פרי צדיק, בא א׳Peri Tzadik, Bo 1
א׳ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו'. בזה"ק (לד א) לך אל פרעה מבעי ליה מאי בא אלא דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא כו' רזא דתנין הגדול. הענין דכבר אמרנו דהעשר מכות כנגד ע"ס שיש בזלועל זה בקליפה עשר כתרין דמסאבו ובכל מכה היה נגוף למצרים ורפוא לישראל שיצאו ישראל מקליפה א' והכניסם בקדושה במדה א'. וסדר המכות מתתא לעילא וכמ"ש (זח"ב כט א) מתתאה שרא קב"ה וכו'. ואחר ז' מכות שהיו כנגד ז' מדות תחתוניות והיינו מה שהיו ישראל משוקעים בקליפה בנגלות והתחיל הג' מכות שהם כנגד ג' ראשונות שהם הנסתרות לה' אלהינו. והיינו להוציא את ישראל מהג' ראשונות דקפליפה שהיו ישראל משוקעים בנסתרות כתיב בא אל פרעה דעייל ליה אדרין בתר אדרין כו'. אך אחר כך א' בזוהר הקדוש רזא דתנין הגדול ומשה דחיל מניה ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין ואינון דרגין דיליה אבל לגביה דחיל וכו' כיון דחמא קב"ה דדחיל משה וכו' אמר קב"ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא וכו'. וצריך להבין היכן מצינו דדחיל מיניה משה. והנה איתא בהג"ה רח"ו על תנינא חדא כו' רזא דתנין הגדול אריך דקליפה. והיינו עשירי שכנגד כ"ע בקדושה וז"ש בזה"ק להלן (ע"ב) והארץ היתה תהו וגו' אר"ש עובדא דבראשית חבריא לעאן ביה וידען ביה אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול וכו'. והוא דבמאמר ראשון הוזכר תוהו ובהו וחשך וזה נדרש (ב"ר פ' ב) על ד' גליות ומעשיהן של רשעים. והיינו דבמאמר ראשון לית ביה תפיסה כלל והוא נעלם מכל רעיון ולכן לא כתיב ביה ויאמר. ולהיפך בקליפה רזא דתנין הגדול אריך דקליפה והיינו היצר הרע מראשית דקליפה והוא אינו מסית לרע מפורש רק הוא מתחפש כמורה דרך לטובה כעין שמצינו בהס"מ שרו של עשו דאי' (חולין צא.) כת"ח נדמה לו דאמר מה המהלך לימין רבו וכו' שהתחפש נגד יעקב אבינו ע"ה כרב המורה דרך לטובה. והוא שם חושך לאור ואומר לרע טוב והוא שורש הנחש שבאמת הוא כולל כל הקליפות. שאף שתחלת הסתת הנחש היה בתאוה מכל מקום היה בו ג"כ קלי' הקנאה והרציחה שהרי ידע שיביא המיתה לעולם. ומצינו שאמר לא מות תמותון ואיך יכול לומר כן כיון שאמר השי"ת בפירוש כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אך מתחלה הכניס בלב חוה ששינתה ואמרה פן תמותון ואחר כך אמר לה לא מות תמותון. דהיינו דאמת שדאג השי"ת לטובתכם ואמר שלא תאכלו מעץ הדעת טוב ורע פן תטעמו מצד הרע ופן תמותון. מכל מקום רוצה יותר שתאכלו ממנו רק תטעמו מהטוב לבדו אז והייתם כאלהים. ועל זה אמר בהבטחה לא מות תמותון כי יודע אלהים וגו' אבל אתם תטעמו רק מהטוב ויטיב לכם. והוא כעין שמצינו בשהמע"ה שאמר אני ארבה ולא אסור אני ארבה ולא אשוב (כמ"ש סנהדרין כא:) והוא מפני שנתגלה הטעם. וכן הסית הנחש את חוה כאמור. וזה הענין שהוזכר במאמר ראשון החושך שהוא אריך דקליפה שהוא מורה לאדם ומתחפש כמורה לטוב להיות תפיסה גם במאמר ראשון. ובאמת פורש רשת לרגליו כמו הנחש לחוה. וז"ש (מגילה כה סע"א) מהו דתימא אתו לשיילי מה למעלה מה למטה וכו' והיינו ע"י הסתת אריך דקליפה. וזה הענין שהראה השי"ת למשה רבינו ע"ה האותות וכו' וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו והקשה הרמב"ן ז"ל למה הראה האותות למשה והלא היה מאמין והראוי שיאמר לו שישליכהו לפניהם ויהי לנחש ותי' עפ"י מרז"ל שרמז לו שסיפר לה"ר וכ' וזה טעם וינס משה מפניו כי פחד שמא יענש וישכנו הנחש וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אע"פ שיודע כי אם יהיה כן בחפץ ה' אין מציל מידו עכ"ד. וקשה לומר כן על משה רבינו ע"ה שיהיה מנוסתו מן הנחש כדרך העולם והלא אם היה סבור שהשי"ת הראה לו הנחש להזיקו מה יועיל מה שנס מפניו. אך לפי האמור יש לומר שהראה לו השי"ת שעוד ישתקעו ישראל יותר בקליפה עד קלי' התנין אשר בים שהוא שורש הנחש. והוא מה שנתבטל מהם השבת והמגלות שהיו משתעשעין בהם שהשי"ת גואלן (כמ"ש במ"ר סו"פ שמות) ועל זה אמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה לעם הזה וגו'. ואז מזה יהיה הישועה שזה יהיה כעין קדרותא דצפרא וכמו שיהיה סמוך עקרבתא דמשיחא. ועל ידי זה יצאו מקליפה מאריך דקליפה ויכנסו למדת כ"ע בקדושה במכה עשירית (ונת' שמות מא' א'). ועל זה נאמר וינס משה מפניו והיינו שפחד משה רבינו ע"ה כיון שישתקעו כ"כ עד אריך דקליפה. פן ח"ו יהיה לו שליטה גם בו כיון שהיה יכול לכנוס לאדם וחוה בג"ע אף שלא ידעו כלל מיצר הרע והיה יכול להסיתם ולשום חושך לאור ולומר לרע טוב כמורה אותם לעלות למדרגה גבוה והייתם כאלהים וגו' שיטעמו רק מהטוב שבעה"ד טו"ר. וכן היה יכול להסית אף לשלמה המלך ע"ה דאי' (ר"ה כא:) לחד מ"ד בנביאים לא קם במלכים קם דשלמה היה כמשה רבינו ומכל מקום נכנס והסית אותו לומר אני ארבה ולא אסור כו' כעין שהסית לחוה לא מות תמותון שיטעמו רק מהטוב ויעלו למדרגה וזה רצון השי"ת וכאמור. ולכן פחד משה רבינו פן יהיה לו שליטה ח״ו גם בו ולכך וינס מפניו. וזה ענין מ״ש בזה״ק רזא דתנין הגדול דתנין היינו נחש כמו שפרש״י יהי לתנין נחש. דנחש שבים תנין שמו. והיינו דהנחש כלול מכל הג׳ קליפות ומ״מ ראשית הסתת הנחש היה בתאוה. והוא אריך דקליפה והוא התנין אשר בים. דמים חסדים דקדושה ובהיפך מים הזידונים תאוות רעות ואהבות זרות וזה תנין אשר בים (ונת׳ וארא מא׳ ה ומא׳ יא) ועי׳ במה״נ (זח״א קלה ב) ע״פ והרג אח התנין אשר בים אלא רמז הוא דקא רמז וכו׳ (ונת׳ תולדות מא׳ ד) וזה הי׳ קליפת פרעה דמצרים ערות הארץ שורש התאוה. וביצה״ר זה מצינו (סוכה נב.) דאמר אביי אי מאן דסנו לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה. אף שאביי היה תמיד משוקע בדברי תורה מ״מ נתיירא מזה ועל ענין זה אמרו כל הגדול מחבירו יצרו גדול וכעין שמצינו ברב עמרם חסידא (קידושין פא.) שכמו רגע היה יכול להסית אף לגדול רק שתיכף מתגבר דמושכו לבהמ״ד להיות מזה חמידו דאורייתא. וז״ש בזוה״ק ומשה דחיל מיניה ולא קריב וכו׳ והיינו מש״נ וינס משה מפניו. וא׳ בזה״ק כיון דחמא קב״ה דדחיל משה אמר קב״ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול וגו׳ וקב״ה אצעריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא כמד״א אני ה׳. והיינו מש״נ במכות בכורות שהיה כנגד אריך דקליפה וכ׳ ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳ ודרשו אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח וכן לעתיד כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו התגלות עתיקא שהוא אל״ף פל״א עליון והוא מאמר ראשון בראשית שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. ועז״א בזה״ק זעירין אירן דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול והיינו שהוא מרומז במאמר ראשון שהוא כנגד כ״ע. וא׳ בזה״ק (מב ב) ותמן לית מאנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעה כלל ובג״ד אמרו ביה במופלא ממך אל תדרוש וכו׳. ולעוה״ב נקרא יום ההוא שיאיר כיום ויתגלה אור עתיקא דאקרי הו״א (כמ״ש זח״ג רצ א) ושבת מעין עוה״ב יש בו ג״כ התגלות עתיקא שמשיגים שיש שכל הנעלם מכל רעיון. וע״כ קדושת שבת מועיל אף נגד קטרוג היצה״ר ראשית הסתת הנחש שהיה בתאוה וכמו״ש במכילתא (בשלח ויסע פ׳ ה) ע״פ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהמשמר שבת משומר מן העבירה. ובפע״ח שניצול מקטרוג היצה״ר. וכ׳ מעשות כל ר״ע והיינו גם מפגם זה שנקרא רע בזה״ק ובגמ׳ כידוע. ושבת ברזא דברית שאז יכולים לתקן אף פגם זה שהוא מראשית הנחש התנין אשר בים. וע״י שמירת שבת זוכים לתקן העבר ולהנצל מקטרוג היצה״ר להבא:
1