פרי צדיק, בא ה׳Peri Tzadik, Bo 5
א׳ועז"א וירח את ריח בגדיון ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' שאז הריח בריח בגדיו שנדרש בב"ר על יוסף משיתא ויקום איש צרורות ודרש ריח בגדיו כמו ריח בוגדיו וכמ"ש (סנהדרין לז.) והיינו שאף בהם יש ריח טוב וכמ"ש (עירובין כא :) תאנים רעות אלו רשעים גמורים וכו' אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. והוא הריח כשיתברר ועמך כולם צדיקים וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק (כמ"ש זח"ב כג א) ויצחק שהיה הראשון שנימול לח' הרגיש ביעקב אבינו ע"ה שכבר מטתו שלימה דכולם צדיקים וז"ש דריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' דסליק ריחין עלאין קדישין. וכאמור דהריח מורה שנתקן הפגם וזכה לבחינת צדיק. וטהרה היא ממדת היראה כש"נ יראת ה' טהורה דיראה היא ע"י שמצייר האדם בלבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה (כמ"ש בריש או"ח) ואז הוא נגדר וטהור מענין פגם זה ויש לו ריח טוב וזש"נ והריחו ביראת ה' וזהו ריחא עלאה שהרגיש אברהם אבינו ע"ה ממערת המכפלה ע"י אור אדם הראשון שנקבר שם וכאמור. ויש ריח עלאה קדישא וזהו אפרסמון שא' בזוה"ק (ח"ב קכז א) אפרסמון דא היכלא עלאה טמירא גניזא ע"ש (ונת' למעלה מא' ד). ובשבת בכניסת שבת שכל ישראל נקראו יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) מפני שהן שומרי שבתות ואמרו (ירוש' פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה נקרא סעודתא דליליא סעודתא דחקל תפוחין קדישין שדה אשר ברכו ה'. ושבת ברזא דברית קדישא (זח"ב צב א) שהוא דרגא דצדיק ואת יוד איהו אשלים לרזא דמאה כמ"ש בזה"ק (ונת' שם) והוא מ"ש ועתי"ק אתיין לסעדא בהדא. שזוכים לריח טוב אפרסמון שהוא היכלא עלאה. וז"ש בזוה"ק (תרומה שם) אפריון דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עלאה וקב"ה קרא ליה גנתא דעדן וכו' ואית לון דוכתין למחמי לאתענגא גו ענוגא לאה דאקרי נעם ה' וכו'. ונועם ה' לפעמים אי' בזוה"ק שהוא עתיקא (כמ"ש זח"א ריט א וש"מ) ואפרסמון היכלא עלאה והוא ג"כ מעתיקא בסוד הדעת שהוא פנימיות הכתר כנודע. וקדושת שבת דיממא עתיקא או בירה שבת עלאה כמ"ש ברע"מ (זח"ב צב א) והכל א' כשנ"ת במ"א. והוא ס"מ רזא דמאה ברכאן. והיינו עד עתיקא (כמ"ש זח"א קכג א) כשכל מדה כלול מעשר. דאכילת שבת בקדושה ואי' בזוה"ק (ח"א מז ב) ובהאי אתר שריין כל קדושין לעילא ונפקי מיניה לכנס"י למיהב לה תפנוקא לחם פנג וכו' מאשר דא קיים שלים שמנה לחמו דהוה לחם עוני אתהדר למיהוי לחם פנג. והיינו שהאכילה בקדושה ונותן ריח טוב (כשנ"ת מא' ד) והוא יתן מעדני מלך מאן מלך דא כנס"י הוא יהיב לה לה כל תפנוקין וכו' וע"ד ויקדש אותו ההוא את קיימא וכו' וכ"כ בזה"ק (שם רמו א) ולעיל מינה (שם רלה ב) אחר דאמר מאן מלך דא כנסת ישראל. מסיק ודא יהיב להאי מלך כל ברכאן כל חידו וכל טיבו וכו' ע"ש. כל טיבו היינו מדת צדיק כמ"ש (חגיגה יב.) אין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב. כל חידו הוא כמו שאמרנו דאף דא' (תענית טו.) צדיקים לאורה ישרים לשמחה. דצדיק שהוא מי שיש לומר עסק ומלחמה להתגבר על היצה"ר אין לו שמחה עדיין ונצרך לאורה שיופיע לו השי"ת כדי שיוכל להתגבר. והשמחה זוכה רק מי שזוכה ליישר הלב מכל וכל שלא יפתהו היצה"ר לרע כלל. מכל מקום כתיב אור צדיקים ישמח שע"י האור זרוע לצדיק זוכין ליישר הלב ולהוריק הרע מלב כסיל מכל וכל וזוכין לבחינת לישרי לב שמחה וז"ש כל חידו. וכל ברכאן שבכ"מ שיש קדושה יש בו ברכה וכמו שאמרנו. וז"ש בזוהר הקדוש (שם רמו א) לחם שבת דאיהו פנג על חד תרין לחם מן השמים וכו' וידוע דשמים ז"א וזהו כשזוכין שמתיישר הלב וזהו לחם פנג ריח טהרה. זוכין אחר כך לריח עלאה קדישא שהוא מחכמה עלאה אפרסמון. וזש"נ והוא מרמז על עתי"ק דאתכסייא דאקרי הו"א (כמ"ש זח"ג רצ א) ועלמא דאתי נקרא יום ההוא שיאיר כיום הנעלם שנקרא הוא. והוא בסוד הדעת בחבור חכמה ובינה שזוכין לדעת שהוא פנימיות הכתר. וכשנכנס החכמה לבינה שבלב נקרא ריחא קדישא עלאה. וזש"נ והוא יתן מעדני מלך יהיב להאי מלך כל ברכאן שהוא ע"י הקדושה. וכל הברכות מעתיקא דכל ההשפעות נכלל בכלל חיי בני ומזוני דבמזלא תליין (כמ"ש מו"ק כח.) ומזלא היינו עתיקא (כמ"ש זח"ג עט ב) וזהו ויברך ויקדש דשבת דכל ברכאן מינה נפקי (ונת' ויחי מא' ו'):
1