פרי צדיק, בא ו׳Peri Tzadik, Bo 6
א׳נהורי' ישרי בה. ביום השבת בבוקר שאז יצא אדם לפעלו בימי המעשה ובשבת כל אחד מישראל מניח עסקיו ומלאכתו ניכר שביתת שבת וקבלת עול מ"ש ועל כן נקרא הסעודה סעודתא דעתיקא כ"ע איהו כתר מלכות וכמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והיינו ע"י שמקבלין מלכותו ית'. וזה נקרא אור דהיינו ההכרה שיש בורא ואדון על כל בריותיו. וההיפך הוא חושך וכמה שנאמר והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו. וכ' שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו ואיתא במ"ר (פ' יד) ובתנ' ר"פ זו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם. והיינו שבכל המכות היה מדה במדה מפני שעשו בישראל (כמ"ש מדברי תורה וארא י"ד ומ"ר שם) ובמכת חשך אמרו (שם) הטעם שלא יראו במפלתן של רשעי ישראל שמתו בימי אפלה ויש להבין מה חטאו מצרים לידון בחשך ועל זה אמרו שבשביל שלא קבלו מרות של הקב"ה בח' מכות שקדמו ממילא הם בחשך דהאור הוא ה' אור לי ונא' ה' אורי וישעי והיינו שמקבלים אור מלכות שמים ואדנותו וכיון שלא קבלו מרות הקב"ה ממילא הם בחשך ובא להם החשך. ואז מתו רשעי ישראל ג"כ. וישראל הודו ושבחו ע"ז שלא ראו במפלתן (כמ"ש מדברי תורה ר"פ בשלח). וז"ש אח"ר במד' למה"ד למלך שסרח עליו עבדו כו' והוסיף לו משלו כו' והוסיף החשך משלו הוי שלח חשך ויחשיך. ולכאו' למה הוסיף החשך משלו ולא מצינו כן בשאר מכות. אך לפי האמור כיון שהחשך בא מפני שלא קבלו מרות הקב"ה עליהם בח' מכות שעברו וזהו החשך ששלח עליהם. וכיון שלא קבלו מרות הקב"ה גם במכת חשך ולא שמעו להוציא את בנ"י הוסיף החשך משלו על שלא קבלו מרות הקב"ה במכת חשך. וזה נקרא הוסיף משלו דעיקר מכת החשך היה ע"י שלא קבלו מרות הקב"ה בהח' מכות שעברו. ואף שרצו לשוב דהא כ' ויחזק ה' את לב פרעה ובמד' (שמות רבה סו"פ יא) אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו. היינו שהיה רוצה לשוב מפני פחד המכה אבל לא קבלו מרות ואדנות של הקב"ה עליהם. ואי' במד' אחר כך פלוגתא מהיכן היה החשך רי"ה אומר מחשך של מעלה כו' ר"נ אמר מחשך של גיהנם כו' הענין דבמכה זו כ' ולכל בנ"י היה אור והיינו שזכו למדת חכמה שהוא תורה אור. ואף שלא היה עדיין לישראל שום מצוה ואף מצות מילה בטלו ונמולו רק קודם שחיטת הפסח ויש מהם שנמולו אחר שעשה משה הפסח ונדבקו בו מרוחות שבג"ע והיה ריחו הולך וכו' (וכמו"ש מ"ר פ' יט) ומהיכן היה האור לבני ישראל ובמה קבלו מרות הקב"ה עליהם. ועז"א רי"ה שבא מחשך שלמעלה והוא עפמ"ש (סנהדרין צט רע"א) אימתי אתו משיח לכי חפו להו חשוכא כו' מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח וגו' והיינו דכשאין זכות לישראל ח"ו אז השי"ת רואה החשך שבעכו"ם וכנגדם ישראל קדושים הם. וכמו שאמר דוד המלך ע"ה כי עני ואביון אני אך א' ע"ז (ברכות ד.) לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני כו' לא חסיד אני שכל וכו' ואני ידי וכו' והיינו שכנגד מלכי האומות עכו"ם קרי לנפשיה חסיד. וכן מצינו (עירובין כא :) נלינה בכפרים א"ת בכפרים אלא בכופרים בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והם כפרו בך וכו' אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי. והיינו שכנגדם נמצאו ישראל זכאים וזהו כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' איך הם בחשך ואינם מקבלים מרות של הקב"ה עליהם ואז ממילא ועליך יזרח וגו' שניכר יתרון ישראל כאור מן החשך ואתי כמ"ד (ויק"ר פ' כג) גוי מקרב גוי אלו ואלו ערלים אלו ואלו מגדלי בלורית וכו' לא היה נותנת מדה"ד שיגאלו ישראל וכו' ומכל מקום כשנגלה החשך של מצרים אז ניכר יתרון ישראל כיתרון האור מן החשך. וזהו מחשך של מעלה כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז :) ובישראל היה אור בזה שקבלו מרות של הקב"ה במה שקיימו מצות ה' וישאלו איש מאת רעהו וגו' דאי' (ברכות ט :) בעל כרחם דישראל משום משוי. וזה היה בימי אפלה וכמ"ש במ"ר שהיה ישראל נכנס לבתיהן והיה רואה כלי כסף וכו' והיה בזה אור לישראל שקיימו מצות ה' וקבלו מרות הקב"ה בזה. וזה דעת רי"ה שבא מהחשך של מעלה. והיינו מה שאינו מאיר להם אור ה' לקבל אדנותו. ור"נ אמר מחשך של גיהנם וכו' דס"ל כמ"ד (שמות רבה סו"פ א) ששבו כל ישראל בתשובה הבינונים במטמוניות וגם הרשעים הרהרו כו' ולא ידעו איש מחבירו ע"ש. וע"י זה ולכל בני ישראל היה אור ולהם בא החשך מגיהנם עדמ"ש (ב"ר פ' ו) לא יום ולא גיהנם אלא אש שיוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם. והיינו דאש דיצה"ר היינו אש הגיהנם וזש"נ ואשם לא תכבה. וכן החשך חשך של גיהנם מה שלא קבלו מרות של הקב"ה עליהם מזה בא להם החשך. וישראל ששבו בתשובה היה אור במושבותם. ובשבת אי' ברע"מ (זח"ג רבע ב) כגוונא דצריך לקבלא גבירתה בכמה נהורין דשרגין וכו' גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכיה וכו' כארמלתא וכו' ואף שאין מרגישין אז החשך והם יושבים בשלוה. אך בשורש הקליפה יש חשך בשבת שישראל מוצאים חן עד"ש (ב"ר פ' ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. והיינו שישראל מוצאים חן ע"י שמגלה השי"ת החשך שיש בעכו"ם עדש"נ כי הנה החשך וגו' ואז כנגדם ישראל מוצאים חן. שכל החשך שהיה בישראל היה רק כדי שיתוקן שיהיה יתרון האור וכמ"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ומהכל יהיה טוב מאד. ואז החשך בא לשפחה בישא ונשא השעיר את כל עונותם עונות תם (כמ"ש ב"ר פ' סה) וישראל יש להם נייחא. והם יש להם בשורש בכיה והספד היפך הנייחא. וזהו שבסעודת יום השבת שאז ניכר ביותר שמקבלים ישראל מרות של הקב"ה עליהם במה ששובתין ממלאכה דאז זמן מלאכה כמה שנאמר יצא אדם לפעלו וגו' אומרים נהוריה ישרי בה:
1