פרי צדיק, בראשית א׳Peri Tzadik, Bereshit 1
א׳בראשית בתיבת בראשית נכלל כל מעשה בראשית כמושמצינו (בב"ר פ' יא) מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. מעשה בראשית וכדומה. הכל נקרא על שם בראשית והטעם שהכל נברא במאמר בראשית דבראשית נמי מאמר הוא (כמ"ש ר"ה לב.) ואח"כ נעשה כל א' בזמנו. ובאורייתא ברא קוב"ה עלמא וממילא נכלל כל התורה כולה ג"כ במאמר בראשית. ורשב"י בתקוני הזוה"ק דרש שבעין אנפין בתיבת בראשית והיינו כלל התורה כי שבעים פנים לתורה ואיתא בתקו"הז תלת פקודין במלת בראשית א'. יראת ה' כגוונא דא ירא בשת (כמ"ש סוף תיקון ו) ב'. ברית כגוונא דא בראית ברית אש (כמ"ש בהקדמה ותי' כג) ג'. שבת כגוונא דא ירא שבת. והתלת פקודין הללו הם מכוון כל הבריאה וישראל מקודשים בהם דביראה יש יראת אלהים והיינו יראת עונש ויראה זו איננה תכלית מכוון הבריאה שמצינו גם באנשי נינוה ויתכסו שקים וגו' מי יודע ישוב וגו' רק היה יראת העונש לבדה כמ"שנ ושב מחרון אפו ולא נאבד. והוא מטעם כי היצר להם על תענוגי העוה"ז שלא יאבדו מהם. ואברהן אבינו בראותו ששאלוהו אשתו או אחותו היא אמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה כי האומות גדרו עצמן אחר המבול מיראת עונש. ואמנם יראת ה' לא נמצא רק בישראל והיינו יראת בושת כי זה הוא עיקר המכוון בהבריאה שייראו מלפניו ואי' (נדרים כ.) בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה לבלתי תחטאו כו' כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא ואי (ריש הג"ה שו"ע או"ח) כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אש מכה"כ עומד עליו ורואה במעשיו כו' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד ואמרו (שם) מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. כי במ"ת היו הכל אפי' הנשמות שעתידין להבראות כמו שדרשו (מד"ת יתרו יא) על פסוק ואת אשר איננו פה עמנו היום וכולם ראו את כבודו ואת גדלו ית"ש וממילא יש להם יראת בשת וכמ"ש (ברכות כח:) יה"ר שתהא מורה שמים עליכם כמורא ב"וד כי הרואה פני אדם שחטא כנגדו מתבייש מאתו וכמו כן יהיה מורא שמים עליכם שיראה ממ"המ הקב"ה עומד עליו ומתבייש לחטוא ויראה זו נקרא ראשית כמ"שנ ראשית. חכמה יראת ה' וכ' יראת ה' ראשית דעת כי הוא תכלית המכוון מהבריאה כ"שנ מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. וכן ברי"ת א"ש כי תכלית מכוון הבריאה היה ג"כ עבור שמירת הברית כמ"שנ וצדיק יסוד עולם וכמ"ש בזוה"ק (ח"א צג א) דכיון דאתגזר שנימול לשמונה אנחנו מדובקים בקדושה בשורש ורצוננו רק לענות רצונו ית' ולזה נקראו צדיקים ואף אם יש אח"כ איזה חסרון הוא רק מצד השאור שבעיסה. כי כל התאוות שנמצא בישראל הוא רק מצד עמלקים המצאים תאוות רעות ורוצים להכניסם בלב ישראל ותמיד אנחנו נלחמים נגד היצה"ר והשי"ת עוזר לנו וסוכך עלינו בסוכת שלומו באור המקיף שלא יוכלו לנו. וכמו"ש רמז על מצות סוכה סכותה לראשי ביום נשק והוא כמו שאמר רבינו ר' בונם זצ"ל על פסוק כי תצא למלחמה על אויביך וגו' כי פשוטו הוא על המלחמה נגד היצ"ר ותאוות כי יצה"ר נקרא שונא (כמ"ש סוכה נב.) ואנחנו לוחמים תמיד נגדו וה' לא יעזבנו בידו וע"ז מרמז סכותה לראשי ביום נשק היינו ביום מלחמה נגדו. ונקרא ברית אש כי ההולך אחר תאות לבו נידון באש של גיהנם כמ"ש (פ"ד דאבות) ושכר עבירה עבירה והיינו כי מהעבירה עצמה נעשה האש של גיהנם כמ"שנ רוחכם אש תאכלכם וכמ"ש (ב"ר פ' ו') אש שיוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם. ותאות עבירה נקרא אש כמ"ש (קידושין פא.) נורא בי עמרם. ואברהם אבינו עומד על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לשם (כמ"ש ב"ר פ' מח). תליתאי שב"ת יר"א וקדושת שבת הוא ג"כ ר לישראל כ"שנ כי אות היא ביני וביניכם ועכו"ם ששבת חייב כי אין להם שייכות כלל לקדושת שבת וכמו שאמרו (מ"ר דברים) למלך ומטרונה יושבים ומשיחין זה עם זה מי שבא ומכניס עצמו ביניהם כו'. ושבת היא תכלית כל הבריאה והיא כוללת כל התלת פקודין כי השומר שבת נקרא ירא כמו שדרשו (תענית ח:) יראי שמי על שומרי שבת. וא' (ירוש' פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. וכאלו רואה ממ"המ עומד עליו כל השבת וירא ממנו שלא יכשל חלילה באיסור שבת וגם שבת נקרא אות ונקרא ברית דשבת ברזא דברית כמ"ש בזוה"ק. והשלש סעודות בשבת הם כנגד ג' האבות הקדושים שהם שורש מהתלת פקודין. ואברהם אבינו נקרא ירא כי ראה תמיד ממ"המ הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כי לא היה לו רב שילמדו רק התחיל מעצמו לחקור תאמר שהבירה זו בלא מנהיג כו' כמ"ש בב"ר ומכל מה שנברא בעולם ראה כי מעשי השי"ת המה וכמ"שנ והיו עיניך רואות את מוריך וראה את הש"י מכל דבר שנברא בעולם זה שנ' שנראה להאבות בשם אל שדי וכמו שאמר רבינו ר' בונם זצ"ל דשם זה מרמז על מ"ש (חגיגה יב.) אני הוא שאמרתי לעולם די שהיה העולם מרחיב והולך כו' עד שנער בו הקב"ה והעמידו היינו כי הבריאה היתה כדי שיכרו הנבראים אלהותו ית"ש ואמר להם הקב"ה די שאין צריכים להתמתח עוד יותר כי תספיק הבריאה כמו שהיא להכיר ממנה אלהותו יתברך וממילא כשהכיר א"א מהבריאה אלהותו היה רואה ממה"מ עומד עליו. וזה זכה ע"י המילה כמו"ש (ב"ר ר"פ וירא) שאמר אאע"ה אלולי המילה מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי ומבשרי אחזה אלוה. וזכה להיות אזרח בישראל אף שלא נולד בקדושה כי ע"י מילה נתקשר בשורש עתיקא שהוא למעלה מהשגת ותפיסת שכל אנושי. וראה ממה"מ עומד עליו והיה ירא בשת כאמור. ויצחק אע"ה היה כנגד ברית אש כי מדתו הצמצום והגבורה להתגבר נגד כל תאות וחמדות רעות שבעולם. והיינו אש אוכלה אש התאה והיצה"ר. והוצרך אאע"ה להתאחר עד מאה שנה כדי שיצא יצחק בקדושה ובטהרה יתירה כדאי' (ב"ר פ' מו) קנמון אני מעמיד בעולם כו' כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו כו' וידוע כי הקנמון המעולה בריחו כמו שאז"ל (שבת סג.) שמעצי קנמון שבירושלים כשהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל וקדושת הבריתנקרא ריח טוב וכמ"ש (עירובין כא:) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ולשון בחורי ישראל מורה על פגם זה שגורם הבחרות ומתגבר על יצרו ועי"ז נותנים ריח טוב. ויצחק היה הראשון שנימול לשמונה ונימול בקדושת ישראל. ויעקב אבינו נגד קדושת שבת דאי' (ב"ר ]' יא) אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת כו' יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' והוא שאף שגם אברהם ויצחק שמרו השבת שהרי קיים אאע"ה כל התורה מ"מ לא נכתב בהם שמירת שבת בפירוש ובפרט. וע"כ ניתנה להם הארץ במדה והיינו כל זמן היותם בארץ ישראל אבל יעקב שכתוב בו בפרט מצות שבת ויחן את פני העיר שקבע תחומין מבעוד יום והיינו אלפיים אמה שקבע מקום לקדושת שבת. והטעם מאלפים אמה לתחום שבת הוא דמדה טובה מרובה ת"ק פעמים ומצינו בההיפך שתופס ד' אמות כמו במת וזונה ומינות (ע"ז יז.) ובריח רע (ברכות כה.) ומדה טובה מרובה חמש מאות פעמים קונה אלפים אמה. וע"כ זכה יעקב וירש העולם שלא במדה וכתיב בו ופרצת ימה וקדמה וגו' והיינו שיוכל לפרוץ קדושתו בכל מקום אף שלא בארץ. שבכ"מ שיהיו ישראל השכינה הקדושה בתוכם ועיקר זמן השראת השכינה בישראל הוא ביום שבת כדאי בזוה"ק (ח"ב ס"ג ב) אל יצא איש ממקומו ורזא דמלה דכתיב ברוך כבוד ה' ממקומו והיינו שכינתא תתאה ששורה בלב ישראל ואיתא (תיקו"ז תי' ו) זכאה מאן דמתקן לה דירה נאמה בלביה והיינו בשבת דאי' (ברכות ח.) שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה והיינו ששם שורה השכינה מיום שחרב בהמ"ק ואמר רה"ק זצוק"ל שהפירוש הוא מי שמתגבר על יצרו ופורש מהאיסור כהלכה ומקבל עליו עול מלכות שמים זה נקרא ד' אמות של הלכה כי זה עיקר המכוון מדבר הלכה. והוא עושה דירה לשכינתא בלביה וכל השבת כולו אדם פורש בכל רגע מאיסור חילול שבת. שבנקל לעבור ברגע באיסור בורר וכדומה ובזה נעשה לבו קדוש להשראת השכינה. וקדושת שבת כעין קדושת המקדש. רק דהמקדש במקום ושבת הוא בזמן:
1