פרי צדיק, בא ג׳Peri Tzadik, Bo 3
א׳הרמב"ן ר"פ זו כ' כי כאן במכת ארבה לא נזכר רק דברי משה לפרעה בשם ה' וכן קצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה למשה לומר לפרעה ולא נזכר שאמר לפרעה ופעם יקצר בזה ופעם יקצר בזה ע"ש. ובאמת כאן א"ש שכיון שהזכיר שהתרה משה את פרעה בשם ה' ידוע שדבר ה' הוא. מה שאין כן למעלה צריך טעם שלא נזכר העיקר דברי משה בהתראה לפרעה. אך באמת מצינו במכת ברד במעשה המכה דכתיב ותהלך אש ארצה וגו' ויהי ברד ואש מתקלחת בתוך הברד וגו' ובדבר ה' למשה להתרות לפרעה לא נזכר אש ואש מתלקחת ובאמת לא נצרך האש להמכה דלא נזכר דשרף האש רק וירך הברד וגו'. והענין כמו שאמרנו שסדר המכות היו נגד ע"ס מתתא לעילא ומכת ברד היא נגד מדת החסד דאברהם אבינו ע"ה מרכבה לה חסד לאברהם. והיו המכות נגוף למצרים ורפוא לישראל ועל כן זכו ישראל במכה זו לאש מתלקחת שמרמז לדברי תורה. דבאברהם התחיל הב' אלפים תורה והוא היה הראשון שקיים ולימד התורה שלא ניתנה (כמ"ש יומא כח :) וזהו אש מתלקחת ע"ד שא' (תענית ד'.) האי צו"מ דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה דכ' הלא כה דברי כאש. ושם מיירי מתורה שבעל פה כענין צו"מ דרתח וכן לשון דברי היינו תורה שבעל פה דבר ה זו הלכה (כמ"ש שבת קלח :) שעיקר האש מדברי תורה שהיא אוכלת אש היצר הרע היא אש התורה שבעל פה (כמו שנתבאר כ"פ). ותורת אברהם אבינו ע"ה שהיה עד שלא ניתנה רק זימן הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו מלמדות אותו תורה וחכמה (כמ"ש ב"ר פ' סא) וע"י זה היה זקן ויושב בישיבה היה זה מעין בחינת תורה שבעל פה. ואברהם אבינו בנסיון העקידה כ' ביה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דאז אתכלל אש"א במיי"א כמ"ש (זח"א קיט ב קלג ב). וזכו אז ישראל במכת הברד שכנגד קדושת א"א לקדושה זו דאש מתלקחת בלב ישראל שהוא הלא כה דברי כאש. וזה לא הרגישו פרעה והמצרים כלל רק ישראל הרגישו בלב האש מתלקחת דדברי תורה אש אוכלת האש דיצה"ר. וזה הועיל מאמר ה' למשה נטה את ידך על השמים ויהי ברד וגו'. ע"י זה הועיל ויט משה וגו' וה' נתן וגו' ותהלך אש ארצה וגו' ויהי ברד ואש מתלקח בתוך הברד שהרגישו ישראל הלב האש מתלקחת. אבל פרעה ועמו לא הרגישו רק מה שהכה הברד את כל אשר בשדה דלא נזכר ששרף האש. ועל כן לא נזכר בתורה התראת משה לפרעה שלפרעה לא נאמר עיקר ענין מכת הברד שהיה כדי שיהיה האש מתלקחת בלב ישראל בבחינת רפוא לישראל. ואף שקודם לזה היה מכת דבר שהיה כנגד מדת ת"חת וזכו אז ישראל לקדושת יעקב אבינו ע"ה והוא שורש ועיקר קדושת כנס"י. ועל כן כתיב שם והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים וגו' שבמקנה מצרים היינו הרכוש שלהם שם היה בגולת הניצוצות קדושות הדברי תורה שעז"נ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול המתן תורה (כשנ"ת כ"פ) ומה שלא יכלו ישראל להוציא מהם הניצוצות קדושות המית הדבר. ובמקנה ישראל שהיה מה שהצילו כבר מהרכוש של מצרים בו היה כבר קדושה ולא שלט הדבר. וזש"נ והפל"ה שהיה מבחינת פל"א עליון כמו בקריעת ים סוף דבתיקא תליא כמ"ש (זח"ב נב ב) ואמרו מכילתא בשלח וזה"ק (שם סד ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיינו התגלות עתיקא כתיב ביה עושה פל"א. וזה הפל"א היה רק לישראל ולמשה רבינו שהרגישו במכת הדבר. ועל כן לא נזכר בתורה התראת משה לפרעה במכת דבר מפני ששורש ועיקר המכה לא נודע לפרעה. אך מכל מקום כיון שהיה אז מכה החמישית ועדיין היו ישראל משוקעים בב' הקליפות מז' תחתונות שכנגד הב' מדות הקדושים חסד גבורה. לא יכלו ישראל להרגיש בלב קדושת הדברי תורה של יעקב אבינו ע"ה. עד מכת ברד מכה ז' שהיה נגד קדושת מדת חסד לאברהם וכ' וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה בת יהבה לאברהם כמ"ש בזוה"ק (ח"א ריט א) שזכה שיצא ממנו כנסת ישראל. וכבר יצאו ישראל מכל ז' קליפות תחתונות ונכנסו לז' מדות הק'. אז כבר זכו ישראל להרגיש בלב האש מתלקחת מדברי תורה שהיא אש אוכלת אש דקליפה. וכתיב והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה. והוא דהארץ היא שורש הקליפה שנק' ערות הארץ ומשם לא היה להוציא הרכוש הגדול הניצוצות קדושות. רק בפירות הארץ שיצאו ממנה מהם הוציאו ישראל הניצוצות קדושות הרכוש גדול ומה שלא הוציאו הוכה במכת הברד. ועל כן כל שהיה קרוב לארץ עדיין היו נכללים בגוף קרקע של ארץ מצרים ולא נוכו שאחר כך יוכלו ישראל להוציא מהם הניצוצות קדושות. והאש מתלקחת בלב ישראל היה מקדושת אברהם אבינו ע"ה שהיה כלול בו קדושת יצחק אבינו ע"ה משעת העקידה וזכו להרגיש בלב האש מתלקחת דדברי תורה תורה שבעל פה שהיא קדושת שבת כידוע מלכות פה תורה שבעל פה. והיא קדושת שבת ש' בת בת דמתעטרא בתלת אבהן רזא דש' כידוע:
1