פרי צדיק, בחוקתי ג׳Peri Tzadik, Bechukotai 3
א׳במ"ר (ר"פ זו) אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני וכו' אני הולך והיה רגלי מביאות אותי לב"כ ולבמ"ד וכו' וצריך להבין מנ"ל למדרש שהיה כן בכל יום ויום שמא אירע לו כן באיזה פעם, אך נראה שדייקו מפסוק זה דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי דייקא, והיינו תורה, דאין טוב אלא תורה (כמ"ש ברכות ה.) וחסד גם כן ד"ת דכשהיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש היה מלמד תורה לרבים כמש"נ יושב בשבת תחכמוני וכמ"ש (מו"ק טז:) ותורה ללמדה זו הוא תורה של חסד (כמ"ש סוכה מט:), ואמר ירדפוני כל ימי חיי משמע שלא מדעת והיינו שרגלי מוליכות אותי לבית המדרש בכל יום, והוא עדמ"ש (שם נג:) למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי ובמכילתא (סו"פ יתרו) ובאדר"נ (סו"פ י"ב) הגי' למקום שלבי אוב שם רגלי מוליכות אותי והוא ראי' שלבי קשור בד"ת. שהיה שורש תורה שבעל פה כמ"ש (במד"ר ר"פ אחרי) כל הרואהו נזכר לתלמידו, ותלמוד היינו תורה שבעל פה, ואמר זה בלשון תפלה אמר דוד רבונו של עולם וכו' שהיה זה אחר שנכתב עליו פגם זה אמר שלבו קשור בהשי"ת והראיה שהרי חשבתי דרכי, דרך שלי עדשנ"ד (ברכות יא.) בלכתך בלכת דידך היא דמחייבת ואף על פי כן ואשיבה רגלי אל עדותיך עדות התורה כמש"נ לוחות העדות ארון העדות. ומה שנכתב הפגם היא שבטך ומשענתך שעל ידי זה זכה לד"ת שנקרא משענת כמשנ"ד (חגיגה יד.) כל לשון משען ומשענה. וכן אם בחקותי תלכו, שנכתב סתם תלכו. ולא נזכר לכת דמצוה כמו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד', וסתם לכת דידך מיירי. אך הפי' אם בחקותי שיחקקו הד"ת בלב תלכו אף לכת דידך יהיה לד"ת לבית המדרש. ולמעלה כ' חליתי פניך בכל לב. היינו תפלה, חנני כאמרתך. אמרתך היינו אמירה בחשאי כמ"ש (זח"א רל"ד ב) כד"א ואמרת בלבבך והיא תורה שבעל פה שהיא תזל כטל אמרתי. ואחר כך חשבתי דרכי וגו' כאמור אם בחקותי תלכו. ואחר כך כ' חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך, כמש"נ אחר כך ואת מצותי תשמורו שיהיה הלימוד ע"מ לעשות, שבהיפוך ח"ו גרוע שלא למד וכמו שחשב במד"ר נוח וכו', ושבת שהיא יום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וגו' שהיא עצב ורוגז היצר הרע, דשבת זמן תורה שיוחקקו הד"ת בלב שיהי' תלכו, ואומרים מזמור זה בשבת:
1
ב׳ואמר אחר כך במדרש חשבתי דרכי וגו' חשבתי מה שכ' לנו אם בחקותי תלכו ומה כ' תמן ונתתי שלום בארץ. ואם לא תשמעו לי מה כ' תמן ויספתי ליסרה אתכם, ואין לו פי' למה שזכר פסוקים אלו. אך הענין ע"פ מה שאמרנו בקושית ראשונים למה לא הוזכר שכר עולם הבא ועונש גיהנם, ובאמת יפה שעה א' של קו"ר בעולם הבא מכל חיי עולם הזה (כמ"ש פ"ד דאבות) וכן כל יסורי איוב ע' שנה לא נחשבו כלום מול רגע מעונש גיהנם (כמ"ש הרמב"ן ז"ל). אך באמת לא רצתה התורה להשמיענו שכר ועונש. שתכלית העבודה היא שתהיה שלא ע"מ לקבל פרס (כמ"ש בפ"א דאבות) אך הוזכרו בפ' זו שאם בחקותי תלכו אז יתן השי"ת כל הסעייתות שבכל עניני עולם הזה שסייעוהו לעבודת השי"ת. וכן בהיפוך ישלח השי"ת הסייעתות על ידי היסורים כדי להחזירם בתשובה, (ונת' במ"א). וזה המכוון במ"ש חשבתי מש"נ אם בחקותי תלכו דכ' תמן ונתתי שלום בארץ. שזה עיקר המכוון במה שזכר מקודם הברכות בעניני האכילה דהיינו שיהיה האכילה בקדושה ועל ידי כן ונתתי שלום בארץ והיינו שום מקטרוג יצר הרע זה עיקר השלום, כמש"נ בהיפך ח"ו אין שלום בעצמי מפני חטאתי. ועיקר השלום מ"ש (בב"ר פנ"ד) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע כו' שלמה קראו שונא (כמ"ש סוכה נב.) והוא ישלימנו לך. ובהיפך ח"ו מה כ' תמן ויספתי ליסרה וגו' שזה פעם הראשון שנזכר בפ' לשון ליסרה וגו' והיינו שכל האמור למעלה ואחר כך מענינים שנראים להיפך מהטוב לא בא ח"ו לעונש ונקמה רק ליסרה אתכם. כאשר ייסר איש את בנו וגו' וכ' חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. ובזה הפ' מתחיל המ"ר שמות, שכל גלות מצרים היה לתכלית זה ואדרבה את עשו שנאתי ובג"כ סליקת מיני' שרביטא כמ"ש בזוהר הקדוש (קיד ע"ב). ובשבת יום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וגו' כשנ"ד (בזוהר הקדוש ח"א מח ב) על יום השבת, דאז מכיר הישראל שכל ההיפך הוא רק ליסרה אתכם לטובתכם, וכן אז יש לישראל הנייחא מהיצר הרע שעז"נ מעצבך ורגזך והיינו עצב ורוגז היצר הרע (כמשנ"ת כ"פ) והיינו על ידי שהאכילה בשבת בקדושה שעז"נ ונתתי גשמיכם בעתם וגו' שהשי"ת הנותן ומאתו לא יצא רק הטוב ועל ידי זה ונתתי שלום מקטרוג היצר הרע וכמ"ש במכילתא שומר שבת מחללו וגו' שמשומר מן העבירה וזהו השלום ושכבתם ואין מחריד:
2