פרי צדיק, בשלח י״גPeri Tzadik, Beshalach 13
א׳ענין סדר הפרשה שנזכר בה ד' ענינים קריעת ים סוף ופרשת המן ואחר כך הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וגו' ואחר כך מלחמת עמלק. הוא על פי מ"ש (ב"ר פ' ג) ויהי אור כנגד ס' ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה והיינו על ידי מתן תורה והיה ההתחלה ביסורי הגלות שהיה הכנה למתן תורה וכמ"ש (ברכות ה.) שהתורה ניתנה על ידי יסורין והיינו על ידי יסורי הגלות. ואחר כך פ' בא יציאת מצרים שהיא ההכנה למתן תורה כש"נ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'. ואחר כך פרשה זו נגד קטרוני המרגלים שכ' בזוהר הקדוש (שלח קס א) שרמזו על התורה. וגם זבת וגו' טב הוא האי עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה אפס כי עז העם וכו' מאן דבעי למזכי בה בעי למיהוי תקיף בעותרא וכו' ועם כל דא וגם ילידי הענק בעי גופא תקיף גיבר כארי בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ וכו' עמלק יושב וגו' אי יימא ב"נ דאפילו בכל דא יזכי הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דב"נ דישתכח תדיר בגופא. והחתי והיבוסי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן וכו' והיינו דעמלק השורש מכל הטומאות כי הוא מקרר לב האדם מחמימות ומרצון לעסוק בתורה ועבודה כש"נ אשר קרך שהפשירך והצנינך מרתיחתך. והחתי וגו' היינו הז' אומות שהם זלעו"ז כנגד ז' מדות דקדושה כידוע שכל א' כלולה מעשר והם הע' קליפות שהם הענפים מהיצר הרע. אמנם בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו ה' כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא וכו' כמ"ש בזוהר הקדוש (שם) דכיון שיהיה בנו החשק לעבודת השי"ת באמת בודאי השי"ת יזמין לנו פרנסה ויעזור לנו להתגבר נגד היצר הרע וכל ענפי היצר הרע המעיקים לנו ע"ש. ונגד זה באו הד' ענינים בפרשה זו נגד מה שאמרו שלא יוכלו לעסוק בתורה מצד המקטרגים הענפים מיצר הרע נגד זה הראה השי"ת קריעת ים סוף שטבעו המצריים ולא נשאר עד אחד ומצרים השורש מכל ע' קלי' העכו"ם וכמ"ש (ב"ר פ' טז) שכולם נקראו ע"ש מצרים ע"ש שמצירות לישראל והיינו שמעיקים ומצירים לנקודת ישראל כי טומאת מצרים ענין תאוה כי היא ערות הארץ כידוע וכמו שנאמר וזרמת סוסים וגו' והתאוה הוא התחלת כניסת היצר הרע כמו שהיה באדם הראשון בנחש הסתה בתאות אכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא ובאו לתאוה דזימה להרגיש על ידי זה בבושה דערומים והוא השורש מג' דברים שמוציאין את האדם מן העולם כי מתאוה באים להנאה וכבוד גם כן. והנה אף שיצאו ישראל ממצרים מטומאתם לא נעקר השורש שלהם עד קריעת ים סוף דכתוב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד. כי במצרים היו שקועים כעובר במעי אמו שלולי רחמי שמים לא היו יכולים לינצל כלל ואף אחר יציאת מצרים שרדפו אחריהם הוא שעדיין לא נעקר השורש מלב בני ישראל לגמרי עד קריעת ים סוף דאז נעקר שורש זה ונשאר רק הענפים שאדם יכול לינצל מהם בקל. וזהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום ולילה (כמ"ש ירוש' פ"א דברכות ה' ו ובמ"ר פ כב) לדעת כי כבר הוציאנו השי"ת משורש טומאה זו ומהשיקוע בה. וקריעת ים סוף היה רק מצד הקב"ה וכמ"ש בזוהר הקדוש (נב ב) דקריעת ים סוף בעתיקא תלייא בלא אתערותא דלתתא כי העיקר מה שהשי"ת עוזרו וכש"נ ה' לא יעזבנו בידו. ונגד טענת פרנסה היה ירידת המן שהראה להם השי"ת שהזמין להם פרנסתם והצנצנת מן איתא במכילתא שהראה להם ירמיה שנאמר ראו דבר ה' אבותיכם שעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה יפרנסכם מזה. כי הנס מירידת המן לעולם להעוסקים בתורה הקב"ה מעביר מעליהם עול דרך ארץ שלא יצטרכו לבטל מדברי תורה. ומצות שבת הוא נגד טענת דבעי גופא תקיף גיבר כארי. ועל זה בא פ' שבת דאיתא (במ"ר סו"פ כה) וכשם שמצינו שעל כל המצות בן דוד בא על שמירת יום א' של שבת ב"ד בא לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצות והביא פ' מתורה ונביאים וכתובים ע"ש ומצות שבת עיקרה בשוא"ת על ידי שמירה ממלאכה. והמצוה הוא לענג הגוף ומזה משיגים קדושת שבת דשקיל ככל אורייתא כלא ומאן דנטיר שבת כאלו נטיר אורייתא כלא. וא"צ גופא גיבר כארי והאומר שמתייגע מן התורה הוא סימן שאין תורתו לשמה וכמו ששמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצלל"ה על פסוק ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל דמי שאומר שמתייגע מדברי תורה אין עבודתו באמת דכתיב כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'. ואיתא (מ"ר ברכה) חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו ובשבת כל ישראל נקראו יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) שכל א' מישראל יראים מהשי"ת שלא יכשלו ח"ו בחילול שבת שבקל יוכל האדם להכשל באיסור סקילה והשבת גם כן מצד השי"ת שנתן מתנה טובה לדורות עולם ועל ידי כן יוכל לזכות בתורה כולה כאמור. ואחר כך נגד טענת עמלק יושב וגו' בא פרשה התחלת מחיית עמלק וכ' כי מחה אמחה וגו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור ואין לו כח בקליפתו שכבר החליש יהושע כחו כי ענין עמלק הוא השורש של יצר הרע אחר שכבר נצח כל המדות ונדמה לו שכבר הוא נקי בכל. עדיין יש השורש וזהו ראשית גוים עמלק שהוא השורש והמקור שלהם ועל זה נאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק שאחר שיש לו נייחא מכל כחות היצה"ר דע' קליפות שמהם התפשטות כל מיני רע שבלב האדם ואחר שינוח מהם אז יש לו להשתדל לעקור השורש. והחלשתו הוא על ידי הרמת משה ידו ואיתא במשנה (ר"ה כט.) וכי ידיו של משה כו' אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים וכו' שבהרמת משה ידו פעל בלבם כל זה כי הוא השורש מכל הנפשות שבדור. וכן בכל דור יש נפש כזה כמ"ש (ב"ר פ' נו) אין דור שאין בו כאברהם וכו' ואין דור שאין בו כמשה. וכידוע מהאר"י הק' על מ"ש בגמרא (שבת קא :) משה שפיר קאמרת. ושורש נפשו הוא התורה שנקראת על שמו והרמת ידו בתפלה להש"י הוא התפלה שבכח התורה דעל זה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת אמת זו תורה (ברכות ה :) להשי"ת ושעבוד הלב ובזה נעקר שורש היצ"ר בלב וגילה השי"ת בזה הפרשה כי אין מכל דברים אלו מניעה לקבלת התורה כי השי"ת הוא העוזר בכל ורק שיהיה רעותא דלבא ושעבוד הלב לאביו שבשמים וכל זה הוא הכנה לקבלת התורה:
1