פרי צדיק, בלק י״גPeri Tzadik, Balak 13
א׳בסעודה ג' אומרים המזמור שאמר דוד המלך ע"ה ה' רועי לא אחסר וכן יעקב אבינו ע"ה אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה ואיתא בגמרא (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת וכן בדוד מצינו (ר"ה כ"ה.) ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ובמדרש (קה"ר ד' ג') חי' דוד באותו שעה והוא ע"ד מ"ש (שבת ל'.) בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע וכו' והוא כמו שאמרנו שהעיקר הוא כשהאכילה הוא בקדושה שלא להנאת עצמו שאז ממילא זוכה לחיי עולם. וברכת המזון הוא גם כן עצה לזה שלא יביא האכילה לידי קטרוג יצר הרע כמו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת והיינו על ידי שידע ויכיר שהשי"ת הוא הזן ומפרנס ואכילה שהוא מהשי"ת לא יביא לידי קטרוג יצר הרע. וחכמים תקנו ברכה אף לפניה ונטילת ידים. וא' (ברכות נ"ג:) והתקדשתם אלו מים ראשונים וכו' וכל זה הוא שיוכל להיות האכילה בקדושה. ולכן יעקב אבינו ע"ה שאמר האלהים הרועה אותי שהיה אכילתו בקדושה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול על ידי זה זכה לחיי עולם ולא מת. ואף דעל הגוון נכתב אצלו קבורה וחנטו חנטייא וספדו ספדיא היה רק כמו שינה כמו שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. וכן נדרש (סוטה כ"א.) בהתהלכך תנחה אותך זה העולם הזה בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא. והוא כאשר בעולם הזה תנחה אותך התורה ותדע שה' רועי ואז והקיצות וגו' שיהיה כמו שינה ויקיצה וכמו שנאמר ורבים מישני עפר. וכן רבינו הקדוש שאמר ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה כמ"ש (כתובות ק"ד.) ולא היה חסר לו כלום כמו"ש (ברכות נ"ז:) זה אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת וכו' רק שהיה אכילתו בקדושה ולא נהנה ולא הרגיש שום הנאת הגוף כלל. וכן איתא (במ"ש מרנ"ש) נשיא ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו. ומש"ה איתא בגמרא (כתובות ק"ג.) כל בי שמשי הוי אתי לביתי' וכו' דלא מת. וכן דוד המלך ע"ה שנעשה מרכבה למדת מלכות וכמוש א' של שלחן זכה דוד ונטלו רק שבחייו לא האמין בעצמו והיה מתענה כמו שאמרנו אבל אחר פטירתו באותו שעה חיה דוד כנ"ל. וזה שאמר ה' רועי לא אחסר שאז כיון שאכילתו בקדושה הכל נתקן בשלימות. וזה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכמו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך וכדרש הגמ':
1
ב׳ובזוה"ק פרשה זו (קפ"ח ב') והיה באכלכם וכו' מאי הוא תנופה תנו פ"ה ורזא דילי' תנו כבוד לה' אלהיכם דהא פה עלאה היינו כבוד דבעינן למיהב לי' לקוב"ה וכו' והוא ע"פ שא' (בפתח אליהו) מלכות פה שתכלית הבריאה היה שיכירו כח מלכותו ית"ש וכמו שא' (פ"ו דאבות) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו וכו' וזה כבוד לה' אלהיכם. ובגמרא (שבת ל"א:) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנאמר והאלהים עשה וגו' והיינו דמדת מלכות שכנגדו שם אדנ"י מורה על יראה וכמו שנאמר ואם אדונים אני אי' מוראי. ומלך ישראל שהוא מרכבה למדת מלכות והיראה וכמו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה וגו' שתמיד צריך שיעמוד התורה לנגד עיניו. ואיתא בגמרא (ברכות ל"ד:) המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף מפני שהוא שורש היראה ומש"ה זכה לשלחן מלכים שהאכילה יהיה בקדושה וכמו שאמרנו. ומלכות הוא בחינת דיבור וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א ל"ב א') דשבת איקרי דיבור ושבת בחינת מלכות שכל עיקר התנהגות המלוכה הוא על ידי דיבור שגוזר גזירה ומתקיים. וזהו תנו פה תנו כבוד ועל זה מורה עומר התנופה בראשית הקציר שיכירו שהשי"ת הוא הזן ומאכיל ועל ידי זה האכילה הוא בקדושה וכמו שאמרנו וזהו ה' רועי לא אחסר. ובשבת כל אחד מישראל זוכה לאכילה בקדושה והאכילה הוא מסט' דעץ החיים ועל ידי כן זוכין לחיי עולם. ובמדרשים ובירושלמי מכנים המיתה כד דמך והיינו שהוא רק כמו שינה אך שם נאמר זאת בגדולים. אבל מצינו (ב"ר פ' ס"ה) עובדא בהדא סיעא דפריצין וכו' דהוו נהיגין אכלין ושתין בכנישתא כל פתי רמשא דשבת וכו' חד מנהון דמך וכו' ואף דקרי להו פריצי מכל מקום איתא שם על המיתה לשון דמך שהוא לשון שינה. אך מפני שהוזכר בהם שאכלו כל ליל שבת שהיו משמרים שבת והמשמר שבת זוכה לחיי עולם כמו"ש טועמיה חיים זו ואלמלא משמרים ישראל שבת אחד או שני שבתות מיד נגאלין כמו שהובא (בגמרא ובמדרשים ובזוהר הקדוש בכ"ד) ואז היה מתוקן כל הפגם כמו לעתיד אך העולם נידון אחר רובו אבל כל נפש בפרט כשהוא משמר שבת זוכה לחיי עולם ואף שלא נתבטל המיתה עוד מ"מ הוא רק כשינה ויקיצה. וזה שאמר שם חד מנהון דמך מפני שהיה משמרים שבת. ובפרט בסעודה ג' דז"א שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן שהוא כל הקו האמצעי זוכין כל אחד מישראל לקדושת שלחן שיהיה האכילה בקדושה. ובזוהר הקדוש פרשה זו (קצ"ג א') מאי פתורה דיתקן פתורא ויבעי מתמן עיטא מה יעביד. על הנהר על הנהרים מיבע"ל דנקרא ארם נהרים מאי על הנהר ודאי הכי הוא דעל חד נהרא קיימא תדיר והיינו כמו שבקדושה העיקר הוא לאמשכא רוחא קדישא מעילא לתתא כמ"ש בזוהר הקדוש למעלה (קצ"ב ב') והוא על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כל קו האמצעי. כן לעומת זה בקליפה י שגם כן נהר קו האמצעי להמשיך מהשורש על ידי הפתורא שהיה מתקן לסט"א כמו"ש בזוהר הקדוש. לכן אומרים בסעודה זו באמצע סעודה ה' רועי לא אחסר. ואחר שעבר כל יום השבת בשמירה וכל נפש בפרט השומר שבת נגאל מכל הפגמים וזוכה לחיי עולם כמ"ש טועמיה חיים זכו אומרים גם כי אלך וגו' לא אירא רע כי אתה עמדי שזוכין לחיי עולם כאמור:
2