פרי צדיק, בשלח ב׳Peri Tzadik, Beshalach 2
א׳ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם וגו' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ובמ"ר איתא דפרעה צוח וי ע"ש ולכאורה מה ראה על ככה לחזור מדעתו ששלחם והלא ראה המכות שסבל עד שלא שלחם. אך באמת אם היו ישראל בשלימות לא היה פרעה רודף אחריהם ולא היה צוח וי וכדרך שאומרים אין ארור מדבק בברוך היינו שהארור אינו רוצה להתדבק בברוך ובורח ממנו ורק מפני שהיה לישראל עוד נגיעה ושייכות לקליפת מצרים היה רצון פרעה לרדוף אחריהם לצד החלק רע מהקלי' שנמצא בהם ועל כן צוח וי ששלחם. וזש"נ ולא נחם וגו' בראותם מלחמה ושבו מצרימה ואיתא במכילתא דקאי על מלחמת העמלקי והכנעני ולכאורה מה הועיל אף כשהוליכם דרך המדבר אמרו נתנה ראש וגו' וגם מלחמת הכנעני היה אחר חטא המרגלים ועכשיו קודם הקלקול היו מוכנים לכנוס תיכף והיו יכולים לכנוס דרך ארץ פלישתים ולא היו מוחים בהם לעבור דרך ארצם אחר כי אוכל יקנו מאתם בכסף דרק אדום לשנאתם לא הניחו ישראל לעבור דרך ארצם. אכן הענין כמ"ש בשם רבי' ר' בינם זצוק"ל שאמר דמה שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וכ' בס' דקאי על מלחמת היצ"ר אינו דרך דרוש ורמז רק היא פשט הכתוב שזה מלחמה תמידית. וכן כאן פי' מה שנאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה היינו מלחמת היצה"ר ולא יוכלו לעמוד בקשרי המלחמה ולהתגבר כנגדו ושבו מצרימה לקליפת מצרים ובאמת מלחמת היצר ומלחמת עכו"ם הם מענין א' ותלוי זה בזה שהתגברות העכו"ם הוא ע"י קטרוג שיש צד התגברות היצר הרע. ואיתא במכילתא שהוליכם דרך המדבר שיאכלו מן וישתו מי באר והתורה נבללת בגופן שאם הוליכן דרך פשוטה מחזיקים איש בשדהו ובכרמו. ולכאורה גזירת מ' שנה היה רק אחר המרגלים ולולי החטא היו נכנסין לארץ ישראל בי"א יום ואיך היה נבלע דברי תורה. אך אם לא חטאו במרגלים היה די שיבלעו דברי תורה במ' יום של קבלת התורה ומ' אמצעיים ומ' אחרונים. ומסיק במכילתא מכאן וכו' שלא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה וכבר אמרנו דהמכוון שלהיות הדברי תורה נבלע בלב האדם צריך להיות אכילה בקדושה וכמ"ש בתדב"א (סא"ר פ' כו) ואם לא זכה על דברי תורה שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה הרבה שלא יכנסו לתוך מעיו והמן היה אכילה בקדושה שהיה לחם מן השמים. וכן אכילת תרומה מאכל קודש (כמ"ש מו"ק כח.) ונקראת עבודה כמ"ש (פסחים עג רע"א) עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ולזה אמר עבודה עבדתי ע"ש. ועל ידי שהוליכן דרך המדבר ואכלו המן ונבלע דברי תורה בלבם יוכלו לעמוד במלחמה נגד היצר הרע ולא ישובו לקלי' מצרים ח"ו. כיון שיאכלו אכילה בקדושה. ולכך מנהג ישראל אוהבי התורה ורוצים שיהיו בניהם ת"ח. שנותנים מזונות לבניהם אחר החתונה שנים רבות כדי שיהיו פנוים לתורה ושיבלעו הדברי תורה בלבם ואף בהיותם אחר כך מוטרדים במו"מ לא ימושו הדברי תורה מלבם. מצד שמאכלם בשני המזונות אכילת מצוה ואכילה בקדושה על דרך מ"ש הר"ן (לרי"ף רפ"ב דקידושין) דא' מצוה בה יותר מבשלוחה אף שאינה מצווה על פו"ר מכל מקום יש לומר מצוה שמסייעת לבעל לקיים מצותו ע"ש והיינו כיון שמבלעדיה לא יתקיים המצוה. וכמו כן האבות שנותנים המזונות ומכוונים למצוה שיעסקו בניהם בתורה הוו הבנים ע"י אכילתם מסייעים להאבות לקיום המצוה והוי אכילתם אכילת מצוה (וכעין מה שנת' תולדות מא' ב ופ' בא מא' ד) וכסברת הר"ן:
1