פרי צדיק, בחוקתי א׳Peri Tzadik, Bechukotai 1
א׳אם בחקותי תלכו. מה כ' למעלה (סו"פ בהר) את שבתותי תשמורו וגו' עי' בבעה"ט. אך הענין דאיתא במכילתא (בשלח) שם שם לו חק ומשפט וגו' חק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב וכמ"ש (סנהדרין נו:). והנה כיבוד או"א נקרא משפט מפני שהיא מצוה שכליית. ושכן מצינו (בב"ר פ' ס"ה) ארשב"ג כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו א' מק' ששימש עשו את אביו וכן בגמרא (קידושין לא.) צאו וראו מה עשה נכרי אחד לאביו באשקלון וכו' ובודאי לא באו לספר בשבחן שהרי מצינו (בעירובין יד ) שאסור לומר כמה נאה עכו"ם זה אך אין זה שבחן רק שהם עושין מפני שהשכל מחייבן לכבד או"א שהביאוהו לידי עולם הזה וכל תאותיו וחמדותיו יקר בעיניהם. לכן אף האומות קבלוהו, וכמ"ש (בפסיקתא וכ"ה בגמרא קידושין שם) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמרו אמרי פיך בשעה שאמר אנכי וכו' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך וכו' חזרו והודו למאמרות הראשונות, ומטעם זה דרשו משפט על כיבוד או"א שהיא מצוה שכלית שאף האומות מודים לזה. אך למה דרשו חק על שבת והוא עפמ"ש במ"ר (פ' זו) בו"ד גוזר גזירה כו' מקיימה על ידי אחרים אבל הקב"ה אינו כן גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה כו' בחקותי תלכו חקים שבהם חקקתי שמים וארץ וכו' והיינו שהשי"ת מורה לילך בדרכיו והנהגותיו שהם המדות והם כלל הד"ת שבהם ברא עולמו, והשי"ת מקיים המצות תחלה, ואף שדרשו בגמרא (ברכות ו.) מנין שהקב"ה מניח תפילין. וכן (שם ז.) מנין שהקב"ה מתפלל וכו' הוא רק מדרשא אתא אבל בשבת כתב בפירוש כי ששת ימים עשה ה' וגו' וינח ביום השביעי על כן ברך וגו', והיינו מפני שנח ביום השבת ציוה לילך בדרכיו, ולכן נקרא שבת סתם חק וזשנ"ד במכילתא חק זה שבת ומשפט זה כיבוד או"א, ושם נאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ודרשו (ב"ק פב.) אין מים אלא תורה וכו' ובזוהר הקדוש (ח"ב ס' ע"א) מק' וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא והא עד כען לא אתיהיבת להון אורייתא אמר ר"א וכו' ואוליפנא דקוב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קוב"ה וכו' והיינו שאחר שהיה להם התגלות על הים דאיתא (במכילתא וזוהר הקדוש בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. ואחר כך נעלם מהם אותו האור וזה וילכו שלשת ימים בלא מים וכשבא למרה הורה להם חק ומשפט היינו שעל ידי שישמרו חקיו ומשפטיו של הקב"ה שבהם ברא עולמו כמ"ש במדרש (ריש ב"ר) התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה וכו' על ידי יזכו לההארה כמקדם, ואף שהאומות גם כן עושים משפט כיבוד או"א אך הם עושים רק מצד שהשכל מחייבם והישראל אפילו המשפטים עושה רק לשם שמים מצד מצות ה'. וזה מכניס בו קדושה, כמו שאנו מברכין בכל מצוה אשר קדשנו במצותיו שבכל מצוה משיג קדושה וכן מצינו (קידושין שם) כי הוה שמע קל כרעא דאימי' אמר איקום מקמא שכינא דאתיא, והיינו שמצד המצוה שורה בו קדושה כמש"נ השוכן בתוך בני ישראל וזה שכינה. ועז"נ כאשר צוך במרה לקיים מטעם מצות ה', וזש"ה מגיע דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו' והיינו שלישראל מופיע קדושה בין מהחוקים בין מהמשפטים מפני שעושה אותם מחמת ציווי השי"ת. וכל התורה היא עצות איך לבוא לההכרה דאנכי ה"א וכמ"ש (בזח"ב פ"ב ע"ב) תרי"ג זיני עיטא יהיב אורייתא לב"ב כו' מה שאין כן באו"ה ומשפטים. אף שמקיימין אותם בל ידעום לא יתנו בהם ידועה והכרה באור ה' ומאמר אנכי, מה שאין כן בישראל מופיע בהם אור בין מהחוקים בין מהמשפטים וזה הסמיכות שבתותי תשמורו. בחקותי תלכו:
1
ב׳ורש"י פי' מתי"כ אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, והיינו בתורה שבעל פה וכמ"ש בתנחומא (פ' נח) שעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער וכו' והכפיית הר כגיגית היה על תורה שבעל פה שהוא עזה כמות וכו' שיש בה צער גדול ונידוד שינה וכו' וזה בחקותי שנחקק בלב, שהתורה שבעל פה בא לתקן הרב כעס כמש"נ כי ברב חכמה רב כעס (כמ"ש נדרים כב:) וכ"כ בזה"ק (קי"ג ע"א) אם בחקותי תלכו דא תורה שבעל פה וכו' שעל ידי העמל בד"ת יוחקקו הד"ת צריך להיות הולך כמש"נ כי הולך אדם אל בית עולמו, המלאכים הם עומדים כמש"נ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, והאדם כ"ז שהוא חי הוא הולך למעלה בכל פעם. ומשה רבינו ע"ה אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא שכיון שלא יוכל להיות עוד הולך אין לו עוד עסק בעולם הזה. ובמה האדם בטוח שיהיה הולך פן ח"ו יתגבר עליו היצר הרע ויחזור לאחוריו רק אם בחקותי שתהיו עמלים בתורה שבעל פה ואיתא בגמרא (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין והיינו על ידי תורה שבעל פה (וכמש"ש) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, ובית המדרש היינו מקום שמחדשין בו חידושי תורה שבעל פה, ואז תהיו בטוחים תלכו, שתוכלו להיות מהלכים ממדרגה למדרגה, וז"ש אחר כך ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ופירש"י אין רוחי קצה בכם והק' הרמב"ן ז"ל מה זה הבטחה שלא ימאס בהם, ולמה ימאס בהם אם ישמרו חקיו ואדרבה בההיפך כ' גם כן לא מאסתים ולא געלתים וגו' אך בכאן הוא הבטחה שלא יתקלקלו עוד ולא יתגבר עליכם היצר הרע שתהיו ח"ו ראוים להיות נמאסים. ויהיו בטוחים מרוגז היצר הרע, וכמש"נ והקמותי את בריתי אתכם ופירש"י מתו"כ לא כברית הראשונה שהפרתם אותה אלא ברית חדשה שלא תופר וכו', ושבת נקרא גם כן חק כמ"ש במכילתא הנ"ל חק זה שבת, והיינו דבשבת זוכין לתורה שבעל פה שיוחקקו בלב בלא עמל דאיתא בירושלמי (פט"ו דשבת ה"ג) לא נתנו שבתות אלא לאכילה ושתי' כו' וח"א לא נתנו שבתות אלא לעסוק בד"ת ואיתא בפסיקתא ולא פליגי מ"ד לת"ת לפועלים מ"ד להתענג לת"ח. ובת"ח מצינו (שבת קיט.) ר"ש בקיטא מותיב להו לרבנן היכי דמטיא שמשא וכו' כי היכי דליקומו היא ר"ז מהדר אזוזי זוזי א"ל במטותא מינייכי לא תחללוני', ואף לעסוק בתורה מ"מ זוכין בשבת לתורה בלא עמל שיוחקק בלב, וזה אם בחקותי תלכו שיוחקקו הד"ת בנייחא בשבת, ובמרה שהיה נפשם מרה עליהם במה שנסתלק מהם ההארה שהיה להם על הים כאמור שם להם חק, זה שבת שעל ידי השבת יהיו בטוחים שיהיה נחקק בלב ולא יתקלקלו עוד וכמ"ש במכילתא עה"פ שומר שבת מחללו וגו' שהמשמר שבת משומר מן העבירה (ובפע"ח הל' מקטרוג היצר הרע) וזה שאומרים במוצש"ק בהבדלה בתפלה אתה חוננתנו למדע תורתך והיינו תורה שבעל פה שהוא רוח הקדש כמ"ש הרמב"ן (ב"ב יב.) וזה נקרא דעת וכמו שפירש"י (פ' תשא) ובדעת רוח הקודש. שדעת הוא חיבור חו"ב והוא רוח מקודש דלעילא כמ"ש בזוהר הקדוש, ושבת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ובזוהר הקדוש (ת"א מ"ז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה וזה למדע תורתך, ותלמדנו לעשות חקי רצונך והיינו שבת שנקרא חק שנחקק הד"ת בלב. ובזה בטוחים מקטרוג היצר הרע להבא. וכמש"נ אם בחקותי תלכו שתהיו מהלכים:
2