פרי צדיק, בלק ט׳Peri Tzadik, Balak 9
א׳סעודות שבת נקראו סעודתא דמהימנותא שלימתא והוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כ"ו א') אז תתענג על ה' בענ"ג דאיהו ע' עדן נ' נהר ג' גן ואיתא (בזוה"ח ר"פ זו) אמונה אומן תרי דאינון חד חד גן וחד נהר דא נפיק מעדן ודא אתשקי מיני' הא הכא כל רזא סתימא דמהימנותא. והן הדברים דאיתא בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין וכו'. עדן היינו מדת עתיקא כמו"ש (ברכות ל"ד:) זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה. גן הוא חקל תפוחין דבגמרא (תענית כ"ט:) דרשו שדה אשר ברכו ה' כריח שדה של תפוחים ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) נכנסו עמו ג"ע הה"ד א"ל ראה ריח בני כריח שדה. ונהר הוא כל קו האמצעי מדת ז"א כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קע"ה ב') על הפ' והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה והיינו מכ"ע עד מלכות שהוא נהר היוצא מעדן להשקות את הגן. ואיתא בזוה"ק (יתרו שם) והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין תלת זמני מכד עייל שבתא וכו' ובעי ב"נ לאתענגא בהו וכו'. וכבר אמרנו דהא אין אתנו יודע הזמן וגם אין זמן אכילת סעודות שבת של אחד שוים. ועל כן פירושו שבזמן שהישראל סועד הסעודה אז מליא וכו' ואטלי לחק"ת. וזה דנקראו סעודתא דמהימנותא כמ"ש איהי אמונה. ואמונה בשלימות היינו מכל וכל מן הקצה אל הקצה וזהו דמהימנותא שלימתא. ומה שהוא בסעודה דוקא שקרא האר"י הק' ז"ל סעודתא דמהימנותא שלימתא הענין הוא דעיקר כונת בריאת העולם היה להיות שכינה בתחתונים כמו"ש (ב"ר פ' י"ט והיינו בג"ע שכן אז היה אדם הראשון גם כן בג"ע. אך אחר הקלקול שנתגרש מג"ע ואף שהשכינה הוא בג"ע מכל מקום אין זה נקרא עוד בתחתונים ואז נעשה בית המקדש במקום מקום השראת השכינה. ואחר שחרב בית המקדש הם בתי כנסיות ובתי מדרשות כמ"ש (מגילה כ"ט.) ואתי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם תורה ותפלה. וכן נדרש סוף שיר השירים היושבת בגנים כשישראל נכנסין לבתי כנסיות שאז נקראו ישראל היושבת בגנים. וכמו אדם הראשון כשהיה בגן עדן לא מצינו שנצטוה רק מצות ל"ת ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל שהוא באכילה. ובס' ע"מ להרמ"ע מפאנו דמכל עץ הגן אכל תאכל הוא מ"ע שעל זה כתיב לעבדה ולשמרה דאיתא (זח"א כ"ז א') לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דל"ת וזולת זה לא מצינו שנצטוה איזה מצוה. ואף ז' מצות בני נח לא מצינו בתורה בפירוש רק ברמז כמו שנדרש (סנהדרין נ"ו:). וגם שקודם הקלקול שלא היה יצר הרע לא היה מקום לכל הז' מצות שלא היה ע"ז וגזל שהיה הכל שלו והז' מצות היה רק באכילה שיהיה בקדושה. והוא דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים היינו נר ה' נשמת אדם רק קיום החיים ברא השי"ת שיהיה על ידי אכילה. אך על ידי אכילה יוכל לכנוס הנחש והיצר הרע לזה נצטוה אז על האכילה שיהיה בקדושה ואז הוא מתקן הכל. אך אחר הקלקול שאכל מעץ הדעת היה צריך למצות אחרות. ובשבת נדרש (שיר השירים שם) היושבת בגנים אף על פי שישראל עוסקין במלאכתן כל ששה ימים ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וכו' וקורין בתורה וכו' דבשבת נקראו כל ישראל היושבת בגנים כל היום. ואף אחר כך כשנכנסין לביתם ואוכלין ושותין אז גם כן נקראו היושבת בגנים כמ"ש (ריש סא"ר) שבת יעקב כולו תורה ילך לבית הכנסת ולבית המדרש וכו' ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה הרי שגם האכילה ושתיה דשבת נקרא תורה כיון שיש מצוה באכילת שבת. ואכילת שבת איתא בזוהר הקדוש שהוא מסט' דעץ החיים וכמו"ש טועמיה חיים זכו ואז נקראו ישראל היושבת בגנים היינו הג"ע ואז כל הדברי תורה הוא שיהיה האכילה בקדושה כמו שהיה בגן עדן אצל אדם הראשון קודם הקלקול. ומש"ה בסעודות שבת משיג האדם האמונה בשלימות שהוא מכל וכל בג' קדושות שהם בג' סעודות עדן נהר גן וכמו שאמרנו:
1