פרי צדיק, אחרי מות ח׳Peri Tzadik, Achrei Mot 8
א׳דא היא סעודתא דחק"ת קדישין. עפמ"ש חצבה עמודי' שבעה אלו ז' ימי בראשית (כמ"ש סנהדרין לח.) שהם ז' מדות תחתוניות ומדה הז' מדת מלכות היא תכלית מעשה שמים וארץ שיכירו עול מלכותו ואף דבו' אומרים ה' מלך ע"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהם (כמ"ש ר"ה לא.) מ"מ עיקר הכרת מלכות שמים היא בשבת, כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, עמד"ש (שמות רבה ר"פ כ"ג) נכון כסאך מאז משל למלך כ'ו מה יש כבוד בין המלך לאוגוסטוס אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב כו' כך באמת כ'ו משבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך כו', והיא עדמ"ש (ויקרא רבה פ"ב) הם שהמליכוני תחילה על הים וא"ל ה' ימלוך לעולם ועד. שאז נתישבה מלכותו שהיה אומה שלימה שקבלו עול מלכותו, וכן בשבת שיהיה אומה ישראלית שיקבלו עול מלכותו ישב על כסא כבודו. ואז הוא שלימת מדת מלכות, ובזוהר הקדוש (ח"א קכ"ב ע"א) ויתרון ארץ בכל היא ודאי דמהא מתמן נפקין רוחין ונשמתין ותועלתא לעלמא כו' לשדה נעבד כד איהו אתתקן כדקא יאות כו' מאן שדה דא שדה אשר ברכו ה' דכ' כריח שדה אשר ברכו ה' וכו', דהיכן מצינו שדה אשר ברכו, אך מדת מלכות שכנגדו יום השבת כ' ויברך א' את יום השביעי, וזהו שדה נעבד שמתחלת הבריאה הושיב השי"ת את אדם הראשון בג"ע לעבדה ולשמרה, שאז היה הבריאה להיות עיקר שכינה בתחתונים, ואחר הקלקול נשאר מקום השראת השכינה במקום המקדש שנקרא שדה נעבד וניתן לכהנים שהם יהיו העובדים אותה, ובחורבנה נשאר בזמן יום השבת דאיתא בזוהר הקדוש ובתיקונים (תי' מ"ח) מאי לדרתם כו' מאן דעביד לון דירה בשבת בתרין בתי לבא וכו', ונקרא שבת שדה נעבד, ובמד"ר (פ' זו' פ' כ"ב) איתא ג"כ מלך זה הקב"ה לשדה זה ציון דכתיב ציון שדה תחרש, דציון נקרא מקום תנן כמ"ד מציון נברא העולם כו' ואומר מציון מכלל יופי וגו' מוכלל יופיו של עולם, ואבן שתי' בק"ק, ואמר בזוהר הקדוש (שם) דשלימות מדת מלכות הוא בכל שהוא מדת צדיק יסוד עולם, וכ' בגליון הזוהר הקדוש דכל גי' נ' שע"ב וכשמתחברת עם ה' שהוא מלכות אז נעשה כל"ה וזהו כד איהו אתתקן כדקא יאות. וזהו ויתרון ארץ, דארץ נקרא מדת מלכות בכל היא, ומה שא' נ' שערי בינה דעיקר עבודה מצד האדם מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וזה בינה לבא כמש"נ אז תבין יראת ה', וצדיק הוא מדת היראה כמ"ש את הא' אני ירא, ומדת היראה נקרא לב כמשנ"ד (יומא עב:) על מי שאין בו יראת שמים ולב אין. וכשנכנס היראה למעמקי הלב היא בינה לבא, ושלימות מדת מלכות בחיבור מדת צדיק שהיא היראה, וז"ש דמתמן נפקין רוחין ונשמתין ותועלתא לעמלא, אף שכ' בס' הבהיר וינפש שמשם פורחים כל הנפשות. שהוא ממדת מלכות שנקרא צרור החיים. וכן תועלתא שהיא מזונות כ' ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי' שהוא דבר הנחקק ונקצב כמ"ש הטריפני לחם חוקי. וזהו רק כשמקבלת ממדת צדיק שנקרא כלכל כמש"נ ויכלכל יוסף (כמ"ש במ"ר פ' חוקת) אז ותתן טרף. וכן הנפשות ישראל על ידי שמקבלת ממדת יסוד. ובשבת שהוא מדת היראה שאז פריסת סוכת שלום שהשי"ת שוכן בתוך בני ישראל לדרתם למיעבד לה דירה נאה כו' אז נופל הפחד והיראה כמ"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה ונקרא שבת כל"ה שהוא כל ה' וזהו וינפש גילוי שכינה ונקרא שבת כל"ה שהוא כל ה' וזהו וינפש שמשם פורחים כל הנפשות, וזהו ותקם בעוד לילה דלילה נקרא שכינה דיום קוב"ה ולילה שכינה ותתן טרף לביתה, וז"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח א') בעי לסדרא פתורי' בלילא דשבתא בגין דיתברך פתורי' כו' דהא בהאי זימנא אזדמן ברכה כו' ונקרא סעודה זו דחק"ת קדישין שהיא שדה אשר ברכו ה' (כמ"ש תענית כט:):
1