פרי צדיק, בהר ט״זPeri Tzadik, Behar 16
א׳דבי מלכא בגילופין. יובן עפמ"ש בגמרא (ברכות נח.) ר' ששת סי נהיר הוו קאזלי כו"ע לקבולי אפי מלכא וכו' חלף גודנא קמייתא והוי קאוושא כו' לא אתי מלכא כו' כי קא שתקא א"ל ר"ש ודאי השתא אתי מלכא וכו' א"ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכ' צא ועמדת וגו' לא ברוח ה' וגו' לא ברעש ה' וגו' לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה, והנה ג' הימים דבתר שבתא הם הג' בחי' רוח רעש אש רוח אהבה נגד אברהם שנאמר בו אברהם אהבי. רעש היא יראה בחי' יצחק פחד יצחק, אש היא תורה כמש"נ הלא כה דברי כאש וכמ"ש ז"ל (סוף חגיגה) ת"ח כל גופן אש נגד מדת יעקב שמדתו אמת דכ' תתן אמת ליעקב ואמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה:) ובשיה"מ צריך לעבוד השי"ת באלו הג' בחינות. אבל בשבת היא בחי' קול דממה דקה ואין צריך לעשות כלום דאז אתי מלכא וזה שיסד האריז"ל בסעודת שחרית ולאו מלתא אוושא שבשבת אין צריכין לג' בחי' הללו כי בבחי' קול דממה דקה ואף מה אמרו ז"ל (ר"ס תדב"א) שבת יעשה כולו תורה היינו במי שבשיה"מ בבחי' קול דממה דקה. אבל מי שעוסק בשיה"מ גם כן בתורה ובכל אלו הג' מדות, אצלו בשבת אין צריך לכלום. ועליו א' (בירושלמי פט"ו דשבת) לא נתנו שבתות אלא להתענג (ונת' במא' ט') ואז אתי מלכא, והעיקר הוא בשלש סעודות שכל תוקף שבת הוא בזמן שמתחלת לצאת. ואז הוא בבחי' אתי מלכא אבל צריך בשמחה גם כן כשמ"נ וגילו ברעדה ואיתא (בתדב"א פ"ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי שמתחלה צריך להיות בשמחה ותיכף יגיע אליו היראה והכנעה והפחד מלפניו ית"ש. ואחר כך הוא יותר בשמחה ועל ידי זה מגיע יותר ויותר אליו היראה וזהו דבי' מלכא ורק דצ"ל בגילופין:
1