פרי צדיק, במדבר ח׳Peri Tzadik, Bamidbar 8
א׳בזמירות לליל ש"ק אומרים ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין. קדושה שבת נקרא פנים חדשות כענין הנז' בדברי רז"ל בכמה מקומות מפנים חדשות באו לכאן. היינו שנתחדש הדבר בעצם מהותו. וכן איתא בתוס' (כתובות ז' ב') בשם אגדת מזמור שיר ליום השבת פנים חדשות בא לכאן. ואיתא בתיקו"ז על קדושת שבת דאיהו ייחודא וזיווגא קדישא ועליו אתמר והיה כעץ שתול על פלגי מים ונשמתין אתוסכין דאינון פנים חדשות. כי בששת ימי המעשה הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מע"ב כמו שהיה בראשית הבריאה כמש"נ כי ששת ימים עשה ה' וגו' והיה על ידי התורה כש"נ ואהיה אצלו אמון. וכמו כן בכל שיה"מ נעשה התחדשות מע"ב על ידי הלכות שהקב"ה מחדש בכל יום. והיינו בחי' ששה סדרי משנה שהוא שורש תורה שבעל פה. ועבור זה נקראים ת"ח בנאים אל תקרא בניך אלא בוניך. ובקדושת יום השבת נכלל בו עצם בחי' התחדשות של כל שיה"מ כדאיתא בזוה"ק דאיהו כללא דכל שיתא יומין ומני' מתברכאן כו' ושבת הוא כללא דאורייתא כולא. וכדאיתא באוה"ח ע"פ ויכולו השמים וגו' שבקדושת השבת נתוסף התשוקה בכל הבריאה להשורש וממנה נשפע הכח לכל שיה"מ. והיינו החביבות והחמדה לד"ת. וזהו שורש ומקור של התחדשות כשמרגיש מתיקות הטעם בד"ת. וכמו שמרומז בפ' תורת ה' תמימה וגו' ששה פסוקים המרמזים נגד ששה סדרי משנה כדאיתא במדרש תהלים. ופסוק הז' שנגד קדושת השבת נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. וזהו ענין פנים חדשות באנפין חדתין. [מכי"ק. ובב"ר (פי"א) אמרו ברכו באור פניו שאינו דומה מאור פניו של אדם כו' וזהו כענין שמצינו במנחות (י"ח.) צהבו פניו של כו' זלגו עיניו דמעות אשריכם ת"ח שד"ת חביבים עליכם כי על ידי שמחת ד"ת חכמת אדם תאיר פניו וכמ"ש בנדרים (מ"ט:) בר"י דא"ל מורה ירוי כו' וזהו המאור פנים דשבת על ידי התחדשות שמחה בלב דישמחו במלכותך וגו'. ובמנחות שם סיים ועליו הכ' אומר מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. ר"ל שבמ' האדם תקוע ודבוק בשורש נפשו בזה הוא כל שיחתו גם בלא מתכוין. וכד"ש באבות דר"נ על אל תרבה שיחה עם האישה שכל שיחתן ניאוף. ובת"ח אמרו (עירובין נ"ד:) שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן תורה. ועל ידי תוקף האהבה בלב זוכה להיות נשרש בו כ"כ עד דכל וכו'] והיינו אנפין חדתין. ורוחין עם נפשין שנתחדש כל הבחי' של נפש ורוח שמשכנם בכבד ולב. וזש"נ לעתיד ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה וגו'. [מכי"ק. ונפש ממנה כל המדות דגוף כי הדם הוא הנפש וממנו בא הכעס ואביזרייהו. ולעומתו בקדושה גברוה לכבוש יצרו ולשנוא לשונאי ה' באכזריות חמה כמ"ש על עמלק. וכן התאוה מנפש כמ"ש ביומא דעינוי נפש הוא במניעה מתאות אכילה ותה"מ. ולעומתו בקדושה אהבה וחשק לד"ת ועבודת ד'. ורוח שבלב הוא קביעות הרצון בלב שממנו תוצאות חיים לכל הגוף להיות כפי מה שנקבע ברצון ולכל אשר יחפוץ יטה כלי המעשה. וזהו הלב חדש ורוח חדשה דלעתיד דאף על פי שבזוהר יחסו הנפש לכבד כי זכרותא דדמא כבדא (בכורות נ"ה.) מ"מ עיקרו הוא ברביעית דם שבלב ושרשו בכבד הוא רק כעס לבד כמ"ש בפ' הרואה (ברכות ס"א:) ובאות רביעית הוא גם תאוות. כי בלב הוא הרוח והרצון והתחלתו בדם הנמשך מהכבד ואחר כך על ידי הרוח נקבע להתפשט לכלי המעשה. ועל כן א' שם אחר כך ועשיתם את אשר וגו' ומסיים והייתי לכם לאלהים זהו על ידי שיזכו אחר כך לנשמה חדשה שהוא חלק אלוה ממעל ושבת הוא מעין עולם הבא ויש בו גם כן התחדשות דנר"נ מעין עולם הבא. ועל ידי התחדשות נפש רוח בא רק הארה בפנים אבל ההתחדשות לגמרי שיהיה פנים חדשות ממש ולא הקודם זהו] מבחי' נשמתין חדתין היינו התחדשות הפנים וניכר בה כל כוחות של הנפש כדאיתא בזוה"ק יתרו ע"פ ואתה תחזה היינו על ידי הרגשת הטעם והעונג שבקדושה כמש"נ אז תתענג על ה' והיינו התדבקות בהשרש למעלה מהתגלות של הבריאה שהיה באותיות התורה שמתחיל באות ב' של בראשית. וכידוע הרמז על ראש דברך אמ"ת המרומז בתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהמה ראש ותוך וסוף. א' נרמז בראש עשרת הדברות אנכי והיינו עצם המקור למעלה מהשגה פלא עליון. אבל בהתגלות הבריאה מתחיל באות ב' בראשית וסיום תורה שבכתב באות למ"ד והיינו כללות התגלות מראש עד התוך שהוא אות מ' והיינו התחלת ששה סדרי משנה שמתחיל מאימתי ומסיים בשלום. והנה המשנה הוא גם כן הלכות פסוקות שהיה מקובלים. אמנם הגמרא מתחלת באות ת' תנא ומסיים בת' הלכות והיינו כללות השרש של תורה שבעל פה שמגיעים ממנו עד המקור בהרגשת טעמי הלכות ועליהם נרמז הנחמדים וגו' ומתוקים מדבש ומזה באים לאז תתענג על ה' כנ"ל:
1
ב׳והנה הפ' הנ"ל והיה כעץ שתול על פלגי מים הוא בראש המזמור של תהלים המתחיל באשרי האיש וגו' כאמרם ז"ל שהיה המזמור חביב על דוד שמתחיל באשרי ומסיים באשרי כל חוסי בו. ואי' ע"ז בירושלמי גם אם לא הלך בעצת רשעים כאילו הלך בעצת צדיקים וכמו שנאמר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלגו שגם מי שמונע את עצמו מעולה נקרא הולך בדרכיו. ולכאורה סותר זה לדברי חז"ל דע"ז (י"ח:) שאמרו יכול יגרה עצמו בשינה ת"ל כי אם בתורת ה' וגו' [ובקידושין (ל"ט:) א' הא דישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושי מצוה היינו כשבא לידו דבר עבירה וניצול] גם כאן עיקר המכוון כש"נ כי אם בתורת ה' חפצו דלא נאמר בתורת ה' ילך. היינו שתכלית מבוקשו בזה שמונע א"ע מלילך בעצת רשעים כדי שיזכה להופיע עליו מאורו ית' ויודע בנפשו שמעצמו אין לו כח להעזר רק שמצפה שהתורה תאיר דרכו וע"ז נאמר אשר לא הלך בעצת רשעים. אמנם כמו שתרי"ג מצות שבתורה נקראים תרי"ג עיטין כמו כן בזה לעומת זה נמצא בההיפך עצות מצד היצר הרע שנדמה לאדם שיועצו לטוב לו כענין אמרם ז"ל ביעקב אבינו ע"ה (חולין צ"א.) על ויאבק איש עמו כת"ח נדמה לו המלמדו להועיל. וע"ז אין בכח האדם להנצל רק בעזר השי"ת כמו שנאמר כי ה' יהיה בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם וע"ז נאמר אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' כש"נ ויבא הלך וגו' וע"ז גמר אומר כי אם בתורת ה' חפצו שזה תכלית המבוקש שלו להאיר עיניו במאור תורתו ית'. ועל ידי זה נאמר מיד ובתורתו יהגה שזוכה עי"ז להיות נקרא תורתו כדברי חז"ל והיה כעץ שתול על פלגי מים כרמז הנ"ל בתיקונים שזהו עיקר הפנים חדשות כשזוכין לטעום טעם מתיקות ועריבות של הד"ת ועל ידי זה ועליהו לא יבול שאפילו שיחתו יהיה תורה היינו שעל ידי הרגשת המתיקות של ד"ת כל עיונו ושיחתו הוא בה כמו שנאמר מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. וסוף המזמור מסיים באשרי כל חוסי בו היינו שזהו תכלית המכוון הנרצה מהאדם להיות בכל ענינים רק חוסה בשם ה' כדברינו הנ"ל:
2
ג׳ואיתא במס' סופרים קע"ה פרשיות יש בתורה שמתחילין וידבר ויאמר והמה כנגד שנותיו של אברהם אבינו ע"ה וקמ"ז מזמורים בתהלים שהמה נגד שנותיו של יעקב אבינו ע"ה כש"נ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא (ב"ר פ' ס"ח). דהנה מדתו של אברהם אבינו ע"ה היה אהבת חסד בהתפשטות תשוקה גדולה להפקיר א"ע בחשק נמרץ כדי לפרסם קדושת שמו ית' וממנו התחיל הב' אלפים תורה שמרומז ביהי אור. ולכן מרומז הפרישות של תורה נגד כל שנותיו של אברהם אבינו ע"ה והגם שבהתחלה של שנותיו לא הכיר עוד את בוראו כאמרם ז"ל בן ג' או בן מ"ח הכיר את בוראו. אמנם אז"ל (ב"ר פ' ל"ט) שאמר לו הקב"ה לך טל ילדותיך שגם שנותיו הקודמים היו סייעתא להקדושה כי לית נהורא אלא מה דנפיק מגו חשוכא כענין הבריאה והארץ היתה תהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור כי נתברר במעשיו להיות נקרא ישראל ואיתן האזרחי עוד מהשורש. והיינו אחר שנולד ממנו יעקב נתברר שאברהם גם כן נקרא ישראל. אמנם כשראה יצחק אבינו ע"ה שעוד יצא מאביו פסול בישמעאל בחי' חשק וחסדים זרים בהתפשטות לתאוה יבקש נפרד התחיל להתנהג במדת הצמצום שהוא בחי' היראה גבורה שבקדושה כמו שאמרו איזהו גבור הכובש את יצור. וכשבא יעקב אבינו ע"ה והשכיל שגם בבחי' זו עוד נסתעף פסולת הוא כוחו של עשו להתדמות בנפשו שיש לו כח וגבורה בכוחו ועוצם ידו התחיל להנהיג מדותיו להיות בכל עניניו חוסה בו כמו שאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' ובסוף ימיו אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. שהיה מבורר זאת לנגד עיניו שאין לו שום כח ותנועה מעודו רק מה שנשפע לו מלעילא. וזהו גם כן בחי' דוד המלך ע"ה שאין כוחו אלא בפיו כמו שאמר ואני תפלה והיינו הקול קול יעקב. ולכן מזמורי תהלים מרמזין נגד שנותיו של יעקב אבינו ע"ה כי זה עיקר ענין כל ספר תהלים וכדברינו הנ"ל ע"פ כי אם בתורת ד' חפצו ומסיים אשרי כל חוסי בו. וזהו בחי' קדושת שבת בזמן כדברינו הנ"ל ע"פ אז תתענג על ה' ומסיים שם והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכאמרם ז"ל (שבת פ' כל כתבי) שהמענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים לא כאברהם כו' רק נחלת יעקב שהוא נחלה בלי מצרים כש"נ ופרצת ימה וקדמה. והיינו כי' בחי' של אברהם ויצחק יועיל רק בקדושת ארץ ישראל כמו שנאמר בהם לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת והיינו רק כשישמור דרכו בקודש. אמנם ביעקב אבינו ע"ה נאמר ושמתי זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וגו' שהגם שיגיעו בניו לתכלית שפל המדרגה כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וגו' שהגם שיגיעו בניו לתכלית שפל המדרגה כעפר הארץ בגלות בארץ העמים גם בשם יתבררו לטוב לפרוץ ימה וקדמה ע"י בחי' יעקב אבינו ע"ה להיות חוסה בו ית' עם כל ענינים כדברינו הנ"ל ועל ידי זה יתברר הכל לטוב:
3