פרי צדיק, אחרי מות י״אPeri Tzadik, Achrei Mot 11
א׳בגמרא (פסחים קה.) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום עדיף, ובזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח ע"א) איתא וע"כ בעי לסדרא פתורא בלילא דשבתא בנהמא ובמזונא ר"י אמר אפילו ביומא דשבתא נמי, משמע דהעיקר סעודת הלילה (וכבר עמד ע"ז במג"א סי' רע"א סק"ד) ונראה דאלו ואלו דא"ת ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ, דודאי מצד האדם העיקר הכנה בלילה שאז סעודתא דחק"ת מצד כנסת ישראל, ובלילה בא המצוה זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו כמ"ש בגמרא (שם קו.), וכן המצוה אז לקדשו דאיתא (מ"ר ר"פ עקב ותדב"א פ' כ"ו) במה את מקדשו במאכל ובמשתה והעיקר בלילה, שאז הסעודה דחק"ת וע"ז אמר בזוהר הקדוש שאפילו ביומא דשבתא נמי, דביום הסעודה דעתיקא שבא הקדושה מצד השי"ת כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם, מ"מ צריך האדם גם כן לקבוע הסעודה בו, ומ"מ שפיר אמרו בגמרא לענין הדין שאם יש לו דבר חשוב לענג השבת כבוד יום עדיף שצריך להניח הדבר לסעודת היום שאז הסעודה דעתיקא וצריך לכבד היום וכבוד סעודתא דעתיקא, אבל הקדושה שמכניס הישראל במאכל ובמשתה זהו העיקר בלילה, שביום השי"ת מכניס הקדושה מצדו, והסעודה דעתיקא היינו שאז השי"ת יש לו נייחא בעולמו, שאז זמן מלאכה כמש"נ יצא אדם לפעלו והישראל מניח כל עסקיו לכבוד שמים, ויש להשי"ת נייחא מזה שאמר ונעשה רצונו, והאכילה כמו אכילת קרבנות שהוא ריח ניחוח שאמר ונעשה רצונו (כמ"ש פרש"י זבחים מו: ד"ה הנחת רוח):
1