פרי צדיק, בחוקתי ד׳Peri Tzadik, Bechukotai 4
א׳בזה"ק (קי"ג א') אם בחקותי, דא אתר דגזירן דאורייתא תליין בההוא אתר כד"א ואת חקותי תשמרו כו' מפרש חקותי מלשון חוקה חקקתי גזירה גזרתי (כמש"ד במרו"ת ר"פ חקת). ואיתא בזוהר הקדוש ואת משפטי תשמרו דא אתר אחרא עלאה דההיא חקה אחידת בי' כו', ובפ' זו כ' ואת מצותי תשמרו ופי' רח"ו ז"ל דקאי עמש"נ בפ' בהר ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו וגו', ודרש בזוהר הקדוש חקותי על תורה שבעל פה ומשפט על תורה שבכתב כד"א משפט לאלקי יעקב, והנה אף שדרש חקותי מלשון חקה חקקתי וכו' והוא דבר בלא טעמא, ותורה שבעל פה היא מילתא בטעמא, אבל כבר אמרנו שיש תורה שבעל פה של משה רבינו שחידש משכלו ונקראו הלמ"מ, מפני שהוא הכיר מפורש שהם מסיני כמו תורה שבכתב, והטעם לא נתגלה לשום אדם רק למשה רבינו ע"ה והוא מסר הדבר בהלכתא בלא טעמא (וכמ"ש רש"י גיטין יד.) כהלכתא בלא טעמא כאלו קבלה משה הלמ"מ שא"צ לתת בה טעם) ועז"א (נדרים לח.) שלא ניתנה תורה רק למשה והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ומסיק אלא פלפולא בעלמא, והיינו מה שהמציא בפלפולו, וזה לא נתגלה הטעם לשום ת"ח, רק שמכוונין דריה"ק (כמ"ש ב"ב יב:), ותורה שבעל פה זו נקרא חקה, וכן ת"א זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא ועז"א במדרש (רו"ת) למשה אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה וכו', שמשה רבינו זכה לבחי' בן דחפיש בגניזוי דמלכא ובכל רזין דביתי', שזה מתנת חלקו שהיה בחי' שבת עלאה, ועז"נ אם בחקותי תלכו ונסמך למש"נ ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שבכניסת שבת זוכין לרזא דעבד. ומקדשי תיראו דא שבת דמע"ש דאיהי יראה וכו' כמ"ש בזוהר הקדוש (הק' ה' ב') ואת שבתותי ב' שבתות ה', שבת דיממא שבת עלאה קדושת עתי"ק וז"א, ואז זוכין גם כן להבין טעמי תורה דברים שכיסן עתיק יומין (פסחים קיט.) ולרזא דחפיש בגניזוי דמלכא (ונת' בהר מא' י"ג) ומסיק וכלא חד ודא היא כללא דשמא קדישא והיינו כמ"ש בזוהר הקדוש (ר"פ בהר) האי קרא בכ"י אוקימנא דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזיווגא שלים:
1
ב׳ואמר אחר כך ועשיתם אתם מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחוי כביכול כאלו עביד לי' לעילא אמר קב"ה כאלו עשאני ואוקמוה וע"ד ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתיב, מה דאמר ואוקמוה, הכונה כמ"ש בגמרא (סנהדרין צט:) רא"א כאלו עשאו לד"ת שנאמר ושמרתם וגו' ועשיתם אותם רבא אמר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם א"ת אותם אלא אתם, והנה אף דמתחיל הגמ' כל המלמד בן חבירו תורה כו' מ"מ מדדרש מפסוק ושמרתם נראה דקאי על שמירת התורה ומצות בכלל. שהוא כאלו עשאו לד"ת, ואמרנו דהענין הוא כד"ש (שם ח.) ראוי' היה פ' נחלת שתאמר ע"י משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן וכו', וזש"נ בפ' טמאים עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, ואמרנו שלשון עמדו היינו כדר"ש (ברכות כו.) אין עמידה אלא תפלה שמשה לא היה יודע שום עצה שכיון שעבר יומו בטל קרבנו, רק לאשר ששמע צעקתם למה נגרע שהיא באמת מעומקא דלבא, אמר להם עמדו בתפלה וצעקו למה נגרע ועל ידי זה אזכה ואשמעה מה יצוה ה' לכם. וזהו הענין שאמרו ישראל נעשה ונשמע ואיתא (בשבת פח.) לשון שמה"ש משתמשין בו וכו' והיינו שעל ידי החשק שיש בלבם לעשות רצון השי"ת על ידי זה יזכו לשמוע מצות ה' דקב"ה לא בעי מנן אלא לבא כמ"ש זה"ק (ח"ג קם סוע"א). וזש"ד במד"ר (פ' זו) אר"ח ב"ח אם שמרתם את התורה הרינו מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם היינו הד"ת, וכאמור (ונת' ל"ג בעומר מ"ח) אך בזוהר הקדוש דרש כביכול כו' אמר הקב"ה כאלו עשאני, ונראה שזהו מ"ש רבא כאלו עשאו לעצמו וכו' אף שיש לפרש דלעצמו קאי על האדם וכמ"ש במדרש אר"ח ב"פ אם שמרתם וכו' כאלו עשיתם עצמכם וכו' אך נראה שכוונת הגמרא גם כן כביכול על הקב"ה וכמו שדרש בזוהר הקדוש, רק הגמרא כתבו בכינוי לעצמו והמכוון א' עם דרש הזה"ק ועז"א בזה"ק כאלו עשאני ואוקמוה, ולשון זה רגיל בזה"ק על דרשות המפורסמות במדרשי חז"ל בנגלה כמו בש"ס:
2
ג׳ואמר אחר כך בזוהר הקדוש כגונא דא ויעש דוד שם כו' כביכול עשה שם לעילא ולא הוה מלכא בעלמא דזכה להאי כבוד דהוה קם בפלגא ליליא כו' עד דסליק שמא קדישא בכרסייא בשעתא דסליק נהורא ביממא כביכול הוא עבד שם וכו', וצריך להבין לפי דברי הזוהר הקדוש הא בכל יום כד סליק נהורא עבד שם כביכול ולמה נכתב פסוק זה דוקא ויעש דוד שם בשיבו מהכותו את ארס וגו', אך נראה כונת הזוהר הקדוש במ"ש עד דסליק שמא קדישא בכרסייא שאין המכוון על מדת מלכות ה' אחרונה משם הוי"ה כמו שנראה לכאורה ממ"ש כד"א ויקוב בן האשה וגו' וכמ"ש בזוהר הקדוש (אמור קו א) נטיל ה' דשמא קדישא כו' וכן ה' ושמו אחד. שמו היינו שם א"ד מדת מלכות כמ"ש (זח"ב קלד רע"א) אך כאן המכוון עד דסליק שמא קדישא בכרסייא כל שם הוי"ה. ובאמת מצינו גם כן זה שמי לעלם דקאי על שם הוי"ה וכמשנ"ד (פסחים נ.) לעלם כ', וכן נאמר כי שם הוי"ה אקרא וגו', וגם שם במקלל הפי' שהפריד ד' אחרונה מהשם ועז"נ ויקוב את השם. וכן כאן המכוון עד דסליק שמא קדישא בכרסייא, וכמש"נ נכון כסאך מאז ונדרש (שמות רבה פכ"ג) נתיישבה מלכותך וכסאך נכון מאז. באז ישיר והיינו כשהיה התגלות עתיקא שכן מורה אז א' אנקיב בחשוכי ונהיר כ"ע איהו כתר מלכות. כשישראל מקבלין עול מלכותו שאמרו ה' ימלוך לע"ו נכתר בכ"ע. וכן כ' עד די כרסוון רמיי ועתיק יומין יתיב. וז"ש עד דסליק שמא קדישא בכורסייא היינו כל שם הק' שכולל כל הט' מדות ועם קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין (כמ"ש זח"ג ס"ה ב) שהוא עתיקא, והיינו דדוד המלך ע"ה שהיה מלך ישראל והוי קם בפלגות ליליא ומשבח לקב"ה ומקבל עול מלכותו בכל יום כד סליק נהורא דיממא כביכול הוא עבד שם ממש והיינו כל שם הוי"ה (וכ"נ מפי' המק"מ) דבהשי"ת לית מחשבה תפיסא כלל והעשר שמות מורין על התפיסה שיכול להשיג בו ית"ש. וזה עביד דוד בכל ום אך להיות בקביעות שיוקבע לכל ישראל התפיסה בהשי"ת כל חד לפום מאי דמשער בליבי' זה היה אחר מלחמות ארם. ואחר כך כ' שם וישם באדום נציבים וגו' ויהי כל אדום עבדים לדוד, היינו שהכניע אז כל קליפת אדום ונאמר ועלו מושיעים וגו' לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. וכ' והיה ה' למלך וגו' ה' אחד ושמו אחד, זיווג קוב"ה ושכינתיה כל השם בשלימות. ולכן כ' אחר כך ויושע ה' את דוד בכל אשר הלך אף שכבר נכתב פ' זה למעלה אחר מלחמות ארם נכתב שנית שזה היה עיקר הישועה. ועז"נ ויעש דוד שם כביכול עשה שם ממש והיינו שנקבע בכלל ישראל כנ"ל וכן כ' אחר כך וימלוך דוד על כל ישראל אף שכבר מלך מכמה שנים. אך כעת נתיישבה מלכותו, וכמש"נ ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. משפט קוב"ה וצדקה כנסת ישראל וכמ"ש בזוהר הקדוש עמש"נ לעשות צדקה ומשפט. אך שם הסדר צדקה ואחר כך משפט שכן הסדר מצד ישראל צדקה להיות ה' שוכן בתוך בני ישראל מדת מלכות מלכותא קדישא ואח"כ ממשיכין הזיווג משפט קוב"ה מה שאין כן דוד המלך ע"ה המשיך משפט לצדקה כנסת ישראל. וזש"נ היה עושה משפט וצדקה לכל עמו, וזה כוונת הזוהר הקדוש במ"ש דלא הוה מלכא בעלמא דזכה להאי כדוד הזה"ק במ"ש דלא הוה מלכא בעלמא דזכה להאי כדוד כו' בא ליישב מש"נ אחר פ' ויעש דוד שם וגו' וימלוך דוד על ישראל וגו' וכבר מלך אך היא לכוונה האמורה. ועז"א בזוהר הקדוש וע"ד ועשיתם אתם כתיב שעל ידי שיזכו בני ישראל לקדושת השבת אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו על ידי שמירת השבת לעשות את השבת כמ"ש ועשיתם אתם יעשו הם כל השם כל קדושת השבת שהם שבתותי שבתות ה', דז"א ועתי"ק שהיא כלל שם הוי"ה כל הע"ס עם קוצו דיו"ד דלעילא דרמיזא לאין וכאמור:
3