פרי צדיק, בחוקתי ב׳Peri Tzadik, Bechukotai 2
א׳בבעה"ט סמך בחקותי לשבת וע"ז לומר ששקולים הם ככל החוקים, והיינו דכלל הד"ת אנכי ולא יהיה ששמענו מפי הגבורה, לא יהיה כולל כל הל"ת, שהם לבער הרע מלב כסיל לשמאלו, עדמ"ש (שבת קה:) איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הו"א זה יצר הרע, ואנכי כולל מ"ע שיאיר בלב הקדושה ממאמר אנכי ה"א. וזהו אם בחקותי תלכו כולל כל המ"ע עדמש"נ אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ובגמרא (ברכות יא:) ובלכת דידך היא דמחייבת הא דמצוה פטירת דהעוסק במצוה נקרא לכת דרחמנא. ואת מצותי תשמורו כולל כל הל"ת עדמ"ש (סוטה ה:) כל מקום שנאמר השמר וכו' אינו אלא ל"ת. וע"ז כולל כל הל"ת כאמור. ושבת כלל המ"ע להכניס קדושת השבת ללב חכם לימינו. וכמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם והיא כלל המ"ע והתקדשתם והייתם קדושים מה אני קדוש אף אתם היו קדושים (כמ"ש במתן תורה ר"פ קדושים) וזכור ושמור בדיבור א' נאמרו (כמ"ש שבועות כ:) שהעיקר זכור בפה האתערותא דלתתא להכין א"ע לקבל הקדושה דשבת דקביעא וקיימא. והשמור היא השמירה מלחללו שלא יעכבו מלקבל קדושת השבת. ובדברות הראשונות נאמר רק זכור שהוא העיקר. שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדיבור ל"י נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שיר השירים פ' ישקני) וזכור הוא אחר דלית לי' שכחה ולא קיימא בי' שכחה (כמ"ש זח"ב צב ב) שאף שחזר יצר הרע למקומו בשעה שאמרו דבר עמנו ונשמעה (כמ"ש בשיר השירים שם) מכל מקום בקבלת הלוחות אם לא נשברו הי' חרות על הלוחות חרות מיצר הרע (ונת' במ"א). אך בדברות האחרונות נאמר שמור שאחר הקלקול נצרכו לשמירה שלא יכנס יצר הרע ויקלקל שלא ישמר השבת ח"ו ולא יוכל לקבל הקדושה ומש"ה כ' וזכרת כי עבד היית בא"מ וגו' ע"כ צוך ה"א לעשות את השבת וכן בפ' ושמרו כ' לעשות את השבת, שמקודם הקלקול היה הקדושה מוכנה מצד השי"ת קדושה דקביעא וקיימא ולא היה צריך מצד האדם רק הזכירה בפה, רק אחר הקלקול שאז נצרך השמירה מצד האדם, ואז האדם עושה השבת, אבל עיקר השבת לקבל הקדושה מהשי"ת שהיא מתנה טובה, וע"ז נזכר יציאת מצרים שהיה גם כן מצד השי"ת שלא בזכותם, רק נצרך השמירה מצד האדם שלא יחללו ח"ו ויהיה מניעה מלקבל קדושת השבת. ואמר אחר כך בבעה"ט אם בחקותי תלכו ר"ת אבת, והוא גם כן עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב רד א) ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהון דהיא שבת, ומסיק בבעה"ט תלכו זה היראה וכ' יראת ה' היא אוצרו אם תמלאו את אוצרותי אמלא אוצרותיכם וכו' והוא כמ"ש הפי' במ"ש (שבת י:) מתנה טובה י"ל בבית גנזי ושבת שמה כו' דהיינו היראה וכמ"ש (ברכות לג:) אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים וזש"נ להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא היינו צ' עולמות כמנין צדיק שהוא כנגד היראה, ושבת איהי יראה (כמ"ש זח"א ה א) וז"ש מתנה טובה י"ל בבית גנזי ושבת שמה. (ונת' בהר מא' י"ז). ולעיל בסוף בהר נכתב ע"ז ואחר כך שבת שמצד האדם הסדר סור מרע ואחר כך עשה טוב. וכאן פתח אם בחקותי תלכו שהיא עשה טוב ואחר כך את מצותי תשמורו סור מרע, כדי להסמיך בחקותי לשמירת שבת שהוא לקבל הקדושה כאמור, גם כאן מדבר בתנאי שיקיימו ישראל כהוגן כמו שהיה הסדר מצד השי"ת בקבלת התורה אנכי ואחר כך ל"י, שיוקבע הקדושה ואחר כך ממילא נעקר יצר הרע כמו שהיה קודם הקלקול הא' עשה את האדם ישר, וז"ש (במ"ר ר"פ זו) ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמורו כו' אשר ואשריכם כשנתקיימו כל התנאים האלה שהתניתי עמכם, דרש אשרי בפתח לשון אישור שרצונו ש"מ שיקיימו דרכיו כסדר הישר אנכי ואחר כך ל"י, וכ' דרכי שהוא לכת דרחמנא עסק המצות, ואחר כך ישמרו לא יהיה שיעקר היצר הרע, ולכן כ' אם בחקותי תלכו מ"ע. ואת מצותי תשמרו הל"ת כסדר השי"ת כאמור:
1