פרי צדיק, אחרי מות ז׳Peri Tzadik, Achrei Mot 7
א׳איש איש מבית ישראל וגו'. במדרש (ת' פ"ז י') מלה"ד לעשיר גדול וחזק ואין לו אשה אין ביתו בית כו' נטל אשה א"ל מכאן ואילך כל מה שאתם מביאין לי העלו אותן לבית כך כו' כיון שהוקם המשכן א"ל הקב"ה למשה אמור להם מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קרבנות אלא באוהל מועד כו', וצריך להבין למה זכר במשל שא"ל אשה הול"ל שאין לו בית, שזה דומה לנמשל שהוקם המשכן. אך הענין דאיתא במ"ת לעיל (ס"ס ו') אמר המלך למחר שמחתי באה ואני הורגו מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך כו' מוטב בשמחתי ולא בשמחת התורה הה"ד כו' ביום חתונתו זה סיני יום מתן תורה וביום שמחת לבו זה אוהל מועד, וצריך להבין דבמשל קרי למתן תורה שמחת בתי ואחר כך אמר יום חתונתו זה סיני ומשמע שמ"ת נקרא יום חתונתו של הקב"ה. ולמה הוא קראה שמחת בתי, ובמשנה (תענית כ:) דרש יום חתונתו זה מתן תורה יום הכפורים שנתנו בו לוחות אחרונות (כמ"ש פירש"י) ולא על סיני, יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב, אך במדרש דדרש יום חתונתו על סיני ונקרא שמחת בתי שהתורה כלה של ישראל, וישראל כביכול משפיעין לד"ת, והוא עדמ"ש במדרש (ב"ר סו"פ י"א) כנסת ישראל היא בן זוגך וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דכ' זכור את יום השבת לקדשו כו', ולשון בן זוגך היינו שהם משפיעין לשבת, והיינו דבדברות הראשונות דכ' אני אמרתי אלקים אתם שהיה התיקון כמו קודם קלקול הנחש, והיו ישראל מרכבה אז לשם הוי"ה, כמו יעקב אבינו שהיה כמו אדם הראשון קודם החטא וממילא ישראל משפיעין לשבת שהיא מדת מלכות, וישראל מכונים בשם חתן והתורה כלה, שכל התרי"ג מצות הם תרי"ג עטין (כמ"ש זח"ב פ"ב ב') והיינו תרי"ג זיני עיטי לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי שהוא כנגד כ"ע (כמ"ש זח"ג רנ"ו ע"ב ברע"מ אנכי מסטרא דכתר כו'). וזה שאמרו אז נעשה ונשמע היינו שאנחנו נעשה לד"ת על ידי החשק שלנו, ע"ד מה שאמרנו במ"ש משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם שהמכוון עמדו בתפלה וצעקה למה נגרע לבלתי הקריב וגו' ועי"ז אשמעה מה יצוה וגו' (ונת' במ"א) וכעין מ"ש בגמרא (סנהדרין צט:) כאלו עשאו לד"ת שנ' כו' ועשיתם אתם דדרשו כמו אתם, וכע"ז דרשו בזוהר הקדוש על פ' אחר (זח"ג ר"ז ע"א) ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתיב כו' אתם ודאי. וכ"ה בזוהר הקדוש (שם ע"ב) ועשיתם אותם כביכול אתון תעבדון להון, וז"ש (שבת פח.) עושי דברי לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר כו' ואז היו ישראל מרכבה לשכינתא עלאה וכמ"ש (ב"ר פ' ע') שאלו חסרין א' לא היו מקבלים את התורה, עדמ"ש (זח"א ר"ז א) ביעקב אבינו ע"ה ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי כו' ואז נקרא בשורש שמחת בתי של התורה שהיא כלה של ישראל דישראל משפיעין לד"ת תרי"ג זיני עיטי, ובשורש נקראו ישראל אמא כמו לעתיד עלמא דאתי והשי"ת אבא, ונקרא יום חתונתו של הקב"ה עם ישראל אבא ואימא יחוד י"ק, והשמחה שמחת בתי שהוא התורה ו' וישראל המשפיעין לד"ת ועשיתם אתם, וז"ש במדרש יום חתונתו זה סיני. ובמשנה מדבר מלוחות אחרונות ביום הכפורים ודרש יום חתונתו זה מ"ת ואז יחוד קוב"ה ושכינתיה יחוד ו"ה, וכנסת ישראל כלה סיהרא דמקבלא משמשא, תורה שבעל פה שמקבלת מתורה שבכתב, וביום שמחת לבו דרש כאן זה אוהל מועד. והוא עדמ"ש בגמרא (שבת קנב.) שמחת לב אשה והיינו שאז היה יחוד השי"ת עם ישראל, ובמשנה דרש זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב, והיינו כיון שמדבר מלוחות אחרונות אחר הקלקול ואז לא היה התיקון בשלימות לשעתו, וכמ"ש (מ"ר פ' זו פ"כ) שמח ישראל בעושיו אינו אומר אלא ישמח עתידין הן לשמוח לע"ל, וכן שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים, והיינו שבהווה עדיין אין היחוד בשלימות לעולם אך עתידין הם לשמוח לע"ל דכ' יהי כבוד ה' לעולם ישמח וגו' דקאי אלעתיד, וז"ש זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב שכבר אמרנו דקאי על בנין העתיד שיבנה בחודש אב והחנוכה יגמר בט"ו אב, (וכמשנ"ת במ"א) ואז יהיה היחוד יום שמחת לבו שמחת לב אשה חדר המטות יחוד השי"ת עם ישראל לעולם. אבל במדרש דדרש שמחת לבו על אוה"מ שנחרב ולא היה לעולם, מפרש שאין השמחה בשלימות מוטב בשמחתי, רק לעתיד יהיה השמחה בשלימות לעולמי עד:
1
ב׳ובתיקונים (תי' שבסוה"ס סו"ת ו') ביום חתונתו וביום שמחת לבו חתונתו שכינתא עלאה שמחת לבו שכינתא תתאה וכו' נראה שהת"ז דורש כמו המדרש יום חתונתו זה סיני יום מ"ת ולא כמשנ"ד במשנה תענית הנ"ל. ומשו"ה אמר חתונתו שכינתא עלאה שאז היה כמו עלמא דאתי אני אמרתי א' וגו' דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) ושמחת לבו על אוה"מ שכינתא תתאה שמחת לב אשה היחוד, אך היחוד הוא רק לפי שעה ויכול להתבטל מה שאין כן חתונתו שהוא ע"ש החיתון וזה קיים לעד, וכעין שמצינו (כתובות נו.) משום אקרובי דעתא הוא והא אקרובא לי' דעתי' וחיתון לשון קירוב הדעת ומש"ה חתונתו גדול משמחת לבו, מה שאין כן לדרש המשנה יום חתונתו על יום הכפורים שהוא זמן שניתנו בו לוחות אחרונות והיה לשעתו גם כן שכינתא עלאה שהיה ביום הכפורים אך אחר כך נתבטל, ושמחת לבו דרש על בנין העתיד ואז יהיה היחוד לעולמי עד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ויום שמחת לבו גדול מיום חתונתו:
2
ג׳והתחלת המדרש תנחומא איש איש וגו' זש"ה הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים ואחר כך אמר מלה"ד לעשיר גדול וכו' וא"ל אשה וכו'. וצריך להבין למה מייתי פסוק זה מתהלים כיון שהמשל יתכן על פ' זה מאיש איש מבית ישראל שיביאו הקרבנות לאוה"מ, אך בסוף מסיים במתן תורה והיכן בחר בירושלים שנ' כי בחר ה' מסיים במתן תורה והיכן בירושלים שנ' כי בחר ה' בציון וגו' והיינו דאוהל מועד היה רק לפי שעה והמקום אשר יבחר ה' הוא ציון וירושלים שבחר ה' לעולם וזש"נ כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. ישיבה נייחא לעולם. וזה שהקדים הפתיחה זש"ה הטיבה ברצונך את ציון, ציון בית המקדש. הטיבה אור כי טוב, ברצונך רצון דעתיקא וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב ק"ח א') תבנה חומות ירושלים מחנה ישראל. וכ' ואני אהיה לה וגו' חומות אש סביב וגו' אש קדושת האבות שכל האבות נקראו אש (כמשנ"ת במ"א) שע"י שמירת שבת מיד נגאלין. שבת ש' בת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב ר"ד א'), והיינו אש אוכלה שאוכל אש של יצר הרע (כמשנ"ת שם) וזהו שמחה שלימה. דכל החגין אינו שמחה שלימה. וכמ"ש (מ"ר הנז') שמח ישראל אין כ' כאן אלא ישמח עתידין לשמוח וכן ישמח ה' במעשיו עתיד הקב"ה לשמוח כו' ושבת מעין עולם הבא (כמ"ש ברכות נז:) ומש"ה דרשו (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו השבתות כמ"ש ישמחו במלכותך וכשזוכין לשבת עלאה דאיתא (ת"ז ת' מ"ח) זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע כו' בשבת פריסת סוכת שלום, וזוכין לקדושת ירושלים מחנה ישראל, וציון בית המקדש שהוא סוכת שלום. אך בעולם הזה יש יצר הרע שיוכל לכנוס שלא יהיה שומר שבת ח"ו (וכמ"ש שוח"ט תהלים צ"ב) שבת חוזר ומסתכל כו' וליתן פגם בו ולא מצא כו' אחר כך הסתכל וראה שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו אמר גם זה הבל. והיינו כיון דכ' מחללי' וגו' שיכול ח"ו היצר הרע לכנוס לחללו, אבל כשזוכין לשבת עלאה ואתפני מתמן יצר הרע אז השמחה שלימה, יום שמחת לבו כאמור:
3
ד׳בתנחומא (שם) צפה הקב"ה שבית המקדש עתיד ליחרב כו' במה מתכפר עליכם התעסקו בד"ת שהם משולים כקרבנות כו' שנ' זה הדבר וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים וגו', וכיון ד"ת משולים כקרבנות צריך מקדש להקריב בהם הקרבנות, אך כשיקחו דברים ד"ת אז יהיו משכן ומקדש דת"ח בנוי דמלכא משתדלי באורייתא דמיין לשבתות ויו"ט (כמ"ש זח"ג קכ"ד ב' ורע"מ כ"טו ב') ובשבת ויו"ט פרוסת סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל שהם כיושבים במקדש, ואמר אחר כך במדרש שכל הקרבנות נמשלו ד"ת מקריבין יין נסך כו', נמשל ד"ת ליין שנאמר ושתו ביין מסכתי, מקריבין לחם ע"ג המזבח לחמי לאשי נמשלה ד"ת ללחם לכו לחמו בלחמי מקריבין שמן ע"ג המזבח נמשלו ד"ת לשמן ושמן על ראשך אל יחסר, והיינו דהדברים הם תורה שבעל פה דבר ה' זו הלכה (שבת קלח:) שבת דבור איקרי (זח"א ל"ב א') מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, וזה שהביא שנמשל ליין יין מסכתי יינא דאוריי' דבעל פה (רע"מ ח"ג רע"א ב) שמוסך השי"ת בלב החכמים. ונמשל ללחם לחמי לאשי שנכ' בפ' התמיד שהוא בשר, ומצינו (ב"ק עב.) דלא אכלי בשרא דתורה ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר, וכן (קדושין מו.) הרי שלחן והרי בשר ופירש"י משנה שנוי'. וכן (ב"ב כב.) אדמגרמיתי גרמי בי אביי אכלי בשרא שמיני בי' רבא וכן נמשל ד"ת לשמן שמן על ראשך, שמן מורה לחכמה (כמ"ש מנחות פה:) ושמן על ראשך מורה לכתר שעל הראש, והוא טל תורה שבעל פה, שהוא טלא דעתיקא, טל שעתיד בו הקב"ה להחיות בו המתים (כמשנ"ת כ"פ מגמר' ות"ז) ושבת יום השביעי דא תורה שבעל פה (כמ"ש זח"א מ"ז ב') מלכות פה תורה שבעל פה, ובשבת הוא הזמן לזכות לתורה שבעל פה ולהיות הלב משכן לשכינה:
4