פרי צדיק, במדבר י״אPeri Tzadik, Bamidbar 11
א׳בגמרא (שבת י:) ע"פ לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם כו' הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו כו' והא שבת עבידא לגלויי מתן שכרה לא עבידא לגלויי. להבין הלשון בשבת דעבידא לגלויי הלא בעת הציווי על מצות שבת זהו בעצמו הוא הידיעה. וגם מהו ענין זה נתינת מתנת שבת בפ' תשא הלא כבר ניתן להם במרה מצות שבת ובמתן תורה ואחר כך בפ' משפטים. אמנם י"ל בזה דהנה בכאן נז' בפעם ראשון הלשון את שבתותי תשמורו ואיתא בזוה"ק שבתותי תרין דא שבת עילאה ושבת תתאה דאינון שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. שכינתא תתאה היינו בחי' היראה שנמשך על האדם מצד קדושת שבת. והוא על ידי אמונה בלב שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו שמיד יגיע לו היראה (כמו"ש בהג"ה ריש או"ח). וזה נשפע על ידי קדושת השבת כאמרם ז"ל (ירושלמי פ"ד דדמאי) אפי ע"ה אימת שבת עליו. אמנם הוא רק בחיצוניות ולא בפנימיות הלב והגם שיראה תתאה נקרא גם כן לב כדרשת חז"ל (יומא ע"ב:) ע"פ למה זה מחיר ביד כסיל וגו' ולב אין על מי שאין בלבו יר"ש. רק זה הוא רק בחיצוניות הלב כמש"נ לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו. אמנם בחי' תבונה הוא כשנתקשר היראה בפנימיות לבו וזהו בחי' שכינתא עלאה בחי' בינה לבא ולבבו יבין ושב ורפא לו והיינו שחוזר להשורש והמקור. וע"ז בא הכתוב להודיעם בכאן אחר ענין מלאכת המשכן שהוא בחי' שכינתא תתאה על ידי קדושת המקום כמש"נ ושכנתי בתוכם והוא בחי' היראה בהתגלות הלב. את שבתותי תשמורו היינו כי יש עוד מדרגה גבוהה מזה בחי' שכינתא עלאה בהארת פנימיות הלב. ועל זה נאמר בלשון תשמורו היינו הקיווי והציפוי מהאדם לזכות להרגשה בלב ע"י השפעת קדושה מלעילא כש"נ ואביו שמר את הדבר. וע"ז אמרו ז"ל הל' דעבידא לגלויי היינו הארת הקדושה בלב מבחי' שכינתא תתאה ועלאה שהלב מרגיש הארת היראה הנשפע בלבו מקדושת שבת. רק מתן שכרה לא עבידא לגלויי היינו מה שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם וקדושה הוא ענין פרישות היינו שגם בעניני אכילה ושתיה שאוכל אפילו להנאת עצמו נמצא בו קדושה בסעודת שבת כדאיתא בשם האריז"ל שבחול אכילת אדם להנאת עצמו הולך לחיצונים זולת ביום השבת שאפילו מה שאוכל להנאת עצמו יש בו קדושה וכדאיתא במדרש (דב"ר פ' ג') הל' את מקדש השבת במאכל ומשתה כו' ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר והיינו המתנה טובה:
1
ב׳ואיתא בזוה"ק דשבת איהו כללא דכל שיתא יומין ומיני' מתברכין. היינו שכל שיה"מ העברו נכללו ונתברכו בהכנסת קדושת שבת שמופיע עליהם כש"נ וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ובזוה"ק יתרו מוכח שקדושת שבת מופיע לאתברכא מני' שיה"מ הבאים. אמנם שניהם אמת ע"פ דברינו הנ"ל המרמזים על בחי' שבת עלאה ושבת תתאה כמו בראשית הבריאה שהמקור של שיה"מ של ימי הבריאה היה השבת שקודם הבריאה שהוא בחי' בינה שבת עלאה שקדמה לעולם הבנין. והשבת שאחר שיה"מ שאחר הבריאה הוא בחי' שבת תתאה שנכלל בו כל שיה"מ שעברו כמש"נ והנה טוב מאוד. וכמו כן בכל שבת נכלל בו קדושת שיה"מ שעברו בבחי' שבת תתאה וגם הוא המקור של שיה"מ הבאים בבחינת שבת עלאה. ובשבת זה שיארע בשיה"מ שלאחריו ר"ח וגם הזמן מ"ת ואמרו חז"ל (זבחים צ"א.) שר"ח נקרא מקודש נגד שבת לענין תדיר ומקודש והיינו מפני שקדושת ר"ח בא מצד אתערותא דלתתא לכן מצד האדם הוא נק' מקודש יותר. לכן בפסוק והיה מדי חודש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות היינו מצד האדם נאמר חודש קודם לשבת. וכמו כן בשונמית שנאמר מדוע את הולכת אליו וגו' שהוא גם כן מצד השתדלות אדם נאמר גם כן לא חדש ולא שבת חדש קודם לשבת מפני שהוא מקודש יותר מצד התעוררת האדם כנ"ל וכמו כן במועדים דגם כן ישראל מקדשי' לי'. וכאשר נזדמנו בשיה"מ קדושת ר"ח ומועד השבת הקודם הוא המקור גם לקדושת האתערותא דלתתא מהימים המקודשים הבאים:
2