פרי צדיק, במדבר ג׳Peri Tzadik, Bamidbar 3
א׳שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם וגו'. הנה חשב כאן ה' לשונות א' למשפחותם לבית אבותם. ב' במספר שמות. ג' כל זכר לגולגולתם. ד' מבן עשרים שנה ומעלה. ה' כל יוצא צבא בישראל. וכן נזכרו כל הלשונות האלו במספר כל שבט ושבט. וכן בפ' ויתילדו וגו' נזכרו ד' הלשונות. ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. ב' במספר שמות. ג' מבן עשרים שנה ומעלה ד' לגולגלתם. לבד כל יוצאי צבא שלא נזכר. ונראה שהוא עפמ"ש הרמב"ן ז"ל פי' כל יוצא צבא כל היוצאים להקהל בעדה כי הנערים לא יקהילו בתוך העדה. ולכן כיון שבפ' ויתילדו התחיל ואת כל העדה הקהילו לא הוצרך לכתוב כל יוצא צבא כיון שהנקהלים בעדה הם יוצא צבא. וצריך להבין ענין ה' הלשונות שהוזכרו בציווי ואחר כך בקיום המצוה ויתילדו ואחר כך במספר כל שבט ושבט. והענין שהמספר היה לידע מספר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא כמו"ש בזוה"ק (ר"פ זו) עמש"נ במדבר סיני באוהל מועד חד לאורייתא וחד למשכנא. והנה אמרו ז"ל שהנפש זוכין משעת יצירה והרוח זוכין כשנעשה בן י"ג שנה. והנשמה כשנעשה בן כ' שנה. והוא דנר ה' נשמת אדם. נר לרגלי דברים ואור לנתיבתי. שכל א' מישראל יש לו נר מיוחד הד"ת המאירים לו. ועז"נ מבן עשרים שנה ומעלה נגד חיילין דאורייתא שזה זוכין כשהוא בן כ' וזוכה לנשמה. כל יוצא צבא נגד חיילין דמשכנא שבנדבות המשכן כתיב ויקהל משה את כל עדת וגו' שהוא כל יוצאי צבא הנקהלים וכמו"ש הרמב"ן ז"ל. ואמר כל זכר לגלגלותם היינו ליתן הכופר נפש לתקן העבר. ואמר במספר שמות עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ויתילדו על משפחותם וגו' שפירש"י הביאו ספרי יחוסיהן ועידי חזקת לידתם כו' והק' הרמב"ן ז"ל ע"ז וכ' שלא היה נצרך רק כל אחד לבד מה שהביא שקלו לפני משה כו' אמר אני פלוני נולדתי לפלוני משבט פלוני. ויתכן ליישב פירש"י דמ"מ הוצרכו להביא עידי חזקת לידתם שלא יבוא מי לערער עליהם כמו שהיה הבן מצרי שרצה ליטע אהלו בשבט אמו. אף שאחת היתה ופרסמה הכ' והשי"ת העיד עליהם. כמש"נ שבטי יה עדות לישראל (ב"ר פ' ע"ט) מ"מ הוצרכו להביא ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כפירש"י להוציא מלעז וערעור. וזש"נ למשפחותם לבית אבותם. ואמר במספר שמות שלב זה הוזכר כל אחד שמו ושם אביו לפני משה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל והוא כדי שיתפללו עליהם. וכעין מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ויהי כל פקודי בני ישראל וגו' שהיה המצוה שימנו לפני משה ואהרן שישימו עליהם עינם לטובה ויבקשו עליהם רחמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכדומה. וזה הענין ה' הלשונות שנזכרו בכל פעם כאמור. וזה הענין שהיה המצוה להיות המפקד על ידי משה ואהרן שהנשיאים. דמשה היה לענין חיילין דאורייתא שכל נפש יש לו חלק בתורה והוא אות או חלק מאות בס"ת מה שבאם יחסר האות או חלק מהאות בהס"ת יופסל. ומשה רבינו ע"ה היה שורש כל הס"ר נפשות שהם אותיות התורה והתורה נקראת על שמו תורת משה. ואהרן לענין חיילין דמשכנא שאהרן שורש העבודה כהנים בעבודתן. והוא כנגד לשון כל יוצא צבא בישראל כאמור. והנשיאים כנגד למשפחותם לבית אבותם שעסק שלהם היה לישא כל אחד אות של שבטו היינו שקשור בשורש בהשי"ת. כמש"נ בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית כמ"ש הרע"מ בס' ע"מ נפש האב מזל לבן. וכן מורה ע"ז הנשיא שהוא מלך ואיתא בס' יצירה לב בנפש כמלך במלחמה שהמלך כמו הלב וכתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים וכן המלך חיות של העולם. והנשיא חיות השבט. ובזוה"ק (ח"ג ק"ט ע"ב) כשנמנו הנשמות דבעלי מדות מע"ס נמנו נשיאי ישראל כנגד מדת כתר. והיינו שכל נשיא בירר שבטו שקשורים במזלא שהוא עתיקא מדת כתר וכ"ע איהו כתר מלכות. וכנגד זה לשון למשפחותם לבית אבותם:
1
ב׳וזה הענין אחר שנזכר מפקד כל שבט כתבה התורה ויהי כל פקודי בני ישראל וגו' ויהיו כל הפקודים וגו' ובכל מקום מקשה בגמ' מנינא ל"ל. ולמה כתבה התורה סך הכולל הלא כל אחד יכול לחשוב כלל המספר כשיצרף יחד מספרי השבטים. וכן נשנה אחר כך המספר בפרשת הדגלים כשנחשבו כל שבט עם נשיאו וכן מספר כל דגל. ואחר כך נשנה עוד מספר סך כל הדגלים ובתורה אין אף אות אחת מיותר כש"כ פרשיות שלימות. אך באמת מצינו כעין זה בפ' קרבנות הנשיאים שנשנה בכל נשיא קרבנו וגו' אף שקרבן כל נשיא שוה והל"ל וכן הקריב נשיא שבט פלוני. וכן כ' אחר כך פ' שלימה זאת חנוכת המזבח וגו' סך כלל הקרבנות. ונראה שזה היה קשה להמ"ר ודרש (במדרש רבה י"ג וי"ד) רמזים שונים לכל שבט ושבט. והיינו שאף שהקרבן היה שוה מ"מ היה לכל אחד מהנשיאים כונה מיוחדת בקרבנו. וכן אחר כך בסך הכולל כל קרבנות הנשיאים דרש שם רמזים אחרים. והיינו כשיצטרפו כל המספרים מהקרבנות היה בזה מכוון אחר. וכן הענין כאן שהרמב"ן ז"ל הקשה למה הוצרך המספר ולמה נכתב בתורה וכ' ואולי להודיעם חסדו שבשבעים נפש ירדו מצרימה והנה הם כחול הים. אך יקשה הא במצרים היו הרבה יותר שלא עלו רק א' מחמשה או א' מחמשים או א' מחמש מאות (תנחומא בשלח א') והיה אז יותר הרבה ולא נפקדו. אך עיקר המכוון של המספר היה לנשיאות ראשם עדמ"ש (אבות פ"ד) אין לך אדם שאין לו שעה כו' והיינו שכל א' מישראל באותו שעה ובאותו ענין הוא הגדול מכל ישראל וכן חבירו בשעה אחרת. והיינו מפני שכל א' מישראל יש לו חלק בתורה אות או חלק מאות אשר בחוסר אותו האות או חלק ממנו הס"ת פסול. וזה היה ענין חיילין דאורייתא אשר פקד משה לידע בכל שבט איך כל נפש ונפש מיוחד בקדושתו ובתורתו בחיילין דאורייתא. וזה שנשנה הלשונות שנרמזו לענינים שונים בכל שבט. די"ב שבטים כנגד י"ב חדשים וי"ב מזלות וי"ב צרופי הוי"ה (תנחומא ויחי ט"ו) ויעקב אבינו ע"ה נתן לכל שבט ברכתו ואחר כך כללן יחד כמש"נ איש אשר כברכתו ברך אותם וזה הענין שנפקד כל שבט בפרט כל אחד בחיילין דאורייתא וכן על ידי אהרן לידע חיילין דמשכנא. וכן נזכרו כל ה' הלשונות לכוונה שאמרנו וזה נשנה בכל שבט שבכל שבט היה מכוון מיוחד בזה. ואחר כך נכתב המספר ביחד כי בצירוף כל מספר היה בהם קדושה וסוד אחר הידוע למשה ולאהרן. ואחר כך בפ' הדגלים כשנמנו עם הנשיאים אז נשנה מנין כל שבט ושבט אצל הנשיא שלו. היינו שהיה בכוחו לברר כל אחד משבטו איך שהוא קשור במזלא שהוא עתיקא וזהו לבית אבותם וכאמור. ואז גם כן נשנה כלל המספר בכל דגל שיש לו סוד ומכוון אחר במספר נפשות מחנה הדגל. ואחר כך נשנה המספר בכלל כל ישראל כשהם נמנם עם הנשיאים שלהם שבזה יש מכוון מיוחד ממה שנמנו מקודם בלא הזכרת הנשיאים וכמו שאמרנו וזה שורש כל הפרשה. ובשבת כל אחד מישראל זוכה לנפש ורוח יתירה. וזוכין גם כן לנשמה כל א' לפי מדריגתו כמ"ש (ביצה ט"ז.) נשמה יתירה כו'. וכן כל אחד לפי ההכנה שלו זוכה להתגלות מעתיקא. בפרט בסעודה שני' שהוא כנגד עתיקא. והיינו איך שהוא קשור בשורש במזלא שהוא עתיקא בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית שזה עסק הנשיאים. וכן הזמן לתקן כל העבר כמש"נ אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות משימ"ב כשלג ילבינו (שבת פ"ט:) והיינו כשמתברר שבמאמר ראשון שהוזכר המשך הוא כדי שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ונעשה כזכיות. ובפרט בשבת זה שקורין הפ' שהוזכרו כל הענינים הנזכרים בלשונות למשפחותם וגו' כמו שאמרנו. ובכל שבת יש בו מקדושת הפ' שקורין בו. הזמן לזכות לכל האמור:
2