פרי צדיק, בשלח ו׳Peri Tzadik, Beshalach 6
א׳שבת זה קורין שבת שירה ובודאי יש בזה טעם שהרי בגמ' (ב"ק צב.) אמרו מנא הא מלתא דאמרי אינשי וכה"ג (סנהדרין ז.) וכ"ש שם שקורין כל ישראל דיש לו שורש ולמה אין קורין שבת יתרו או שבת מתן תורה שבת משפטים וכדומה. ומה שקורין שבת הגדול ושבת תשובה או שובה הטעם על פי מ"ש בתיקו"ז (תי' יט) ש' שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות והיינו דשופר גדול יובלא בינה כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (מו ב וש"מ) וכבר אמרנו דמ"ש בגמ' (שבת קיח :) אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין היינו שבת עלאה ושבת תתאה ועל זה נאמר אשר ישמרו את שבתותי ושניהם מורה יראה בחינת שופר. והוא כעין מ"ש בתקו"ז (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע. ומי שזוכה בשבת אחד לב' הקדושות שבת הקטן מלכות שבת הגדול בינה על ידי שמירת שבת אחד נגאל מיד וז"ש בירושלמי (תענית פ' א) ובמדרשים (מ"ר פ' זו סו"פ כה ושוח"ט תהלם צה) וזוה"ח (יתרו) ותיקו"ז (תי' כא) אילו משמרין ישראל שבת אחד כתיקנה מיד היה בן דוד בא. ועל כן ב' שבתות אלו שהם בניסן ובתשרי המיוחדים לגאולה נקרא בניסן שבת הגדול כר' יהושע שבניסן עתידין להגאל (ר"ה יא.) והיינו אם יהיה הגאולה מצד השי"ת כגאולת מצרים וכשיטתו (סנהדרין צז :) לא בתשובה ומע"ט. ואז ההכנה להיות שבת שלם ב' הקדושות ונקרא שבת הגדול ע"ש מדת גדולה חסד מהשי"ת. ובתשרי כר"א שבתשרי עתידין להגאל והיינו אם יהיה הגאולה על ידי תשובה וכשיטתו בסנהדרין נקרא שבת תשובה או שובה שאז ההכנה להיות שבת שלם על ידי תשובה שיהיה הגאולה על ידי ישראל שיזכו לתקן שיהיה שבת שלם בב' הקדושות. ושבת חזון ושבת נחמו שקורין השבתות ע"ש ההפטורה הוא גם כן על שם הגאולה שיזכו לשבת שלם. בפ' ואתחנן התחלת ז' דנחמתא ועיקר הנחמות בשבתות כמ"ש (מ"ר שמות פ' ה ומדברי תורה וארא) במצרים שהיה להם מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת שהשי"ת גואלן והז' דנחמתא הכנה לתשרי שיהיו נגאלין בו. ושבת חזון גם כן הכנה לזה דג' דפורענותא נגד דיבור שמיעה ראיה (כמו שנת' במקומו) והגליות היו שיזכו לבחינת הראיה וכמ"ש בסה"ק שבין המצרים הזמן להוציא הניצוצות קדושות והוא הכנה לגאולה ויתכן לקרוא אותם ביחוד שבת שהוא הכנה להיות שבת שלם. אבל שבת זה מאי אולמא משאר שבתות שנקרא שבת שירה גם בפ' זו יש פ' המן ויתכן יותר לקרוא שבת מן שזה יש לו שייכות לשבת כמ"ש (ב"ר פ' יא) ברכו במן וקדשו במן. אמנם הענין דגם בשבת זה הזמן שיהיה השבת בשלימות שבת עלאה ויהיו נגאלין מיד דעיקר הגליות לתקן פגם הברית שיתברר ועמך כולם צדיקים וגו' ופגם זה נקרא (נדה יג :) בני מבול נינהו והיינו דמים חסדים ואש גבורה וזה בקדושה קדושת אברהם חסד ויצחק פחד וגבורה וזה לעו"ז בהיפך נגד אברהם עשו קליפת הקנאה ונגד יצחק קליפת ישמעאל התאוה והם מים הזדונים (כמ"ש זח"ג רמו ב) ובגלות מצרים היו נפשות דור המבול שנגזר עליהם היאורה תשליכוהו וכמ"ש האר"י הק' ז"ל. ואף שהיו גדורין במצרים מן הערוה כמ"ש (שהש"ר ד יב) יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו מכל מקום היה עליהם טענות בענין זה (ע' יומא עה.) ועיקר הגלות התחיל על ידי מכירת יוסף שמכרוהו לעבד מפני שסברו שכיון שאמר עליהם שנושאין עיניהם וכו' והם ידעו שנקיים מזה בודאי במומו פוסל (ונת' כ"פ) ושם באמת נתברר יוסף על ידי הנסיון שזכה להיות מרכבה למדת צדיק. וכל השבטים נתבררו במה שהיה עליהם טענות בענין זה ונגזר עליהם היאורה תשליכוהו ובפרט שבטלו אז מילה וכמ"ש (שמות רבה פ' יט) ורק כל מאן דאתגזר איקרי צדיק (כמ"ש זח"ב כג א). והיה עיקר התיקון לפגם זה בקריעת ים סוף דכ' ויבקעו המים והמצרים נטבעו וישראל ניצולו. ואף שהיה עליהם קטרוג גם כן כמ"ש במ"ר (פ' כא) וזה"ק (ח"ב קע ב) ואיתא במכילתא (בשלח פ' ו) והמים להם חמה א"ת חומה אלא חימה אך נתברר אז שכל הרע שבישראל הוא על ידי קליפת וטומאת מצרים והם החייבים בזה ולקחו המצרים חלקם בגיהנם וישראל לקחו כל החיות והניצוצות קדושות שבמצרים עדמ"ש (חגיגה טו.) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם והיינו כה"ג (ונת' וישלח מא' ד). וזה ענין ביזת הים שהפליגו במכילתא (בא סו"פ יג) ומדש (שהש"ר א יא) שגדול מביזת מצרים דהוא הוצאת הניצוצות קדושות כנ"ל. וז"ש במד' (תהלם) ע"פ הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף וכ"כ בזה"ק (פ' זו מט א) והיינו שכל ישראל נקראו ע"ש יוסף שארית יוסף וע"ש אפרים (כמ"ש ב"ר פ' עא) והיינו שכל ישראל זכו לקדושת יוסף ועל פי מ"ש (שם פ' צט) עה"פ איש אשר כברכתו ברך אותם שחזר וכללן יחד והיינו שכל אחד כלול מברכת וקדושת כל השבטים וזש"נ ועמך כולם צדיקים וז"ש ראה ארונו של יוסף שמברר דעמך כולם צדיקים ועל ידי זה וינוס והמצרים נטלו חלק הרע שבהם ונטבעו. ועל זה אמרו ישראל שירה דאיתא במכילתא וזה"ק (סד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והוא מה שאמרו זה אלי. ובפגם זה אי' בזה"ק (ח"א ריט ב) דלא חמי אפי שכינתא וכיון שזכו לומר זה אלי מוכח שנתקן כל הפגם. וז"ש בגמ' (שלהי תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' וכל א' וא' מראה באצבעו וכו' ולעתיד כל ישראל יש לומר חלק לעה"ב מדכ' ועמך כולם וגו' וא"כ הו"ל לומר לעשות מחול לישראל. אך רמז בזה שע"י המחול שיזכו להיות כל אחד מראה באצבעו מזה יתברר שהם כולם צדיקים שתקנו כל הפגם כאמור:
1