פרי צדיק, במדבר ב׳Peri Tzadik, Bamidbar 2
א׳וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד. בזוהר הקדוש (ר"פ זו) אי באוהל מועד אמאי במדבר סיני אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. הוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתי'. דקוב"ה תורה אקרי (זוהר הקדוש בשלח ס' ע"א) ומשכן נקרא שכינתא אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. והס' הזה נקרא חומש הפקודים שענין קדושתו הוא הפקודים. וכתיב תפקדו אותם אתה ואהרן דמשה רבינו ע"ה שורש ד"ת חיילין דאורייתא ואהרן שורש העבודה חיילין דמשכנא. וז"ש במדרש (ב"ר פ"ג) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך זה ס' במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. יוצאי מצרים היינו המקבלים תורה שבכתב שהוא תורה אור קוב"ה תורה איקרי כנ"ל. ובאי הארץ הוא בחי' תורה שבעל פה כמש"נ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. דבר ה' זו הלכה (שבת קל"ח:) והוא מדת יום ומדת לילה. וכמ"ש בתנחומא (תשא ל"ו) ובתרגום יונתן ומהיכן היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה כשהיה תורה שבעל פה יודע שהוא לילה. וזהו פי' בין החושך שעל העוסקים בתורה שבעל פה כתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (תנחו' נח ג'). וכן על אברהם אבינו ע"ה איתא (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם שהיה הראשון שלמד תורה שממנו התחיל הב' אלפים תורה. ולחושך קרא לילה איתא (זוה"ק ח"א קמ"ב ע"א) דא יצחק דאיהו חושך שיצחק קיבל כבר מאברהם אבינו ע"ה שהוא בחינת תורה שבעל פה. ומש"ה סעודת ליל שבת סדרה האר"י הק' ז"ל כנגד יצחק אבינו ע"ה. ומשה רבינו ע"ה פקד את שניהם יוצאי מצרים ובאי הארץ. שזה הכניס משה רבינו ע"ה בישראל כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו שהשבת הוא חלקו. ושבת כולל קדושת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שזכרנו מהגמ' וזוה"ק. והוא הכניס בישראל המספר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא יחוד קוב"ה ושכינתי':
1
ב׳ואיתא בזוה"ק (ק"כ ע"א) רזא דיחודא כעין סחרא דמדבחא דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית כו' דחשב בזוה"ק הד' רוחות כנגד ד' אותיות הוי"ה. מזרח וצפון אבא ואמא דלא מתפרשין לעלמין והיינו י"ה. דרום ו' כמ"ש בזוהר הקדוש שם דתמן אילנא דחיי. מערב הוא ה' אחרונה כמו"ש בזוהר הקדוש (לעיל קי"ט ע"ב) ימה היינו שכינה ששרוי' במערב. ואמר בזוה"ק והכי שדר לון כו' קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בקדמיתא ובדא תעלון בקיסורא קדישא דדרום ואסחרו סטרי עלמא כו' ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון. והענין הוא דכ' ראשית חכמה יראת ה' שהעיקר מתחילה לקבל עליו עומ"ש והוא רזא דקרן וכמו"ש בזוה"ק והיינו ובא לו לקרן. ואחר כך דרומית מזרחית דרום הוא אילנא דחיי דתורה איקרי קוב"ה ואין עץ אלא תורה כמוש"נ עץ חיים הוא וגו' ר"א אומר אין עץ אלא קוב"ה דכ' כי האדם עץ השדה (זוה"ק בשלח ס' רע"ב) ומזרח הוא חכמה כאמור. ואיתא בזוה"ק (ח"ג פ"א ע"א) ולאו אורייתא בלא חכמתא ולאו חכמתא בלא אורייתא וכלא חד. ובמדרש (ב"ר פ' י"ז) נובלות חכמה שלמעלה תורה. ואחר כך מזרחית צפונית שעיקר הוא שיפתח לבינו בתורתו וישם בלבינו אהבתו ויראתו שיכנסו הד"ת לבינה ליבא. ואחר כך צפונית מערבית שיהיה הלב משכן לשכינה. כמש"נ ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדרתם, ואיתא בתיקונים (תי' מ"ח) מאי לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא. ואחר כך מערבית דרומית היינו שלא לבד שהלב יהיה משכן לשכינה שהוא כנגד ה' אחרונה שכינה במערב. רק גם האות ו' שהוא קוב"ה יהיה שוכן בלב. וז"ש ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון. וזהו שלימות היחוד יחוד י"ה בו"ה י"ה חכמה ובינה יתחברו אל המעשה אותיות ו"ה שהוא תורה ומצות (זוה"ק ח"ג קכ"ג רע"ב) וכן התורה ומצות יהיה בדחילו ורחימו דאינון י"ה (זוה"ק שם) וזה זוכין בשבת בסעודה ג' ואז אומרים אתה אחד ושמך אחד. יחוד קוב"ה ושכינתיה שזוכין למחזי זיו דז"א. וז"ש ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון:
2