פרי צדיק, בא ב׳Peri Tzadik, Bo 2
א׳בא אל פרעה בזה״ק (לד א) לך אל פרעה מבעי ליה מאי בא אלא דעייל ליה קב״ה אדרין בתר אדרין וכו׳ והנה גם במכות צפרדע ודבר בפ׳ וארא כ׳ ג״כ לשון בא וגו׳ ונראה דעיקר דקדוקו דכאן לא כתיב מה יאמר לו בבואו. דבפ׳ וארא דכתיב שנצטוה לומר לו התראה י״ל כמו״ש בס׳ אוה״ח (במכת דבר) דלפעמים נצטוה לילך אצלו המימה ואז כ׳ לך אל פרעה ולפעמים נצטווה לילך לביתו לטרקלין שלו ואז כ׳ בא אל פרעה עי״ש. אבל כאן לא נזכר לא דיבור ולא אמירה למה א״ל בא אל פרעה. גם להבין למה סדרו הג׳ מכות האחרונות בפר׳ זו והבדילו בין ז׳ מכות ראשונות לאלו הג׳ ולמה לא נכתבו כולן בפר׳ וארא ביחד. ועז״א דעייל ליה קב״ה אדרין בתר אדרין וכו׳ היינו שהכניסו למקומות נסתרים כמו שמצינו הביאני המלך חדריו ונא׳ ובדעת ימלאו חדרים כל הון יקר ונעים שבדעת שהוא חבור מוחא ולבא בקדושה נתמלאו כל החדרים וזה ענין רשב״י וחבריו באדרא שהביאם השי״ת לחדרי הקדושה. וזלעו״ז עת אשר שלט האדם בליעל באדם דקדושה. והנה העשר מכות היו כנגד העשר מדות הקדושים שיש בזלעו״ז עשר כתרין דמסאבו (וכמשנ״ת למעלה) שהיו ישראל משוקעים במצרים בקליפה כעובר במעי אמו. וע״י המכות היה נגוף למצרים ורפוא לישראל כי ישראל בראותם המכות היו ג״כ מתפחדים שלא יבוא עליהם ג״כ וכמש״נ מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם. וע״י הפחד הזה נרפאו ישראל שיצאו ונפרדו מכחות הטומאה ונטהרו לבבם ע״ד מש״נ הכרתי גוים וגו׳ אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר. והנה הז׳ מדות תחתונות מצוירים בדמות קומת הגוף חסד דרועא ימינא וכו׳ עד מלכות. והמכות היו בסדר מתתא לעילא כמו שאמרנו מהזוה״ק (ח״ב כט א) וע״כ י״ל דצפרדע שהיה כנגד מדת יסוד מתתא לעילא. וכן מכת דבר שהיה נגד מדת ת״ת שהם קדושת יוסף ויעקב. ויעקב ויוסף כחדא אינון (כמ״ש זח״א קעו ב) דאמת ושלום קשיר דא בדא (כמ״ש זח״ג יב ב) אמת ליעקב ושלום מדת יסוד כידוע. ולכן בב׳ מכות צפרדע ודבר כתיב בא אל פרעה שהיה צריך לכנוס לתוך הקליפה להוציא הני״ק מהם ולהוציא את ישראל משם ולמהר לבבם שיכנסו בקדושה במדת אמת ליעקב ומדת יסוד בחי׳ יוסף הצדיק. והנה במכת ברד שהיתה השביעית כ׳ כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי וגו׳ והלא היה לו להביא עוד ג׳ מכות. ומאי אולמא דזו מהאחרות וע״ש ברש״י. אך לשון מגפותי מרמז על ז׳ המכות שהם נגד ז׳ המדות שמכונים בשם גוף. וע"ד שמצינו (ב"ק ב :) אדם דאית ליה מזלא כ' כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף והיינו נגיפה בעלמא בגוף וע"ש ברש"י שהוא מלשון גוף וכל נגיפה הוא הכאה בגוף. ובמכות האלו שהם להוציא מז' תחתונות דקליפה שהם בציור הגוף א"ל לשון כל מגפותי לשון גוף. כי בזה כבר נשלמו המכות דהוצאת גוף הקדוש דישראל מגוף הטומאה דמצרים. ולכן כ' במכת ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ כי הז' מכות היו כנגד המדות שהם בהתגלות על הארץ. ובמכת ברד שהיא האחרונה בז' אלו כ' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. אמר לשון בכל לפי שנגמר בזה שלימות כל ז' מדות התחתונות שהם ז' ימי בנין העולם והארץ הזו הנגלית. ונאמר אחר כך ולמען ספר שמי בכל הארץ דעל ידי ז' מכות אלו הוציאו ישראל הקדושה מהקליפה בהנגלות בארץ כולה שהם כל ז"ת אלו. ובארבה נאמר למען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' כי הקדושה לדורות זהו ע"י הקדושה שבמעמקי הלב של האב. ולזה כשראה פרעה שגם אחר המכה האחרונה מהז' עוד לא נגאלו. היה בדעתו שלא יגאלו עוד ח"ו כי כלו כל המכות ועדיין לא נושענו. ועל כן לא כתיב אחר מכה זו ויחזק ה' את לב פרעה אף שהיתה מה' מכות שאמרו (שמות רבה סו"פ יא) כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מה' מכות ראשונות וכו' א' הקב"ה אני מחזק לבו וכו'. ובזו המכה כ' ויכבד לבו הוא ועבדיו וכ' ויחזק לב פרעה וגו'. רק לא הוצרך במכה זו שיחזק ה' לבו שבעצמו נתחזק והכביד לבו מאחר שראה שכלו כל הז' מכות. ועל כן לא כתיב בפרשת וארא הג' מכות כי פרשה זו מדברת רק מהז' מכות שהם היציאה מז' תחתונות דקליפה שהוא מהנגלות ועדיין היו משוקעים בנסתרות במעמקי הלב. וכמ"ש על חו"ב שהם מוחא ולבא דעל אילין תרין כתיב הנסתרות לה' אלהינו. ועתה בפרשה זו שהתחילו הג' מכות האחרונות שהם נגד ג' ראשונות והיה נצרך להוציא את ישראל מג' הקליפות שהם כנגד ג' ראשונות ולהכניס ישראל בקדושה בג"ר. היה צריך משה לכנוס לפנימיות לבו ונפשו של פרעה. ועל כן נאמר לו בא אל פרעה. וז"ש בזה"ק דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה וכו' וכמו שאמרנו ונת' למעלה:
1
ב׳והנה מכות בכורות היה כנגד ראשית דקליפה שהוא כנגד כ"ע. שאז נתבררו ישראל שנקראו בני בכורי ישראל שקשורים בראשית המחשבה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ומכה הט' הוא הוצאת מדה ט' דקדושה מהקליפה והוא מדת חכמה שהוא מאמר דיהי אור כידוע. ועל כן לכל בני ישראל היה אור במושבותם שנתגלה האור אז. ולהם היה על ידי זה חושך. וישראל יצאו מהקליפה והשיגו האור. אך מה ענין מכת ארבה נגד מדת בינה. הענין דכל הבע"ח יש להם אותיות מכ"ב אותיות. דאדם המדבר יש לומר כל הכ"ב אותיות והבע"ח יש לומר לכל אחד אותיות מיוחדים כמו שמצינו (יומא כ :) קריאת הגבר כו' קרא תרנגולא דקריאת התרנגול נקרא קרא מפני שמוציא אותיות ק"ר כידוע. וכן הברת עוף רחם שרקרק (כמ"ש חולין סג. ופירש"י) וכן נקרא צפצוף עופות על שם שנמנע מהם כמו ציף ציף ונמסר להם אותיות צ"ף. ושמעתי מרבי' ה' זצוק"ל שאמר בשם רב קדוש א' שהברת הארבה ס"ס. והנה באות ס' אי' בזוה"ק (ח"ב קכז א) אפריון דא היכלא דלתתא דלית ביה סמך עד דאתמשך מגו היכלא עלאה והיינו כמ"ש (ברכות ד :) אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנ' סומך ה' לכל הנופלים וכ"כ בזה"ק (ח"א ג רע"א) על אות ס' אנת צריך לאתרך וכו' דאינון נפילין הואיל ואינון סמיכין עלך כו' דבעוה"ז השכינה כבי' נק' סוכת דוד הנופלת ועל כן קרי למשיח בר נפלי (כמ"ש סנהדרין צו סע"ב) וזה דלית ביה סמך עד דאתמשך מגו היכלא עלאה שהוא בינה. ואיתא בזוה"ק שם בשעתא דסתים ואתגניז בגויה גו נהורא עלאה וכו' דא סמ"ך וכו' ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא לינקא לון כדין איהי קיימא בדיוקנא וכו' והיינו ס"מ שבאפרסמון ואף דשם מ' פתוחה הוא מפני שהוא באמצע תיבה. וס"מ עולה מאה. והיינו שהוא כלול מעשר פעמים י'. ועל כן נקרא הס' היכלא עלאה שהוא בינה שהוא גם כן מכ"ע ע"י הדעת שמחבר חו"ב והדעת פנימיות הכתר כידוע. וכנגדו בקליפה הארבה שהאות ס' שהוא בינה ניתן להברתו וכאמור. וזש"נ בא אל פרעה דעייל ליה קב"ה למשה אדרין בתר אדרין הייכו לפנימיות הלב שלו. כי אני הכבדתי את לבו. שבודאי ע"י מכה א' היה מוציא את ישראל אם היה רצון השי"ת. רק שהוצרכו המכות כדי להוציא את ישראל מעשר כתרין דמסאבו ולהכניסם לקדושת העשר מדות הק' כמו שאמרנו. במה שנאמר נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל. ואמר למען שתי אותתי אלה בקרבו רמז לו על מכת הארבה שהוא נגד בינה לבא והוא בקרבו. וכן נרמז במה שנאמר ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' והוא עפ"י מה ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שאמר שהבנים הם מעמקי הלב של האב וכ"כ הרמ"ע שנפש האב מזל לבן והיינו שורש החיים. וזש"נ ולמען תספר וגו' שע"י הארבה יזכו למדת בינה לבא ויזכו לקביעת הקדושה לדורות למען תספר וגו'. ובזה רמז לו למכת ארבה שכנגד בינה לבא. וכן נאמר ביואל ואת הצפוני ארחיק מעליכם דלפשוטו קאי על הארבה ובגמ' (סוכה נב.) יואל קראו צפוני ודרשו צפוני זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם. והיינו בחדרי לבו בנסתרות וזש"נ אותותי אלה בקרבו דייקא. ובמ"ר איתא עמה שנאמר ולמען תספר וגו' זו מכת הארבה כמה דתימא עליה לבניכם ספרו. והיינו דביואל ג"כ כ' על הארבה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר. והוא ג"כ מטעם הנז' שהבנים מעמקי הלב של האב. והוא רומז נגד ארבה שהוא בקליפה נגד אות ס' ובחינת בינה לבא וזש"נ למשה כאן בא אל פרעה דעייל ליה אדרין בתר אדרין למעמקי הלב שלו. וע"י מכות ארבה וחושך שכנגד מדה ח' ומדה ט' יצאו ישראל מהקליפות מכל כחות שבהשגת אדם ועוד נשאר השורש שאז יצאו לגמרי והוא במכות בכורות שאז נתבררו ישראל שקשורים בראשית המחשבה:
2