פרי צדיק, בלק י״דPeri Tzadik, Balak 14
א׳בתפלת מנחה דשבת אומרים אתה אחד ושמך אחד. וזה יהיה רק לעתיד כמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (כמו"ש פסחים נ.) ושבת הוא רק מעין עולם הבא אבל לא נגלה עדיין היחוד. אך בשבת נקראו ישראל בבחינת כלה ועל זה נתקנו נוסח ג' התפלות דשבת אתה קדשת על שם הקידושין כמו כלה שצריכה קידושין ואתה אחד על שם היחוד כמו שכ' האבודרהם ובסעודה ג' אז הוא היחוד קוב"ה וכנסת ישראל וזהו מנוחה שלימה כמו שנאמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו קצ"ג א') ואינון יהבין לי' מתנן ונבזבזין וכו' וכלהו קביל לון משה למיהב להו לישראל וכו' ת"ח עדים דבני ישראל אילן מתנן ונבזבנין דקבילו ובג"כ לא הוי שליט עלייהו מותא ולא סט"א וכו'. ובגמרא (שבת פ"ח.) איתא דעדים הוא הב' כתרים שנכתרו במתן תורה א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. אך הכל אחד דענין הנבזבזין שלקחו מאדום וישמעאל ושרים שלהם הוא הכוחות שלהם שלקחו להקדושה. ואיתא (מ"ר שלח פ' ט"ז) שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים זה ישמעאל ועשו ישמעאל שומע אל עשו עושה רצון עושיו ומעשיהם כעורים. שכח עשו היה המעשה וכמו שנאמר והידים ידי עשו והוא היה זלעו"ז כנגד קדושת אברהם שהיה כנגד כתר נעשה שהוא הזריזות במעשה במ"ע אבל עשו מעשיהם כעורים ואף שהוא היה הפסולת דיצחק היה גם להיפך כנגד קדושת אברהם ואברהם היה אוהב את הבריות ועשו שונא את הבריות כמו"ש (ב"ר פ' ס"ג) על עשו שנאת דמו של אדם בגופו. וכח ישמעאל היה השמיעה והוא זלעו"ז כנגד קדושת יצחק שאף הוא היה הפסולת מאברהם שהיה מדתו אהבה בקדושה והוא היה האהבה שלו לחמדות ותאות רעות היה הוא להיפך גם מקדושת יצחק שכנגדו כתר נשמע היינו הזהירות נאים אבל מעשיהם כעורים. ואמר בזוה"ק שלקחו מתנות באדם כח העשיה מעשו וכח השמיעה מישמעאל. וזהו הב' כתרים שאמרו בגמרא א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. ואמר שם זאת על פסוק ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ובפסוק זה לא נזכר רק אדום ולא ישמעאל שמאדום נטלו כל כוחו לקדושה ובטלו כוחו מכל וכל וכמו שיהיה לעתיד ולא יהיה שריד לבית עשו. מה שאין כן קליפת ישמעאל שהוא החשק שנברא באמת להיות החשק לחמידו דאורייתא ואף לעתיד יושאר ממנו כמו"ש (מה"נ תולדות קל"ח א') דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי אבל לא מנוולא כקדמיתא למיחטי בי' וכמו שאמר שם למעלה שלכן נקרא לבן מלובן כמאן דסחי ומטביל מסאובתא. ועל זה א' (קידושין ל':) בראתי יצר הרע ובראתי לי תורה תבלין והיינו דיצר פירושו חשק כמו שנאמר ליצר מחשבות לבב עמך והשי"ת בראו להיות החשק לדברי תורה כמ"ש משכהו לבית המדרש. וכשקבלו אלו הכוחות המתנות באדם מעשו וישמעאל אז לא שליט עליהון מותר ולא סטרא אחרא. והוא ע"פ מ"ש בזוה"ק למעלה (קפ"ט א') דאותיות ח"ט מחט"ה הוא מוץ ותבן והיינו קלית עשו דכתיב ובית עשו לקש והוא באמת כנגד תורה שבכתב שהוא כללא דכ"ב אתוון על ידי האות ה' שהוא מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה קרינן חטה היינו שהרב כעס נתקן על ידי הרב חכמה להוציא אור הראשון בחינת תורה שבכתב וזה שא' חטה כללא דכ"ב אתוון. וישמעאל הוא נגד יין בחינת יינא דאורייתא דבע"פ שע"ז נברא היצר והחשק להיות חמידו דאורייתא חדוותא דשמעתא. וזה שא' (ברכות נ"ז.) יין יש שותהו וטוב לו יש שותהו ורע לו וכו' ויין למרי נפש וכו' תלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר וכו' ושתו ביין מסכתי ויין מסכתי היינו יינא דאורייתא דבע"פ (כמ"ש רע"מ עקב רע"א ב'). והוא הענין שהחשק באמת נברא רק לתורה שיהיה משכהו לבית המדרש ורשעים שלוקחים החשק לתאות רעות הוא שותהו ורע לו כמ"ש (יומא ע"ה כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור וזהו קליפת ישמעאלך ואז היין מקלקל בחינת השמיעה כמו"ש (שבת קמ"ז ב') חמרא דפרוגיתא וכו' אמשיך בתרייהו וכו' אמר החרש היה לבם וכו' ות"ח הם לעולם טוב לו שהחשק שלו רק לדברי תורה לבית המדרש מקום חידוש הלכות שהוא יינא דאורייתא דבע"פ. וכשלקחו מהם הכוחות מהעשיה והשמיעה לא שליט עליהון מותא ולא סט"א שנתקן אז כל הפגם הרשאון מהנחש שאמרו חז"ל חובה דאדם הראשון חטה היה וכיון שנתבטל המיתה נתבטל כל היצר הרע כמו"ש (ב"ב ט"ז.) הוא יצר הרע הוא מלאך המות אך לאחר שחטאו פרקום וכולן זכה משה ונטלן כמו"ש בגמרא. ובשבת איתא בפע"ח שמשה רבינו ע"ה מחזיר לישראל הכתרים שכנגד נעשה ונשמע שמשה רבינו משיג אז מדרגתו שהוא הדעת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו. וכיון שמחזיר להם הכתרים לכן בשבת הוא כמו לעתיד לבא כנ"ל. לכן בסעודה ג' שהוא היחוד והמנוחה אז הוא אתה אחד ושמך אחד. וזהו בסעודה זו דז"א שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כל קו האמצעי שמחבר מכ"ע עד מלכות בחינת כנסת ישראל ואז זוכין לקדושת השלחן לאמשכא רוחא קדישא מעילא לתתא וכמו שאמרנו. ומש"ה אומרים בתפלה זו אתה אחד ושמך אחד כמו שיהיה לעתיד:
1
ב׳ואומרים בזמירות דסעודה ג' פלא יועץ כמו שנאמר כי עשית פלא עצות מרחוק דעצה הוא מרחוק היינו מאתר עלאה וכמו שנאמר לי עצה ותושיה וגו'. ואמרו כליות יועצות מרחוק היינו מהשרש כמו שנאמר הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני דעצת הכליות הוא מהשורש והתורה אומרת לי עצה ותושיה שעל ידי דברי תורה אפשר להשיג עצה מרחוק מהשורש גם כן. וזהו ענין מ"ש בזוהר הקדוש (קצ"ג א') מאי פתורה אלא דיתקין פתורא ויבעי מתמן עיטא מה יעביד וכו' שלהשיג עצה צריך לעורר מרחוק מאתר עלאה ולכן אמר לו בלעם שיתקן פתורא לסט"א שישיג מאתר עלאה של הקליפה ראשית של הקליפה. וזה הענין כשאמר לכה איעצך וגו' אמר עוד הפעם נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אף שכבר אמר זה למעלה אך הוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (שם ע"ב) על ולא קם נביא עוד וגו' שמ"ש בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם היינו שהיה בקליפה זלעו"ז כמו משה רבינו ע"ה בקדושה דמשה רבינו ע"ה היה שורש הדעת דקדושה. והוא אמר ויודע דעת עליון דרגא דאיהו עליון על כלהו מנהגי ארבא וכו' והיינו דיודע דעת עליון דקליפה. וזה כאן כיון שאמר לכה איעצך ועצה הוא מרחוק מהשורש כנ"ל. לכן זכר עוד הפעם שהוא גם כן יודע דעת עליון של הקליפה וכן כתיב עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' היינו מה שאמר שצריך לחפש עצה מרחוק. וזה שאמר למעלה דיתקין פתורא ויבעי מתמן עיטא מה יעביד. על הנהר כמו שאמרנו למעלה שהוא הנהר היוצא והוא קו האמצעי דקליפה להמשיך מראשית הקליפה. ומשה רבינו שהוא סוד הדעת דקדושה ובשבת כשמשיג מדרגתו שאז הוא ישמח משה במתנת חלקו ומחזיר הכתרים לישראל לכן אומרים אתה אחד ושמך אחד. ואומרים ומי כעמך כישראל וגו' תפארת גדולה ועטרת ישועה ע"ד מ"ש (ברכות ו'.) את ה' האמרת וה' האמירץ אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ומי כעמך ישראל וגו' וזהו תפארת גדולה. ועטרת ישועה היינו כמו שאמרנו שבשבת מחזיר משה רבינו הכתרים לישראל כמו שהיה בשעת מתן תורה ואז נושעים ישראל ישועה בהשורש כמו"ש בזוהר הקדוש נבזבזן דנטלו ובג"כ לא שליט עליהן מותא ולא סט"א וזהו עטרת ישועה שכבר נושעו מכל וכל. וזהו בסעודה ג' שהוא נהר היוצא מעדן וגו' קו האמצעי המחבר הכל עד כ"ע. ועל זה א' אלמלא שמרו ישראל שבת כהלכתו מיד נגאלין וכל נפשבפרט כשעבר יום שבת בשמירה מיד נגאל:
2
ג׳ואומרים בתפלה זו ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' ענני באמת ישעך שיהיה הישועה ע"ד אמת כמו שנאמר שפת אמת תכון לעד וכן ביום הכפורים שנקרא שבת שבתון היינו שבת שעושין ישראל שיוכלו הם גם כן לקבוע מקרא קודש כמו קדושת שבת אז גם כן נושעים בשלימות שנקרא עלמא דחירו. אך אחר יום הכפורים חוזר היצר הרע ויוכלו לקלקל עוד מתפללין אחר כך בימי הסוכות אני והו הושיעה נא היינו על ידי היחוד אני והו נזכה לישועה שיהיה הישועה לעולמי עד שלא יחזור היצר הרע עוד. וכן במוצש"ק אחר שנושעו בשבת בסעודה ג' שהוא נהר היוצא וגו' עד כ"ע שהוא עטרת ישועה היינו ישועה בשלימות כנ"ל. אומרים בהבדלה פסוקים שיש ברם ששה פעמים לשון ישעוה כנגד ששת ימי המעשה שיהיה הישועה באמת ושפת אמת תכון לעד אף בששת ימי המעשה. וששית הוא כוס ישועות אשא דהכוס יין זה להוושע מתוך הלחץ והדחק. וזה שא' בגמרא (עירובין ס"ה.) לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים אף שבגמרא (ברכות נ"ז.) אמרו יש שותהו וטוב לו דכתיב ויין ישמח ויש שותהו ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ואמר אחר כך תלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר ושתו ביין מסכתי ומה שא' שיש שותהו וטוב לו משמע שהוא כמו הת"ח שלעולם טוב לו ושם אמרו לא נברא יין אלא וכו'. אך באמת מה שאמר יש שותהו ורע לו ע"ז הביא רק ראש הפסוק תנו שכר לאובד שהוא לשלם שכר לרשעים כמו"ש (פירש"י בעירובין) ויין כזה שהוא החשק לההיפך מקלקל השמיעה שהוא בחינת תורה שבעל פה יין מסכתי וכמו"ש (שבת קמ"ז:) ראב"ע אקלע להתם אמשך בתרייהו וכ'ו אמר החרש היה לבם וכמו שאמרנו למעלה. מה שאין כן סוף הפסוק ויין למרי נפש הוא לראיה על שותהו וטוב לו שהוא נקרא כוס ישועות שישועה מורה על מי שהוא בלחץ ודחק ונושע מזה. ות"ח לעולם טוב לו שנאמר ושתו ביין מסכתי והיינו יינא דאורייתא דבעל פה (כמ"ש ברע"מ הנז') והוא היין שבא לתקן הרב כעס כמו שנאמר כי ברב חכמה רב כעס וכמו שא' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו'. ואז היה הכל כלול בתוך התורה שבכתב ה' חומשי תורה שכנגד זה ה' פעמים אורה בפרשה יהי אור כמ"ש (ב"ר פ"ג) וזהו כוס ישועות אשא. ואף שיש עוד בחינת יין המשומר בענביו אך זה אינו בעולם הזה כי הוא בחינת אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא שאז יהיה הגאולה בשלימות ויתגלה היין המשומר בענביו והיינו שיהיה התחדשות תורה שבעל פה בכל פעם יותר ויתגלה לצדיקים סודות שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם (כמו"ש במה"נ תולדות קל"ה ב') ועל זה אמרו (קה"ר ב' א') כל התורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא. וכל היין דמצוה מרמז ליין המשומר בענביו חמרא דמנטרא מה שאין כן התורה שבעל פה שבעולם הזה הוא רק התגלות מעין זה כמו שבת שיש בו התגלות מעין אור הראשון כמו"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו וכו' והוא רק לתקן הרב כעס. וזה שא' לא נברא יין היינו בחינת היין שבעולם הזה אלא לנחם אבלים שהוא לשמח הלב בהכוס ישועות שיהיה נושע על ידי זה מתוך הלחץ והדחק המיצר ללב ישראל. וזה הטעם שבב' סעודות הראשונות דשבת תקנו קידוש על היין שצריך כוס ישועות להנצל מהדחק שעדיין לא עבר יום השבת בשמירה. מה שאין כן סעודה ג' שהוא דז"א הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן קו האמצעי שמחבר מכ"ע עד כנסת ישראל ואז נושעים מכל וכל שהוא עטרת ישועה כמו בשעת מתן תורה שלקחו מתנות באדם ובג"כ לא שליט עליהון מותא ולא סט"א כנ"ל. וזה זוכין אחר שעבר השבת בשמירה שכל נפש בפרט מיד נגאל מכל וכל וכמו שאמרנו לכן בסעודה זו לא תקנו קידוש על היין שאין צריך כוס ישועות מפני שכבר נושעו בשלימות ונקרא עטרת ישועה:
3