פרי צדיק, בחוקתי ה׳Peri Tzadik, Bechukotai 5
א׳ונתתי גשמיכם בעתם. וכן בפ' והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ואספת דגנך וגו' ובגמרא (ברכות לה:) מוקי לה באין עושין רצונו של מקום שמלאכן נעשית על ידי עצמן, וכשעושין רנש"מ מלאכן נעשית על ידי אחרים, ואף דהתחלת הפרשה אם שמע תשמעו וגו' כבר אמרנו דתשמעו אל מצותי היינו כר' ישמעאל להיות חורש בשעת חרישה כו'. אבל רצונו של מקום היינו כמו שברא האדם קודם הקלקול שיהיה רק לשמש את קונו ולהיות דרופתקי דאורייתא כרשב"י, ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים (ונתבאר בהר מ"ה) וכאן דכ' אם בחקותי תלכו וגו' ועשיתם אתם ואמרנו דמיירי במי שזוכה להיות דרופתקי דאורייתא כרשב"י (כמשנ"ת במא' הקדום). ואם כן יש להבין מהו השכר ונתתי גשמיכם בעתם, דאין זה טובה לאדם כזה כי בודאי די לו מצדו בקב חרובין כחב"ד וכרשב"י וכדרכה של תורה, אך איפשר לומר דמרמז על ד"ת וע"ד משנ"ד (קה"ר י"א ג') מש"נ אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו. אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ ע"ש, וכן ונתתי גשמיכם היינו נמי ד"ת ע"ד מש"נ יערוף כמטר לקחי, ומ"ש בעתם. היא ע"ד מה שמצינו (שבת קיח:) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין ומה זה הלשון מיד נגאלין אבל באמת בשעת מתן תורה שבדיבור ל"י נעקר יצר הרע מלבם ונא' עליהם אני אמרתי אלקים אתם ואף על פי כן לא היה אז הגאולה, מטעם שאזר תיכף היצר הרע למקומו וקלקלו. ועל ידי שמירת שבת זוכין להיות מיד נגאלין ולא יהיה הפסק רגע שיוכל היצר הרע לחזור ולקלקל, וזש"נ אני ה' בעתה אחישנה היינו נמי כשיבא הזמן בעתה אז אחישנה כרגע שלא יוכל יצר הרע לחזור למקומו וכן כשזוכין בשבת לדרתם דעביד דירה לון [ר"ל לשכינתא עלאה ותתאה ] בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מן תמן (כמ"ש תיקו"ז תי' מ"ח) מיד נגאלין, דאז זוכה לרזא דעבד ולרזא דבן בכללא חדא ועליו איתא בזוהר הקדוש (סו"פ בהר) דקוב"ה אכריז עליה אזדהרו בפלניא וכו' והיינו כמו שהכריזו הזהרו בר"מ ותורתו (קידושין פא.) וז"ש מיד נגאלין דהיינו אחישנה, וכן ונתתי גשמיכם הד"ת בעתם כשיבא העת יתן השי"ת הד"ת בעתה אחישנה והנה כאן נאמר בעתם לשון רבים, ובפ' והי' א"ש נא' בעתו, ובזוהר הקדוש (קדושים פד ב) שבלשון יחיד הוא במעלה יתירה דע"כ במתן תורה כ' בעשרת הדברות לשון יחיד מפני שהיו אז בלבא חדא ורעיתא חדא מה שאין כן בפ' קדושים שלא זכו למדרגה זו כ' בלשון רבים, הענין כד"ש (תענית ט:) מטר בשביל יחיד כו' הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא ואתא מיטרא וכו' דקאי על היחיד שזכה להיות עושה רצש"מ כמו במ"ת אף דהכלל יהיו עושין מצות ה' ולא רצונו ש"מ גם כן יתן המטר בעתו, וכאן כ' בעתם לשון רבים שאף מי שלא זכה למדרגה זו להיות כמו במתן תורה, מ"מ יזכה בתוך הכלל, וכן היא לענין ד"ת ברמז הנזכר, ושבת הזמן לזכות לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. יחוד כל שם הוי"ה למהוי אחד באחד לרזא דעבד ולרזא דבן דחפיש בגינזוי דמלכא וכאמור:
1