פרי צדיק, בשלח ג׳Peri Tzadik, Beshalach 3
א׳בזה"ק ר"פ זו פתח ר"ש תפלה לחבקוק וגו' ת"ח מאי כ' ויהי היום וגו' ושם אשה גדולה מאי אשה גדולה אלא גדולה בעובדהא וכו' וכ' בהג"ה רח"ו ז"ל שהיתה גלגול חוה ונקראה גדולה כמו אדם הראשון אדם הגדול. והענין דאיתא בזוהר הקדוש להלן (ע"ב) מאן דאתי מסט' דנוקבא מותא אקדים לרגלוי והיינו משום דחוה גרמה המיתה לעולם. אבל מכל מקום פגם היה רק בחיי חוה אבל אחר שנכנסה למערת המכפלה כבר תיקנה כל הפגם ואז חזר דיוקנא דאדם הראשון כמו שהיה קודם הקלקול וכמ"ש (ב"ב נח.) נסכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל. ושם א' נסתכלתי בב' עקביו ודומים לב' גלגלי חמה. וכן אי' (שם) חוה בפני כקוף בפני אדם אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם. והיינו משום דאדם היה לו כח התורה מה שאין כן חוה שאין בה אור תורה היא בפני אדם כקוף וכו' אבל מכל מקום תיקנה מצדה כל הפגם וכאן דאמר דשונמית היתה גלגול חוה ונק' אשה גדולה היינו שתיקנה כל פגם הנחש. וז"ש בזה"ק הנה נא ידעתי וגו' במה ידע וכו' לא חמת ביה קרי ולא אעבר זבובא בפתוריה והוא מרמז לתיקון פגם הנחש שהיה באכילה ואי' (ברכות סא.) יצר הרע דומה לזבוב. (כמ"ש שבת קמו.) ומזה גרם קלקול הק"ל שנה כמו שנת' (כ"פ) ומקשה בזה"ק הא סגיאין אינון ב"נ הכי בעלמא וכו' ומסיק והאי בשעתא דסלקת ההוא שושיפא מערסיה הוה סליק ריחין כריחין דגנתא דעדן וכו' ומדידעה זה היינו שתיקנה כל פגם הנחש וידעה ריח ג"ע כמו שהיתה חוה מקודם בג"ע ועל כן אמרה הנה נא ידעתי וגו' שאחר לא היה יודע ולא היה מרגיש ומבין זה שעולה ריח כריח ג"ע. ועל כן תיקנה לו מטה שולחן כסא ומנורה והם כנגד קדושת שבת ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב רד א). והוא על פי מ"ש (ב"ב כה :) שלחן בצפון ומנורה בדרום והיינו קדושת אברהם ויצחק תרין דרועין צפון ודרום כידוע. וכסא נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה דאיתא בזוהר הקדוש (ח"א צז א' במדה"נ) יעקב אבינו הוא כסא בפ"ע כו' דעביד ליה כרסי יקר בלחודוי וכו'. ומטה כנגד קדושת כנסת ישראל שזה מה שזכה יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלמה והיינו כל קדושת שבת. ונקרא אלישע כאן איש אלהים בעלה דמטרוניתא כמו שנקרא משה רבינו ע"ה שכחו שהופיע שכל א' מישראל אפילו ע"ה יש לומר חלק בתורה שעז"נ מורשה קהלת יעקב. דמשה רבינו היה כאדם הראשון קודם הקלקול וכמו יעקב אבינו ע"ה יכמ"ש בתקו"ז (תי' יג) דיעקב מלבר ומשה מלגאו דא מגופא ודא מנשמתא (ונת' ס' פה"ב מא' ב). והנה השונמית תיקנה כל פגם הנחש וכיון שאינה בת תורה כל שתיקנה הפגם בשלימות כחוה נקראה אשה גדולה וכמו אדם הראשון שנקרא האדם הגדול וכמ"ש רח"ו. והיינו מדרגת אברהם אבינו ע"ה שמדתו גדולה שהיה הראשון שזכה לאור תורה וכמ"ש (ב"ר פ' ב) יהי אור אברהם והוא מדרגת משה רבינו. ואשה דלאו בת תורה כשתקנה הפגם כחוה נקראה אשה גדולה ועל כן ידעה כי איש אלהים קדוש הוא כאמור. ומכל מקום אמר מאן דאי מסט' דנוקבא מותא אקדים לרגלוי דאף שתיקנה כל הפגם דנחש כחוה מכל מקום לא פעלה לזרעה כמו שגם חוה לא פעלה לזרעה לתקן גרם המיתה. ועיקר תיקון פגם הנחש על ידי דברי תורה כמ"ש (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא ונשים אינם בתורה ורק במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא (כמ"ש ברכות יז.) והיא לא למדה אותו תורה עדיין. וזש"נ ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלהים נקרא כאן בשם איש האלהים בעלה דמטרוניתא בחינת משה רבינו ע"ה שהופיע דברי תורה אף לע"ה שלא למד תורה וכמה שנאמר מורשה קהלת יעקב והיינו אף ע"ה שאינם יודעים כלל עד שזדונות נעשות להם כשגגות שהם מכונים בשם בית יעקב (כמ"ש בבא מציעא לג :). ועל כן יכול אלישע להשפיע בו חיים וז"ש חבקוק תרי חד דאמיה וחד דאלישע. וז"ש בזה"ק וע"ד אתקשר ביה האי תפלה והיינו מדת כנסת ישראל מצד אמו וזה תפלה כמה שנאמר ואני תפלה הקל קל ה' קל תפלה (זח"א רי א). ואמר אלא שגיונות כמד"א שגיון לדוד תושבחן הוו קמייהו דנביאי וכו' וכמ"ש גם בגמ' (שבת ל :) שאין השכינה שורה כו' אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. ומסיק ת"ח כד נפקו ישראל ממצרים רוחיהון הוה חביר בגוויהו וכו' והיינו שמדקדק מה שנאמר ויהי בשלח לשון וי וכמו שדקדק במ"ר גם כן מי צוח וי ומ"ש במד' דפרעה צוח וי לא ניחא ליה שיכתוב בתורה וי על צעקת פרעה ומפרש ויהי בשלח פרעה שליוה אותן וכדמסיק ופרעה וכל אינון אוכלסין דיליה הוו אזלי בתרייהו לאוזפא לון וכו' והוא מטעם שרצו להכניסם ח"ו לקליפת מצרים בחזרה שעדיין היה להם נגיעה בזה (כשנ"ת למעלה) ואז על ידי זה הרגישו ישראל תבירו דרוחא ועז"נ ויהי בשלח שישראל הרגישו וי ואז השי"ת אסי לון דכ' וה' הולך לפניהם וגו' לנחותם הדרך היינו דרך ה' כד"א אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וכ' והלכת בדרכיו ונרמז כאן קדושת האבות ודוד המלך ע"ה כמ"ש בזוהר הקדוש (מו ב) והיינו קדושת שבת ש' ג' אבהן ובת כנודע וא' בזוהר הקדוש וכן כל אינון רברבין וכו' אוזיפו לה לשכינתא ולישראל עד דשארו באתם. את"ם אותיות אמתן תורה רק דשם מ' פתוחה דאף שמופיע מאל"ף פל"א עליון ות' שהוא מעלמא דאתי דשבת שהוא מעין עולם הבא נוצר באות ת' (כמ"ש בסי"צ) ומופיעים למ"ם שהיא מדת מלכות (כמ"ש זח"ג רלו ב) מכל מקום היא פתוחה שמורה שיוכל עוד היצר הרע לכנוס. וכאן באותיות את"ם מ"ם סתומה שהיא עלמא עלאה שמורה שיהיה כן לעולמי עד שאז כבר התחיל הופעת הקדושה מקריעת ים סוף דאיתא (במכילתא וזה"ק) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. ואז כבר יצאו מקליפת מצרים ונתרפאו מחבירו דרוחא. ואז כבר יצאו מקליפת מצרים ונתרפאו מחבירו דרוחא. וה' הולך לפניהם יומם וגו' שמרמז על קדושת שבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו וכמו"ש בזוהר הקדוש שרמוז בפ' זה האבות ודוד המלך ע"ה כאמור:
1