פרי צדיק, בלק ח׳Peri Tzadik, Balak 8
א׳ישמח משה במתנת חלקו בזוהר הקדוש פרשה זו (קפ"ז רע"ב) והכי במשה כתיב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. ואי תימא יתיר הוא שבחא דאברהם דלא כתיב בי' מלאך אלא וירא אליו ה' וגו' התם באברהם אתחזי לי' אדנ"י וכו' והיינו דאף דכתיב וירא אליו ה' בשם הוי"ה אבל אברהם אבינו ע"ה היה לו תפיסה בו רק על ידי אספקלריא דלא נהרא. וכמו שאמרנו במה שנאמר ושמי הוי"ה לא נודעתי להם דאף שנזכר כמה פעמים אצל האבות גם כן שם הוי"ה מכל מקום לא זכו להדעת שהוא פנימיות מכ"ע רק על ידי אספקלריא דלא נהרא שהוא שם אדנ"י. וכן כתיב תיכף ויאמר אדני אם נא מצאתי וגו' שאברהם אבינו אמר תיכף שם אדנ"י וכ"כ בגליון. ומסיק בזוהר הקדוש אבל משה דלא הוה בי' פרודא דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא כמה דכתיב אברהם אברהם דפסקא טעמא בגין דהשתא שלים מה דלא הוה בקדמת דנא וכו'. והיינו דאף דכתיב ואברהם זקן בא בימים ואמרו (זח"א קכ"ט א') באינון יומין עלאין והיינו ג' ראשונות שנקראו גם כן ימים וכמו שנלמד שהתורה קדמה אלפים לבריאת העולם מדכתיב יום יום (כמ"ש ויקרא רבה ר"פ י"ט) וזכה גם למדת זקן שהוא עתיקא וכמו שנת' כ"פ במה שנאמר (ב"מ פ"ז.) עד אברהם לא היה זקנה אך זהו לאחר זקנתו אחר העקידה. אבל משה מיד דאתיליד אספקלריא דנהרא הוה עמי' דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא ומש"ה כתיב בי' וירא מלאך ה' אליו בשם הוי"ה דמלאך היינו שכינתא וכמ"ש בזוהר הקדוש וברמב"ן (פ' משפטים) בפסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך ונקרא מלאך בעבור היות כל הנהגות עולם הזה במדה ההוא. וכשנאמר מלאך ה' הוא כמ"ש בזוהר הקדוש לעיל מינה (קפ"ז א') הכא אמאי אקרי מלאך אלא כד איהי שליחא מלעילא וקבילת זיהרא מגו אספקלריא דלעילא דכדין מברכין לה אבא ואימא להאי אמרי לה ברתי זילי נטורי ביתיך פקידי לביתך וכו' הא לך כל מה שתצטרכי למיהב לון וכו'. וזהו פי' מלאך הוי"ה שמופיע למדה זו. מדת מלכות כל שם הוי"ה עם קוצא דלעילא דרמיזא לעין כ"ע כמ"ש (זח"ג ס"ה ב'). ובזוהר הקדוש (ח"א רמ"ו ב') ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכותא קדישא שלימתא עד דאתחבר באבהן וכד אתחבר באבהן אתבני בבנינא שלימו מעלמא עלמא דדכורא וכו' עלמא עלאה היינו ה' עלאה בינה ומה שא' עלמא דדכורא שהוא ו' מדת ז"א הוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (שם ר"ז א') בגין דיעקב תושבחתא דאבהן וכו' ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי וכו' וכמו"ש בזוהר הקדוש בכ"מ בינ"ה ב"ן י"ה. אך שם אמר דאתבני בבנינא שלימו מעלמא עלאה שהוא בינה וכאן אמר דמברכין לה אבא ואמא. אך הענין כמו שאמרנו שיש שזוכין לשם הוי"ה על ידי הבינה שמשיג הדעת שהוא פנימיות מכ"ע ע"ד מה שנאמר כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. וזה שא' דאתבני בבנינא שלימו מעלמא עלאה שהוא בינה. אבל יעקב ומשה זכו להשגת שם הוי"ה כולו עם תגו של יוד שמרמז לכ"ע מסטרא דעץ החיים אילנא דחייא לכן אמר בזוהר הקדוש הנ"ל דכדין מברכין לה אבא ואימא היינו י"ה עם תגו של יוד. ובמנוח דכתיב גם כן מלאך ה' אך שם כתיב מתחילה מלאך האלהים ושם אין הפי' כלל על שכינתא רק מלאך ממש ע"ד מה שנאמר כי מלאכיו יצוה לך והיה כמו נביא שנקרא גם כן מלאך שליח משכינתא. ואף פנחס נקרא מלאך ה' כמו שנאמר ויעל מלאך ה' (וכמו"ש מ"ר ר"פ ויקרא) אבל כאן דכתב מלאך היינו שכינתא. וכד אתנהיר מאספקלריא דנהרא שם הוי"ה בשלימות נקרא מלאך הוי"ה. ומסיק בזוהר הקדוש יעקב קרא לי' בשעתא דהוה סליק מעלמא מלאך וכו' משה בחייו יעקב לבתר דסליק מעלמא משה בגופא יעקב ברוחא וכו'. והיינו אף דיעקב גם כן גופו היה כמו אדם הראשון קודם הקלקול מכל מקום לא היה כן רק כשהיה סמוך לפטירתו שאז היה כמו רוחא בלא גופא מה שאין כן משה רבינו שהיה כן בחייו שזכה תיכף להתגלות כל שם הוי"ה אילנא דחיי עם תגו של יוד שהוא כ"ע כמ"ש (בת"ז תי' י"ג) ויעקב ודאי דיוקנא דעמודא דאמציעותא מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא. היינו דמשה רבינו ע"ה זכה להיות מרכבה לשם הוי"ה מסטרא דלגאו מנשמתא שהיה כולל כל ס"ר אותיות התורה וזכה למדרגתו בחייו בגופא. מה שאין כן יעקב זכה למדרגתו סמוך לפטירתו שאז היה גופו רוחא כמ"ש בזוהר הקדוש שם ומסיק בזוהר הקדוש זכאה חולקא דמשה. וזה שא' ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו והיינו שזכה למדרגת מלאך הוי"ה שכינתא דאתנהיר מכל שם הוי"ה כאמור:
1
ב׳ובבלעם גם כן כתיב ויתיצב מלאך ה' וגו' ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' וגו'. אך בזוהר הקדוש (ח"ג קצ"ג ב') איתא ולא קם עוד נביא כמשה אבל באו"ה קם ומנו בלעם. אך שם בזוהר הקדוש מפרש שהיה בקליפה כמו משה רבינו ע"ה בקדושה. אך כאן א"א לומר כן דהא כתיב ויאמר מלאך ה' וגו' ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר ודבריו היו דברי תורה. ואיתא בזוהר הקדוש (ר"י ב') וכה תדבר וכו' כ"ה תמלל ברכה דבני דכד תפתח פומך היא תמלל וכו' שהיה שכינה מדברת דבריו. אך האמת הוא דכאן כתיב ויגל ה' את עיני בלעם וגו' שלכבוד ישראל פתח לו השי"ת והראה לו כרגע מדרגה זו לראות מלאך הוי"ה דא שכינתא כדי שלא יהיה פתחון פה לאו"ה שלא ניתן להם נביא כמשה (וכמו"ש מ"ר ר"פ זו) ובזה נתברר מעלת ישראל קדושים נגדם שבישראל כשזוכה למדרגה גבוהה עולה למעלה בעבודת השי"ת. והוא אף שנגלה לו מדרגה זו כמו רגע שנעלם ממנו חזר לסורו ועוד נעשה גרוע יותר מכל האומות שפרץ גדרן שגדרו בדור המבול. וזה שאמר ישמח משה במתנת חלקו שזכה להתגלות מלאך הוי"ה שהוא שכינתא דאתנהיר מאספקלריא דנהרא כי עבד נאמן קראת לו ועלה למעלה. כליל תפארת בראשו נתת לו שזכה למדת כ"ע שהוא כליל ת"ת. ובזוהר הקדוש (קפ"ו א') כתיב ועשית בריחים עצי שטים חמשה וגו' וכתיב והבריח התיכון וגו' ואי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא דלא הוה בכללא דאינון חמשה לאו הכי אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה תרין מכאן ותרין מכאן וחד באמציעותא היא הוה בריח התיכון עמודא דיעקב רזא דמשה. והוא כמ"ש בת"ז הנ"ל דיעקב ומשה עמודא דאמצעותא דא מלבר ודא מלגאו. ואמר לקבל דא חמש אצבעין וכו' והבריח התיכון וכו' בי' קיימין שאחר אחרנין וכו' וע"ד כל ברכאן דכהנא באצבען תליין פרישו דידא דמשה ע"ד הוה. והענין דבריח התיכון כולל הב' דרועין והב' שוקין דיעקב גופא וכולל הב' דרועין הם האבות אברהם ויצחק שהם מרכבה לחסד וגבורה וכן כולל התרן שוקין שהם משה ואהרן שהם בניו ולא נחשב יוסף דיעקב ויוסף כחדא אינון והוא מבריח מן הקצה אל הקצה מכ"ע למלכות. ומשה רבינו הוא גם כן הבריח התיכון שכולל גם כן ד' המדות חסד וגבורה נצח והוד והוא בעצמו הוא מדת יוסף גם כן בחינת משפיע שהוא עיקר המשפיע ד"ת לכנסת ישראל. ושבת הוא מתנת חלקו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ג קע"ו רע"ב) ושרא עליהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכו' ומש"ה נכלל בו גם כן כל החמשה בריחים. ואמר דכל ברכאן דכהנא באצבען תליין שעל ידי הקו האמצעי הבריח התיכון הוא השפעות הברכות לכנסת ישראל ופרישו ידא דמשה ע"ד הוה. ובזוהר הקדוש (ר"ג ע"ב) ע"פ ומגבעות אשורנו ומגבעות באות ו' ואשלים לתרין לעלמין וכו' וע"ד אתכליל ו' בהדה לעלם. דגבעה חסר מורה על מלכות ועם ו' על בינה ה' עלאה ואמר דלא אתפרש מן ברה ע"ד מ"ש (זח"א ר"ז סע"א) ביעקב ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי וכן בינ"ה בן י"ה כולל חו"ב ות"ח כמ"ש (אדר"ז רצ"א רע"א) ובינה כולל כל ג' ראשונות כידוע וזה כל שם הוי"ה דאתנהיר בשכינתא. אך יעקב זכה לזה רק קודם הסתלקותו ומשה בחייו משה בגופא יעקב ברוחא זכאה חילקא דמשה:
2