פרי צדיק, לערב יום הכפורים א׳Peri Tzadik, Erev Yom Kippur 1
א׳בגמ' (ר"ה ט'.) כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ופי' התוס' כאלו נצטוה להתענות והתענה. דודאי אם ירצה להתענות אסור כמו שא' (פסחים ס"ח.) מר ברי' דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא בר וכו' ומעלי יומא דכפורי. ומ"מ קשה כיון דאמר הלשון כאלו התענה מלשון הזה נראה שהתענית משובח יותר כעין שמצינו (סנהד' ק"ד.) היתה כאלמנה כאלמנה ולא אלמנה ממש וכו' ולמה אסור להתענות בעיוה"כ. וכעין זה הק' הב"י (או"ח סי' תר"ד) רק לא הזכיר מהגמ'. גם קשה הלשון כאלו התענה תשיעי ועשירי דהול"ל כאלו התענה בו ואם הפי' דהוא כאלו התענה תשיעי ועשירי יחד שהתענית קשה יותר כשמתענה ב' מעל"ע יחד ג"כ הי' סגי אם הי' אומר כאלו התענה בו והכל יודעין שמתענין בעשירי ממילא יהי' תענית ב' ימים רצופין. גם הי' יכול לומר כאלו התענה ב' ימים ומה הלשון תשיעי ועשירי דנקט. אך הענין שהפי' בגמ' הוא דאכילת ערב יוכ"פ בעצמו חשיב כתענית תשיעי ועשירי יחד. ואי' בכתבי האריז"ל דתענית ב' ימים רצופין חשיב ככ"ז תעניות. היינו דיום ראשון הוא תענית אחד ותענית יום הב' שהוא קשה עליו חשיב כמו כ"ו תעניתים והוא כמספר שם הוי"ה. והיינו שבזה מתקן הכל בשלימות דשם הוי"ה כולל כל העשר מדות כמו שאמרנו כ"פ מהזוה"ק י"ה מרמז לחכמה ובינה ו' מרמז לו' המדות וה' אחרונה על מ' מלכות וקוצו של יוד מרמז לבחי' כ"ע ובזה מתקן כל פגם אדה"ר עד השורש. והוא דתענית יוהכ"פ אף שהוא רק תענית יום אחד מ"מ מכפר הכל. לבד מה שעצומו של יום מכפר בא התענית ג"כ לכפרה. דענין ר"ה דאמרינן בו היום הרת עולם דהיינו שבמחשבה עלה להבראות בר"ה (תוס' ר"ה כ"ז.) ואז במחשבה הי' שיהי' כמו שנא' אז והאלהים עשה את האדם ישר רק אח"כ קלקל. ובכל ר"ה הוא הרת עולם פי' כמו שעלה במחשבה שע"י התקיעת שופר כשזוכין שהוא כהוגן אז נעשה מזה בחי' שופר גדול ומתקן הכל כמו שנא' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. ומי שזוכה מתקן כל פגם אדה"ר וצדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים (כמו"ש ר"ה ט"ז:) רק הבינונים תלוין ועומדין עד יוהכ"פ וביוהכ"פ נתקן הפגם הזה ע"י התענית וע"פ שא' (בר"ר פ' כ"א) מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא יכלת לעמוד בציוויך אפי' שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים וכו' ומה שאמר שעה א' אף שנראה שנאסר עליו אכילת עה"ד לעולם ולא הי' פת בסלו רק אי' בספרים דאם הי' ממתין עד שבת ואכילת שבת מאילנא דחיי ואז הי' היתר. ואף דבעשרה עבר כמ"ש (במ"ר ויקרא פ' כ"ט) שעה אחת לאו דוקא שהי' ג' שעות עד השבת. אך מ"מ אין הדבר דומה עוד דבערלה יש לו מאותו המין מאילנות אחרות ומי שאין לו אילן אחר מאותו המין יכול להשיג מאותו המין מאדם אחר. משא"כ באדה"ר שהי' זה המין נאסר עליו ולא הי' לו דוגמתו. ובאמת מי שאין לו שום אילן מאותו המין ולא יוכל להשיג אותו מין פירות משום אדם במקומו וממתין ג' שנים ערלה זה באמת יוכל לתקן כל פגם אדה"ר אבל זה לא שכיח. אבל ע"י תענית יוהכ"פ שכל ישראל ממתינין מעל"ע שלם בלא שום אכילה ושתי' ואין לו שום היתר במציאות ודאי ע"י התענית הזה הוא תיקון לפגם אדה"ר בשלימות. ובעיוה"כ ע"י האכילה הוא התיקון שיהי' האכילה בקדושה וכמו"כ אכילת שבתות ויו"ט הוא ג"כ תיקון לפגם אדה"ר וכמו שא' (שמו"ר פ' כ"ה) אלמלי שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה מיד נגאלין והיינו ע"פ שא' (שבת קי"ח.) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו' וכל ישראל משאלות לבם להגאל והיו נגאלין מיד. אך כבר אמרנו דדייקו בגמ' כל המענג את השבת ולא המתענג בשבת שצריך שיהי' הכוונה רק לש"ש ואז היו נותנין להם משאלות לבם והי' מיד בן דוד בא אבל העולם נידון אחר רובו רק כל נפש בפרט מיד נגאל. וכן אכילת אינון דמשתדלין באורייתא דנקראים שבתות ויו"ט כמו"ש בזוה"ק היינו שאכילתם הוא רק כדי שיהי' להם קיום החיים לתורה הוא ג"כ תיקון לאותו פגם שאכל מעה"ד טו"ר ועי"ז גרם הוא שיהי' היפך החיים. ואי' (ויק"ר פ' כ') משם חפר אוכל משם הי' מיליל אוכל של כל ימות השנה ובפסיקתא מפורש לשון יליל כמו ויחפרו לנו את הארץ. ומה הוא לשון מיליל אך הוא ע"פ שא' (ביצה ט"ז.) כל מזונותיו של אדם קצובין מר"ה וכו' ואדם היינו ישראל כמו"ש (ב"מ קי"ד:) אתם קרויים אדם ובפסוק מפורש כי חק לישראל הוא ואמרנו שהפי' הוא שהשי"ת קוצב וחוקק לכל אחד מישראל כמה מזונות שנצרך לו לקיום התורה והמצות ועבודת השי"ת על כל השנה. והכה"ג ביוהכ"פ ג"כ מתקן פגם אדה"ר שיהי' האכילה רק לצורך קיום החיים לתורה. ואכילת ערב יוה"כ הוא לתקן כל תענוגי הגוף שיהי' בקדושה. דהנה ברש"י (יומא פ"א:) פי' טעם מצות אכילת עיוה"כ התקן עצמך בט' שתוכל להתענות בעשרה ולפי הפשט הי' צריך להיות המצוה רק לאכול פת שיהי' לו כח להתענות ביוהכ"פ ולא להתענג ורש"י שם אמר הלשון כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף ולשון שתי' לא משמע על מים רק על משקה יין וכדומה וכן בגמ' הלשון האוכל ושותה. והרא"ש (פ' יוהכ"פ סי' כ"א) כתב להרבות בסעודה והביא ממעשה דחייט. וכן נראה ממה שדקדקו התוס' (ר"ה ט"ז:) דלא קאמר בפסחים (ס"ח:) הכל מודים בערב יוה"כ דבעינן נמי לכם כדאמר התם בעצרת ואם הי' המצוה בעיוה"כ רק לאכול פת שיהי' שבע מה דמיון הוא לשבת ועצרת ששם יש מצות עונג ושמחה ובפורים כתיב ג"כ ימי משתה ושמחה:
1
ב׳אבל באמת דגם בערב יוכ"פ יש מצוה בעונג ושתי' ובזוה"ק (ח"ג ס"ח:) מפורש למענגא נפשי' במיכלא ומשתיא ובתיקונים אי' דבעי למחדי בי'. אך ענין אכילת ערב יו"כ בא לתקן כל אכילת ועינוגי הגוף שיהי' בקדושה כמו קודם החטא שרק אחר הקלקול הכניס הנחש הנאת הגוף שלא לש"ש. וזה שאמרו חז"ל כאלו התענה תשיעי שאכילת תשיעי לבד נחשב כתענית תשיעי ועשירי יחד שנחשב בכתבי האריז"ל ב' ימים רצופין ככ"ז תעניות והיינו יום הב' ככ"ו תעניות כנ"ל והוא לתקן בערב יוה"כ הפגם מכל וכל. דעיקר מה שקצבו בספרי המקובלים התעניתים הוא לאשר יש עבירות חמורות שתשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין ממרקין כמ"ש (יומא פ"ו.) ושקלו המקובלים התעניתים שנצרך לכל חטא שלא יהי' צריך ליסורין שימרקו וע"ז הוא אכילת עיוה"כ לתקן זה. שלכן נחשב ככ"ו תעניות כנגד מספר שם הוי' היינו לתקן הכל משרש החטא על כל החמורות. ולכן תלה כאלו התענה תשיעי ועשירי ולא אמר סתם כאלו התענה ב' ימים רצופין. רק דתענית עשירי ג"כ בא לתקן פגם אדה"ר מכל וכל וכאמור. ולכן אי' בזוה"ק (ח"ג רנ"ה:) דח' בגדי כהונה כנגד שילוב ב' שמות הוי"ה ואדנ"י דבגדי זהב הם כנגד ד' אותיות משם אדנ"י שהוא דין דינא דמלכותא דינא. ובגדי לבן כנגד ד' אותיות הוי' שהם רחמים שכן מורה גוון לבן. ואכילת עיוה"כ הוא ג"כ לתקן פגם אדה"ר שיהיו ההנאות ג"כ בקדושה. וזה שאמר בזוה"ק (ח"ג ס"ח:) תענו את נפשותיכם נפשותיכם וכו' אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין וכו' והמפרשים פירשו בו מה שפירשו. ונראה הענין ע"פ מ"ש בתיקונים בכל לבבך בתרי לבא יצ"ט ויצה"ר ובכל נפשך שיש נפש טוב ונפש רע אף דדם הוא הנפש ואי' בגמ' (בכורות נ"ה.) זכרותא דדמא כבדא וכבד הוא חולקא דעשו כמ"ש בזוה"ק ובתיקונים בכ"ד ובגמ' (ברכות ס"א:) כבד כועס ובכעס אין בו שום טוב וכמו"ש ולא יהי' שריד לבית עשו מ"מ יש ג"כ נפש טוב והיינו רביעית דם שהנפש והחיות תלוי בו זהו בחלל הלב וכמו"ש בתוס' (סוטה ה'.) דם הצליל שממנו משתות הלב וזהו נפש טוב. וכן מה שנזכר נפש רוח נשמה ג"כ מוסב על נפש הישראלי הנפש טוב וזהו שא' עינויי דנפשא בתרי חולקין לנפש הבהמה לתקן הלב כסיל ולנפש טוב לתקן קיום החיים שיהי' בקדושה כמו שהי' קודם החטא. ויוהכ"פ הוא בחי' עלמא דאתי ואי' (ברכות י"ז.) העוה"ב אין בו אכילה ושתי' וכו' דשבת הוא רק מעין עוה"ב א' מששים לעוה"ב כמו"ש (שם נ"ז:) ובא בו המצוה בענוגי הגוף בקדושה. ויוהכ"פ שהוא לגמרי מעלמא דאתי המצוה בתענית ואין בו אכילה ושתי' ואכילת עיוה"כ כאלו התענה תשיעי ועשירי יחד מפני שהוא כמו כ"ז תעניות אחד וכ"ו כמספר שם הוי' שמתקן כל הפגם של הנאת עצמו מאדה"ר. וזה שזכרו בגמ' עשירי ולא אמרו ב' ימים סתם שהם באים על ענין אחד:
2
ג׳ומטעם זה נסדר ביומא בפרק יוהכ"פ מענין המן שאין זה בסתם רק שבכל מקום יש בו שייכות להענין כמו שנסדר במס' שבת בפרק רע"ק האגדה דמתן תורה משום דכו"ע בשבת נתנה תורה ורע"ק הי' שרש תושבע"פ כמו"ש האר"י הק' זצ"ל. וכן נסדר האגדה מענין חורבן בהמ"ק במס' גיטין בפ' הניזקין שהי' נראה אז כמו גט כמו שנא' אי זה ספר כריתות אמכם ובאמת אין זה רק כמו ניזקין כמו"ש (ב"ק ס':) אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה. וכן נסדר בגיטין באגדות פ' מי שאחזו מענין הסרת שלמה המע"ה ממלכותו שהי' נראה כמו גט וגירושין דשלהמע"ה הי' מרכבה למדת מלכות דאף דדוד המע"ה הי' מרכבה למדה זו מ"מ בשלהמע"ה כתיב וישב על כסא ה' וכתיב ויתן עליו הוד מלכות אשר לא הי' על כל מלך לפניו וגו'. ומאחר שהוסר ממלכותו הי' נראה כגירושין אבל באמת הי' כמי שאחזו קורדייקוס. וכן ענין אגדת המן בפרק יוהכ"פ שהמן הי' לחם מן השמים וזהו מה שאמרו לחם שמה"ש אוכלין שאמר ר' ישמעאל וכי מלה"ש אוכלין לחם וכו' אבל מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי והיינו שבאמת המן הי' מזון רוחני בבחי' לכו לחמו בלחמי רק כשירד לעוה"ז נעשה מזון גשמי. וביוהכ"פ הוא המזונות הרוחני מהמן קודם שנתגשם. ובערב יוהכ"פ האכילה ושתי' הוא בבחי' מן אחר שנתגשם וירד לעוה"ז:
3