פרי צדיק, בא ד׳Peri Tzadik, Bo 4
א׳סעודת ליל שבת נקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין עפימ"ש (תענית כט :) כריח שדה אשר ברכו ה' כריח שדה של תפוחים ובמד' (ב"ר סו"פ ס"ה) על פסוק זה איתא שנכנסה עמו ג"ע והכל א' דנפשות ישראל נקראו תפוחים. ומדת כנסת ישראל והוא הגן משכן נפשות ישראל נקרא שדה של תפוחים ובלשון הזוהר הקדוש חקל תפוחין קדישין ובכניסת שבת זוכין ישראל שנקראו תפוחים כמו שנקראו בשבת מתן תורה כשהקדימו נעשה לנשמע (כמ"ש שבת פח.) וגן תתאה מדת כנסת ישראל חקל תפוחין קדישין (ונת' ר"פ חיי). ובזוהר הקדוש פרשה זו (לט ב) וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה' אלא תרין מלין אינון וכלא הוא חד דכ' ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' אותה שדה אשר קנה אברהם כו' ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין ובג"כ הוה מצלי תמן וכו'. והיינו שבכ"מ קרי למקום המקדש שדה וכמ"ש (פסחים פח.) ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכן דרשו (ב"ר פ' כב) ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בהמ"ק וכו' שנחלקו על בהמ"ק. וכאן אמר שהוא שדה הסמוך למערת המכפלה. ועל זה א' תרין מלין אינון וכלא הוא חד. ומסיק בזוהר הקדוש ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן משום דקביעותא דאתרא אחרא הו"ל בקדמיתא ומלה אחרא ריחא דחמא בהר המוריה וכו'. והנה מקום המקדש יתכן שנקרא שדה אשר ברכו ה' דכ' הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה וגו' ונא' יברך ה' מציון וכמ"ש (ויק"ר פ' כד) מפסוק זה דברכה מציון. וציון נקרא מקום המקדש כדמוכח בגמ' (יומא נד :) דא' מציון נברא העולם על אבן שתיה ע"ש. אבל מערת המכפלה והשדה למה נקרא שדה אשר ברכו ה'. אך גם באברהם אבינו ע"ה מצינו בזוהר הקדוש (ח"א קכז ב) בגין דהוה רהיט אבתריה דההוא עגלא וכו' וההוא בן בקר ערק עד ההיא מערתא ועאל אבתריה וחמא מה דחמא. תו בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סליק ריחין עלאין וחמא נהורא וכו'. והנה ביצחק א' בזה"ק פ' זו דסליק ריחין עלאין קדישין ושם באברהם לא נזכר קדישין. ונראה שאז היה השדה והמערה עוד ביד עפרון ולא היה עוד בו קדושה רק דסליק ריחין עלאין והוא על פי מ"ש (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וכבר אמרנו דמלשון בחורי ישראל נראה דחטא היינו בפגם הברית שגורם הבחרות והילדות וכיון שלא טעמו טעם חטא זה נותנים ריח טוב. דלהיפך מהפוגם ח"ו ריח מאוס שכן נקרא יצר הרע של תאוה מנוול שהוא מאוס ומנוול וכמ"ש (שבת קנא.) אשה חמת וכו'. ועל זה א' (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. למשוך החשק שיהיה ממנו חדוותא דשמעתא וחמידו דאורייתא כמו שיהיה לעתיד כמ"ש במה"נ (זח"א קלח א). ואי' (סוטה מח.) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח. ושם בגמ' בני טהרה יש בך וכו'. וטהרה הוא בענין זה וכמו שמצינו בדוד המלך ע"ה דאף שלא חטא ח"ו (כמ"ש שבת נו.) כיון שנכתב ונתלה עליו חטא בענין זה אמר לב טהור ברא לי ואו' (סוכה נב.) דוד קראו טמא וביקש שיברא לו ה' לב טהור (ונת' ר"ח מרחשון מא' ג וש"מ). ובחורי ישראל הנקיים מפגם זה נותנים ריח טוב. ועל כן כשנכנס אברהם אבינו ע"ה למערה זו שהיה קבור בה אדם הראשון והוא הצדיק שנברא העולם בשבילו שנברא ביום ו' שהוא מדת צדיק יסוד עולם (וכמו שנת' ר"ח שבט מא' ו). חמא נהורא אור כי טוב והוה סליק ריחין עלאין. שאז התחיל אברהם אבינו ע"ה לתקן פגם הנחש ולתקן קלקול אדם הראשון. ואף דשם אמר בזה"ק דהוה אברהם אבינו ע"ה צלי תמן בכל יומא ובזוה"ק פרשה זו אמר דאברהם לא הוה מצלי תמן דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה ריחא דתמא בהר המוריה. יש לומר דזה היה אחר העקידה דוקא שמקודם לא נגלה לו עדיין מקום המקדש דכ' אל ארץ המוריה וגו' על אחד ההרים וגו'. ואחר כך כ' וירא את המקום שראה ענן קשור בהר (כמ"ש בב"ר). ואז הראה לו השי"ת הר המוריה ומקום המקדש וקבע מאז מקום תפלתו שם. אבל מקודם כשהתפלל על סדום שהיה בחברון דשם נרמז תפלתו דכ' וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם שלמדו מזה (ברכות כו :) שתיקן תפלת שחרית. זה היה בהדשה שסמוך למערת המכפלה דשם התפלל בכל יום ושם דיבר עמו השי"ת. רק אז כשהיה המערה תחת רשות עפרון לא היה בו עוד קדושה וז"ש דסליק ריחין עלאין מטעם הנז' ולא הזכיר קדישין. אבל אחר כך כשקנה אברהם אבינו ע"ה השדה והמערה דכ' ויקם שדה עפרון וא' (ב"ר פ' נח) דהוה נפילא וקמת ובזוה"ק (שם קכח א) דלא אתגליא לעפרון כלום ולא הוה חמא אלא חשוכא וכו' מה כתיב ויקם וגו' קימה ממש הוה ליה וכו' ע"ש. אז כשהיה תחת רשות אברהם אבינו ע"ה אמר ביצחק כשנכנס להמערה דחמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין. הוזכר קדושה מה שלא נזכר בכניסת אברהם אבינו ע"ה להמערה. ובכ"מ שיש בו קדשוה יש בו ברכה. דקדושה ראשונה נאמרה בתורה בשבת וכ' ויברך וגו' ויקדש. ובאהרן דכתיב (דה"א כג יג) ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו וגו' נמסר הברכה להם לברך לישראל. וכמו דציון ומקום המקדש המקום המקודש שם צוה ה' את הברכה ונקרא שדה אשר ברכו ה' וכמו שאמרנו. כן השדה הסמוכה למערת המכפלה נקרא אז שדה אשר ברכו ה' כיון דסליק ריחין עלאין קדישין שם צוה ה' את הברכה. וז"ש בזוה"ק דתרין מלין איינון וכלא הוא חד:
1