פרי צדיק, בלק י׳Peri Tzadik, Balak 10
א׳בסעודה שניה דשבת אומרים נהוריא ישרי בה. בזוהר הקדוש (פ' זו ר"ד סע"א) ה' בוקר תשמע קולי ולא כתיב ה' בבוקר תשמע קולי אלא לגבי בוקר דאברהם קאמר כמ"ש לעיל דכתיב וישכם אברהם בבוקר. והוא כמ"ש האל הגדול הגבור והנורא שהוא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שכל אחד מהאבות אלהותו ית' מיוחד במדתו. ובוקר הוא דאברהם מדת החסד האל הגדול. ואמר עוד בזוה"ק בוקר אערך לך ואצפה תרי בוקר אמאי אלא חד בוקר דאברהם וחד בוקר דיוסף דכתיב הבוקר אור ומתרגמינן צפרא נהיר ודאי. אערך לך מהו אלא אסדר לך בוצינא דילך לאדלקא כד"א ערכתי נר למשיחי. והיינו דבוקר אברהם שהוא מדת חסד הוא האור הראשון שנברא ביום ראשון וכמו"ש ב"ר פ"ב יהיה אור זה אברהם ובמדרש (ב"ר סו"פ ל') אמר הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא וחברותי' בא והאיר לפני בא"י. ובזוהר הקדוש פרשה זו (קצ"א ב') פתח ואמר וה' הולך לפניהם יומם וכו' אבל מאן דאזיל קמייהו סבא עלאה מארי' דביתא וכו' ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו קרי לי' כאן סבא עלאה דכתיב ואברהם זקן בא בימים דאברהם זכה למדת זקן בא בימים ביומין עלאין כמ"ש (זח"א קכ"ט א') וזהו מדת עתיקא ולזה קרי לי' בזוהר הקדוש כאן סבא עלאה מרי' דביתי' ואמר אחר כך פי' על מה שנאמר הולך לפניהם יומם ולא יום יומא דכל יומין כלילן בי' וכו' ו"ד אקרי יומם. ואינו מובן למה נקרא מדת החסד יומא דכל יומין כלילא בי' וזה היה שייך לומר על השבת שהוא כללא דכל יומין שנקרא בת שבע שכוללת כל הז' מדות כמ"ש בזוהר הקדוש. אבל על מדת החסד דפתח יומם יצוה ה' חסדו אמאי נקרא יומם דכל יומין כלילן בי'. אך הוא כמו שאמרנו דיהי אור זה אברהם הוא האור הראשון שנברא ביום ראשון ואז ביום ראשון במאמר בראשית היה עיקר הבריאה האור בחינת אברהם. וא' במדרש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית היינו שיקבלו עול מלכותו ית"ש. וזהו כ"ע דאיהו כתר מלכות המגיד מראשית אחרית שהוא סוף מעשה במחשבה תחלת ולכן נקרא יומא דכל יומין כלילן בי' עד מדה אחרונה:
1
ב׳ובוקר דיוסף שאמר בזוהר הקדוש הנ"ל מהפ' הבוקר אור הוא גם כן בחינת אור הראשון כמו שנאמר אור זרוע לצדיק וכמו"ש בגמרא גנזו לצדיקים לעתיד לבוא. ובזוהר הקדוש (ח"ב קס"ו ב') האי אור זרע דגנתא וכו'. וכמו שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך והוא ליראיך וביוסף כתיב גם כן את האלהים אני ירא. אך האור הראשון נגנז לעתיד לבוא ועל זה א' בזוהר הקדוש ולגבי בוקר דיוסף קאמר דההוא סדורא דבוצינא דילי' הוא. ואצפה. מהו ואצפה וכו' נהורא דברא קוב"ה הוה נהיר עד דלא יכלין עלמא למסבלי' מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורי' לאתלבשא דא בדא וכו' ואתלבשא נהורין וכו' עד דמטו להאי בוקר דיוסף ואיהו נטיל וכ'ו זיוי' סליק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא דלעילא עד דעלמא דלתתא לא יכלין למסבל את דוד ואתקין חופאה להאי בוקר דיוסף וכו' וע"ד כתיב בוקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור וכו'. והיינו דבוקר דאברהם הוא האור הראשון יהי אור זה אברהם כנ"ל. וכתיב עוטה אור כשלמה ואיתא (ב"ר פ"ג) מהיכן נבראת האורה אמר לו מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה וכו' והיינו דמלך בעשרה לבושים לבוש וכמו שחשב בפסיקתא ומ"ר (סו"פ ואתחנן) והיינו ע"ס. ולבוש הראשון עוטה אור כשלמה רק לא היה יכולים לסבלו ועל זה אמר מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורי' והיינו מנהירו לנהירו עד בוקר דיוסף מדת יסוד דכתיב אור זרוע לצדיק. רק עדיין היה גנוז רק לצדיקים ולזה אמר בוקר אערך לך לגבי בוקר דיוסף היינו ההשתדלות מצד האדם ומייתי פסוק ערכתי נר למשיחי. וגם במנורה מפורש בפ' יערוך אותה אהרן ובניו היינו גם כן מצד האדם. ודוד שהיה מרכבה למדת מלכות בחינת יראה שהוא השתדלות מצד האדם לכן אמר בזוהר הקדוש אתא דוד ואתקין חופאה להאי בוקר וזהו ואצפה. ואמר בזוהר הקדוש כד"א ויצפהו זהב טהור ולפשוטו מייתי זאת רק לדוגמא לפי' על לשון ואצפה אך יש עוד מכוון בזה דזהב מרמז על יראה כמ"ש בזוהר הקדוש כ"פ ומדת מלכות בחינת אדנ"י מורה על יראה כמו שנאמר ואם אדונים אני איתא מוראי ובגמרא (קידושין ל"ב:) מלך שתהא אימתו עליך וזהו ויצפהו זהב שעל ידי היראה הוא החופאה להאי בוקר. וזהו הפי' בוקר אערך לך ואצפה כדי שיוכלו לקבל האור הראשון שהוא טלא דעתיקא על ידי מ' מלכות פה תורה שבעל פה כמו שנאמר תזל כטל אמרתי (כמו שנת' כ"פ):
2
ג׳והאר"י הק' חשב הג' סעודות כנגד קדושת האבות דשבת איתא בזוהר הקדוש (ח"ב ר"ד א') שהוא בת מתעטרא באבהן וחלקם האר"י הק' על הסעודות. וסעודה שניה חשב דאברהם דסעודה זו דעתיקא והוא כמו שאמרנו דאברהם נקרא סבא עלאה וכו' שזכה למדת זקן מדת עתיקא וזה יומם יצוה שהוא אור הראשון בוקר דאברהם. ובזוה"ח סו"פ תולדות חשב ז' מוספין דשבת ויו"ט כנגד ז' רועים וחשב דשבתא לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל ואיקרי מוסף שבת לאוספא לי' עדונין. והיינו דהתוס' קדושה משבת הוא כנגד יוסף הצדיק והוא בוקר דיוסף כמו שא' בזוהר הקדוש הנ"ל אערך לך היינו מצד האדם שהוא מעריך השלחן שהוא סעודתא דמלכא הקרבן מוסף שהוא לחמי לאישי. ומש"ה בסעודה שניה שהוא כנגד תרי בוקר בוקר דאברהם ובוקר דיוסף כנ"ל אומרים נהוריא ישרי בה. וסעודה ראשונה דליל שבת חשבה האר"י הק' נגד יצחק אבינו ע"ה דאיתא בזוהר הקדוש (קצ"א ב' הנז') ולילה בעמוד אש להאיר להם דא כלה וכו' דמדת לילה הוא סיהרא דמקבלא משמשא בחינת חק"ת צרור החיים ונק' גם כן בחינת כלה. ובעמוד אש שהוא מ' גבורה מדת יצחק אבינו ע"ה כמו שנאמר פחד יצחק לכן סעודת ליל שבת שהוא דחק"ת הוא נגדו. ומש"ה אומרים בלילה ובמנרתא טבתא וכו' שהקדושה הוא על ידי הדלקת הנר דאיתא בגמרא (פסחים נ"ד.) ואור דידן במחשבה עלה ליבראות בע"ש ולא נברא עד מוצאי שבת וכו' ובמוצ"ש נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון וכו' והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. ובפרקי דר"א (ר"פ ד') איתא דאור דולק נברא בע"ש בין השמשות והיינו דעמוד האש הוא מצד השי"ת וזה נברא בע"ש אך הדלקת הנר הוא מצד ישראל וכמו שא' בגמרא שבמוצ"ש נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון והוציא האור. והיינו דבאמת הגבורה ופחד יצחק הוא מהשי"ת רק האדם יש לו להוציאו לפועל וזה הפי' בגמרא שעלה במחשבה ליבראות בע"ש ויצא לפועל על ידי אדם הראשון והוא כמו בחינת תורה שבעל פה שבאמת הוא דברי אלהים חיים דברי אשר שמתי בפיך ומכל מקום יוצא בפועל על ידי האדם כמו שנאמר תזל כטל אמרתי כמו טל שאינו נכר איך שבא מלמעלה שנראה כאלו החכמים מחדשין (וכמו שנת' כ"פ). וכן אור דילן במחשבה עלה בע"ש וזה מצד השי"ת ואדם הראשון הוציאו לפועל במוצאי שבת. ומש"ה בסעודת ליל ש"ק שהוא סעודתא דחקל תפוחין ועמוד האש לילה והאר"י הקדוש חשכה נגד יצחק אבינו ע"ה אומרים ובמנרתא טבתא דנהרא וכו' שזוכין להאור על ידי הדלקת הנר דילן של ישראל. ובסעודה שניה שהוא קדושת אברהם וקדושת יוסף בוקר דאברהם ובוקר דיוסף כנ"ל אומרים נהוריא ישרי בה בקביעות:
3