פרי צדיק, וילך ושבת תשובה כ׳Peri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 20
א׳מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. היינו כאשר זאת נעשה מבורר לנפש הישראלי שהשי"ת המהוה הכל הוא הרועה אותו ממילא איננו חסר כלום. ועי"ז גם כי אלך וגו' לא אירא מפני שברור לנגדי שגם שם אתה עמדי שהי' ג"כ מהשגחתו ית'. כי שבטך ומשענתך המה ינחמוני שע"י השבט מוסר האדם נותן על לבו שההסתר בעצמו הוא מהשגחתו ית'. וזה עצמו נעשה משענת לנחמו כמו שנא' ושבת עד ה' אלהיך שמתשובה זו נתוודע בנפשו בחי' ה' אלהיך שהשם הוי"ה הוא בעל הכוחות כולם ומשגיח ומהוה כל הכוחות. ועי"ז גם העונות הם נעשים זכיות מפני שזה הי' הסיבה להוודע בנפשו שהשם הוי"ה הוא אלהיך כדברנו הנ"ל. וע"ז רמזו חז"ל במן שנקרא לבן מפני שמלבין עונותיהם של ישראל ופירש"י ז"ל מפני שהי' דואגים שמא לא ירד הי' משעבדים את לבם למקום. והנה אח"ז אי' בגמ' למה לא ירד המן פעם אחת בשנה משל וכו' מי שיש לו כמה בנים הי' דואג שמא לא ירד למחר נמצאו מכוונים את לבם למקום נא' כאן בלשון מכוונים. ובר"ה אי' והי' כאשר ירים משה ידו וכי ידיו של משה וכו' בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם וכו'. וכמו כן בנחש הנחושת בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם. ובאמת הפירוש הוא שמכוונים את לבם כדאי' בברטנורא סמיכות המשנה המדבר למעלה מכונת הלב. ולמה שינה בלשון משעבדין מפני שכאן מדבר לאחר שכבר נגע בהנפש מבחי' ההיפך והריחוק מהנחש ומעמלק עי"ז נצרך אומץ והתחזקות לשעבד את לבו למקום מזה עצמו אשר כבר נתרחק. וכמו"כ בענין המן בגמ' הנ"ל שמלבין עונותיהם של ישראל ופירש"י בלשון משעבדין שע"י שמשעבד את לבו מבחי' הריחוק עי"ז נתלבנו עונותיהם להיות כזכיות כמו שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
1