פרי צדיק, במדבר א׳Peri Tzadik, Bamidbar 1
א׳וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד. במ"ר פ' זו למה במדבר סיני כו' בג' דברים ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר כ'ו ולמה ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר כו' ולמה ניתנה תורה בג"ד אלו כו' במדבר כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות החכמה והתורה. והנה ענין אש ומים שניתנה תורה בהם אין להם שום שייכות לפ' זו. ואפילו במדבר משום שהוזכר כאן במדבר סיני. מ"מ טפי הו"ל להמדרש לקבוע דרשתם בפ' יתרו בשעת מתן תורה שהוזכר גם כן מדבר ביום הזה באו מדבר סיני. אך הענין עפמ"ש בזוהר הקדוש ר"פ זו על מה שנאמר במדבר סיני באוהל מועד. כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו בעא קוב"ה למפקד חילוי דאורייתא כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא. והוא עפמ"ש (במשנה סוף תענית) עה"פ בעטרה שעטרה לו אמו וגו' ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה ב"ב. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו הם הב' כתרים נעשה ונשמע. שבשעת מתן תורה עטרו ישראל להקב"ה בב' עטרות אלו. וכמו שנדרש במדרש (שיר השירים ג' ט') מהו בעטרה שעטרה לו אמו כו' ולא זז מחבבן עד שקראן אמו שנאמר כו' והיינו אמו כנסת ישראל. ואז עטר הקב"ה לישראל גם כן בב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. ולאחר הקלקול איתא במ"ר (יתרו סו"פ כ"ז) שברתם נעשה הזהרו בנשמע. ובבנין בית המקדש נתקן גם נעשה. וזהו ביום חתונתו זה מתן תורה כתר נשמע וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש הוא כתר נעשה ששם עיקר ושורש מקום העבודה. וזה כמה חיילין אינון דאורייתא שכל אחד מישראל יש לו שורש באות מד"ת. כמ"ש בסה"ק ס"ר אותיות לתורה ומרומז בר"ת ישרא"ל כידוע. ואף שאין החשבון מכוון רק הרבה אותיות הם מורכבים מב' או מג' ל' כ' ו'. א' י' ו' י' וכדומה. וכל א' מישראל שורש נשמתו אות או חלק מאות בד"ת וזהו חיילין דאורייתא. וחיילין דמשכנא היינו שכל אחד מישראל יש בלבו השראת השכינה כמ"ש (רע"מ פנחס ר"ל ע"א) איהי אמונה שעל ידי שמצייר בלבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה (הג"ה ריש או"ח) והוא כנגד כתר נעשה. ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ובתנחומא (פ' נח) שהתורה שבעל פה בא רק על ידי עמל ויגיעה שאין אדם זוכה לה אלא אם כן משליך כל עניני עולם הזה. שיש בה צער גדול ונדוד שינה כו'. וע"ז הביא המדרש כאן הפ' באוהל מועד שבא אחר הקלקול שאז הוצרך התורה שבעל פה לתקן הרב כעס כמש"נ כי ברב חכמה רב כעס (כמו שנת' כ"פ) וע"ז דרשו כאן במדבר שאין אדם זוכה לד"ת שיוקבעו בלבו שהוא התורה שבעל פה לתקן הרב כעס שהיה על ידי נתינת לוחות שניות כמו"ש במ"ר (תשא פ' מ"ו) עה"פ כי כפלים לתושי'. רק מי שמשים עצמו הפקר כמדבר. ואחר כך כתיב ויתילדו על משפחותם ופרש"י להביא כתב יחוסן. והרמב"ן הק' ע"ז ע"ש. וי"ל פי' ויתילדו שנולדו ונעשו ברי' חדשה. שזכו לנפשות חדשות. והיינו על ידי המספר שהזכירו שמותם ושמות אביהן לפני הקב"ה ומשה רבינו ע"ה והנשיאים וכמו"ש גם הרמב"ן. על ידי זה זכו לנפשות חדשות. וזהו חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא:
1
ב׳ובשבת גם כן יום חתונתו זה מתן תורה כמו"ש (שבת פ"ו) דכו"ע בשבת נתנה תורה. וגם תורה שבעל פה ששבת כנגד מדת מלכות ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וכ"ה מפורש בזוה"ק (בראשית מ"ז ע"ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דבי' אשתכלל עלמא. וכן בשבת יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שבשבת כל א' מישראל משכן לשכינה כמו"ש בתיקונים (תי' מ"ח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא. וכמו שאמרנו דשבת בשנה כמו מקדש בעולם. ויש בו גם כן ב' העטרות נעשה ונשמע. וכמ"ש ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי. והוא חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. והחומש זה נקרא חומש הפקודים כמו"ש (יומא פ"ח:) ובעשור שבחומש הפקודים שקדושת חומש זה הוא ענין הפקודים. שכל א' מה' חומשי תורה י"ל קדושה מיוחדת כמ"ש (ב"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. וקדושה מחומש זה הוא מה שזכו על ידי הפקודים שכל א' הזכיר שמו ושם אביו לפני הקב"ה ולפני משה ומזה זכו לנשמה חדשה כמש"נ ויתילדו על משפחותם וכמו שאמרנו. והיינו כמו בשבת שזוכין לנשמתין חדתין. והוזכר בחומש זה עוד פקודת באי הארץ. ועל זה אמרו בב"ר שס' במדבר כנגד ויבדל א' בין האור ובין החושך שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. וכמו שנת' במ"א שהוא ענין תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנאמר עליהם העם ההולכים בחשך ראו אור גדול כמ"ש בתנחומא שזכרנו:
2