פרי צדיק, אחרי מות ט׳Peri Tzadik, Achrei Mot 9
א׳ךנזמן לה השתא בפתורא חדשא ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין. במנרתא טבתא יתכן שהוא על ידי הנר שבת שמדליק ישראל זוכה לעורר האור הראשון שהוא האור כי טוב, וז"ש במנרתא טבתא דנהרא ע"ל רישין דלדעת הזוהר הקדוש (ויקרא י"א ב' וכ"ה בב"ר ר"פ יז לחד מ"ד) מאמר יהי אור מא' ראשון שהוא כנגד כ"ע, ואף לדעת הגמ' (ר"ה לב.) בראשית נמי מאמר היא. מ"מ יהי אור מאמר ב' כנגד חכמה מוחא ג"כ יתכן דנהרא על רישין, אך פתורא חדתא יש להבין מהו חדתא, אך הענין דמאמר הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' נחשב למאמר יו"ד להגמ' ולמאמר ט' להזוהר הקדוש, דמאמר פרו ורבו וגו' לא נחשב מאמר דאם לא כן היה עשר מאמרות אף בלא מאמר בראשית ובלא מאמר לא טוב היות האדם וגו' אך כיון שלא נכתב במאמר פרו ורבו ויהי כן לא נחשב למאמר רק לברכה, אבל מאמר הנה נתתי לכם וגו' לכם יהיה לאכלה זה נקרא מאמר דכתיב ויהי כן שאז נעשה למאכל אדם, וכן כל ירק עשב הוכשר למאכל בעלי חיים, ומקודם לא היה כלל ראוי להיות מאכל לא לאדם ולא לבע"ח, ולפי הגמרא היא מאמר עשירי נגד מדת מלכות. ואף לפי חשבון הזוהר הקדוש שנחשב מאמר ט', הוא עפמ"ש ויתרון ארץ בכל היא דשלימות מדת מלכות היא כשמתחבר במדת יסוד ומתמן נפקין תועלתא לעלמא שהיא המזונות שנקרא כלכל וכמו שאמרנו, והוא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ז רע"א) עד דמטי לחד אתר לתתא דאיקרי גוף ובהאי עייל חד רוח מקורא דחיים דאיקרי כל בדא איהו כל טובא וכל מזונא וכל ספוקא דהאי גוף ורזא דא ויתרון ארץ בכל היא, דארץ נקרא מדת מלכות, וארץ נקרא הגוף כמ"ש בגמרא (סנהדרין צא:) ואל הארץ כו' זה הגוף. דהגוף נברא ממדה זו, והנפש כי הדם הוא בנפש גם כן נקרא גופא, ומדת כל רוח להאי גוף וז"ש בזוהר הקדוש (שם קמ"ב ע"א) נפש לית לה נהורא מגרמא כלום ודא איהו דמשתתפא כו' ולמיזן לה כו' כד"א ותתן טרף לביתה דא איהו גופא דאיהי זן לי' כו' רוח דא איהו דרכיב על האי נפש וכו', ועיקר קיום החיים בהמאכל היא הד"ת שנותן השי"ת בהמאכל כמש"נ כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' וגו', וכמ"ש בספה"ק שהיא הד"ת והקדושה שנותן השי"ת בהמאכל, וזה נעשה ביום ו' שהיא כנגד מדת יסוד שאז נאמר ויהי כן וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג נ"ח ע"א) ללכת בהאי צדיק לאשכחא ברכאן וגו' וע"ד כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו מאן עתו דא עתו דצדיק דא מטרוניתא דאקרי עתו דצדיק כו' כלהו דאתזן לתתא מאתר דא אתזנן ורזא דא אוקימנא עיני כל אליך ישברו וגו', הביא בכאן ב' פסוקים מקודם פ' כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו דקאי על מאכל בע"ח, ואחר כך עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, והוא כמ"ש שאז במא' הנה נתתי לכם וגו' דכ' ויהי כן אז נעשה הדבר ראוי למאכל אדם, וכן הירק עשב הוכשר למאכל בהמה ומקודם לא היו ראוין כלל להיות מאכל ולהיות מזה קיום חיים, וזה הכל נעשה על ידי חיבור יסוד ומלכות שהיא שלימות מדת מלכות שנקרא כל ה' כלה, ואז ותתן טרף לביתה, ושבת נקרא כלה שאז בכל שבת נותן השי"ת קדושה חדשה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי (כמ"ש זח"ב פ"ח ע"ב) ומש"ה נקרא כלה, דאם לא כן לא היה שייך לקרוא כלה שאינה נקראת בשם זה רק ז' ימי המשתה שהוא חדשה, רק כיון שיש קדושה חדשה ממילא השי"ת משפיע מחדש במאכל שיהי ראוי למאכל אדם, וזהו פתורא חדתא. ובאמת עיקר החיים הוא ד"ת שנק' חיים ובחרת בחיים והוא לכו לחמו בלחמי וגו' וממילא הד"ת שנותן השי"ת בהמאכל מזה נעשה קיום החיים, ובשבת דכו"ע בשבת נתנה תורה יש השפעה חדשה מד"ת, ויש השפעה ברכה למאכל שיהיה קיום החיים, ומש"ה בסעודת הלילה אומרים נזמן לה השתא בפתורא חדתא וז"ש בזוהר הקדוש שהברכה עיקרה מסעודת הלילה וברכתא לא אשתכח בפתורא רקניא (כמש"ש בזח"ב) וכמו שנאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכמו שאמרנו:
1