פרי צדיק, ראש חודש שבט ו׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Shvat 6
א׳כל חודש נוצר באות א' מי"ב פשוטות כמ"ש בסי"צ וחשב לשבט אות צדי. ואיתא באותיות דר"ע צדי אל תקרי צדי אלא צדיק זה צדיקו של עולם הקב"ה שהוא עושה צדקות עם בו"ד זו דעת וחכמה ובינה ופתיחת פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם וכו'. הענין דאות צ' צורתו יו"ד נו"ן כמ"ש ראשונים ואחרונים. ובזה"ק (ח"א ב ב) נ' איהי אתיא י' דשמא דברית קדישא ורכיב עלה וכו' והיינו דיוד חכמה כידוע. נ' מלכות כמ"ש (זח"ג סו ב) נ' כפופה דא מטרוניתא ובזוהר הקדוש (ח"ב צא א) נ' רזא למדחל מקב"ה ולמנדע דאית דין ואית דיין ואית אגר טב לצידקייא ופורענות לרשיעיא בגין דרזא דיליה ה' תתאה. והיינו ה' כשכל א' כלול מעשר היא נ' שערי בינה. וכ"כ פירש"י (ר"פ וארא) על אני ה' שהוא ממדת מלכות כידוע אני מן אד' ופירש"י אני נאמן ליפרע וכשהוא אמור לענין קיום מצות נאמן ליתן שכר. וה' ד' הות והיו"ד דקבילת עוברה ונעשה ה' היא יו"ד דשם שדי יוד דברית קדישא כמו שאמרנו (מאמר ב) מהזוה"ק וממדברי תורה תזריע היו"ד במילה ע"ש. והצדיק אחיד בשמיא וארעא דמחבר היו"ד לנ'. ומלכות הוא רוח הקודש כמו"ש בגמ' (מגילה יד :) ע"פ ותלבש אסתר מלכות ובזוהר הקדוש (ח"ג קסט ב) על בלבוש מלכות דמרדכי ורוח הקודש כלומר רוח מההוא קודש דלעילא כמ"ש בזה"ק (שם סא א). קודש עלאה חכמה עלאה והצדיק מחבר חכמה ומלכות והיו"ד תתאה יו"ד דברית הוא עוברה דקבילת ד' והוא ה'. וז"ש זה צדיקו של עולם שהוא עושה צדקות כו' זו דעת חכמה ובינה שהדעת בחבור חכמה שבמוח עם בינה שבלב כמו שאמרנו על מה שנאמר כי תבוא חכמה בלבך ודעת וגו' (ונת' כ"פ) והיינו ג' ראשונות י"ה עם קוצא דיוד דלעילא שרומז לכ"ע כמ"ש בזה"ק (שם סה ב) ודעת פנימיות הכתר כידוע. ופתיחת פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם. היינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ובזוהר הקדוש (ח"ג רא ב) אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי ה' וכ"כ בסי"צ (פ"ד) ויום שבת בשנה ופה בנפש. וכבר אמרנו שבודאי הפה לא נברא בשבת שכבר דיבר אדם הראשון בע"ש. רק בשבת נברא הכח שידבר האדם בתורה שבעל פה ויהיה פי ה'. ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א לב א) והאי דיבור אקרי שבת דשבת אקרי דיבור. והיינו דפה כלי הדיבור והדיבור שניהם מדת מלכות שהוא תורה שבעל פה וזהו פתיחת פה ומענה לשון. וביום ו' שכנגד מדת צדיק יסוד עולם ברא השי"ת את האדם שנברא מהול כמ"ש (סנהדרין לח :) משוך בערלתו היה. והיינו שעל ידי פגם הנחש נמשכה ערלתו ונעשה ערל וגם הערלה לכל תולדותיו. מכלל שנברא מהול. והוא היה צדיק יסוד עולם שבשבילו נברא העולם (כמ"ש יומא לח :) והוא עמוד א' וצדיק שמו שבגמ' (חגיגה יב :) וזהו מדת כל דאחיד בשמיא וארעא. ואחר פגם הנחש בתאוה באכילה והטיל זוהמא בחוה וגרם פגם הק"ל שנה. חודש שבט המליד אות צ' בלעיטה לתקן שורש הקלקול. ותיקונו ע"י תורה שבעל פה כאמור ובכניסת השבת כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והיינו מדת כל שהוא אדם הראשון צדיק יסוד עולם כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמיא וארעא. ועל ידי הנחש קלקל. ראה השי"ת שהקלקול גרם להיות טוב מאד ע"י תשובה. וכ"כ (בב"ר פ"ט) הוא מא"ד הוא אד"ם כו'. והיינו שבשבת ע"י התורה שבעל פה שהוא מדת שבת יתקן שיהיה טוב מאד. וזה דחשב פתיחת פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם שאלמלא מענה לשון ופתחון פה אין העולם יכול להתקיים אפילו שעה א'. והוא על פי מ"ש בגמ' (סנהדרין צט :) אדם לעמל יולד לעמל פה נברא כו' לעמל תורה נברא. ואיתא (שבת פח.) שהתנה השי"ת עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין וכו':
1
ב׳ואמר אחר כך באותיות דר"ע לפי שבשעה שאמר משה לפני הקב"ה הן אני ערל שפתים נזדעזעו כל בריות שבעולם וא' מה משה שעתיד לדבר עמו שכינה בקע"ה מקומות. והוא בקע"ה פרשיות שבתורה כמ"ש (מס' סופרים פ' טז ה י) שכנגד שנותיו של אברהם אבינו ע"ה עיי"ש. ואמר והוא מבאר כל אות ואות וכל דבר ודבר וכל פסוק ופסוק שבתורה בע' לשון. והיינו כמה שנאמר באר את התורה וגו' ופירש"י (וכ"ה במדברי תורה) בע' לשון פירשה להם ולמדו בגז"ש מדכ' באר היטב ע"ש. הוא אומר לפני הקב"ה הן אני ערל שפתים אנו על אחת כמה וכמה. והיינו מ"ש משה רבינו ע"ה כי כבד פה לנון אנכי שהוא כנגד פה ודיבור שנקרא מדת מלכות תורה שבעל פה והוא פתיחת פה ומענה לשון כנ"ל. (ונת' וארא מא' ז). ואמר עוד ובשביל שאמר משה כי כבד פה ולא איש דברים אנכי זכה שא"ל הקב"ה פה אל פה אדבר בו וזכה שאמר אלה הדברים. והוא כמ"ש (מדברי תורה דברים ב ומ"ר שם) אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועכשיו אתה מדבר כ"כ וכו' שנה את התורה והתרפא כו' וכש"נ מרפא לשון עץ חיים. וס' דברים הוא שורש כל תורה שבעל פה (וכמ"ש זח"ג רסא א' תורה שבכתב ותורה שבעל פה והוא אקרי תורה ומשנה תורה) וזה אמר משה רבינו ע"ה בר"ח שבט כש"נ בעשתי עשר חודש בא' לחודש דיבר משה וגו'. חודש שנוצר באות צ'. וז"ש שא"ל הקב"ה אתה אומר כבד פה וכבד לשון אנכי חייך אני נותן לך פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם וכו'. והיינו מ' מלכות פה ושבת דבור אקרי והם שניהם תורה שבעל פה פתחון פה ומענה לשון. ומסיק שנאמר ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך וכו' עם פיך זו פתיחת פה ומענה לשון וז"ש והוריתיך זה גנזי חכמה שגלה לו כו' בכל ביתי נאמן מלמד שהפקידו הקב"ה על כל ישראל ועל כל גזני כו' וחשב גנזי תורה גנזי חכמה גנזי תבונה גנזי מזימה גנזי מדע גנזי ג"ע גנזי חיים עיי"ש ז' לשונות. ובחודש שבט הד' שבתות עפ"י רוב בא בשלח יתרו משפטים בפרשה בא נכתבו הג' מכות אח"ב שכנגד ג"ר שכבר אמרנו שהיוד מכות היו נגוף למצרים ורפוא לישראל ע"ד שנדרש בזוהר הקדוש (ח"ב לו א). ובכל מכה יצאו בנ"י ממדה א' בקליפה ונכנסו למדה שכנגדה בקדושה. וכן במכות חושד כ' ולכל בנ"י היה אור וגו' תורה אור וכן התחיל פ' החודש הזה לכם דאיתא (שם לט ב) דלא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחודש הזה. ובו נאמר כמה מצות. ואחר כך יתרו משפטים גופי תורה. ובפ' משפטים מסיים ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצות אשר כתבתי להורותם ונדרש (ברכות ה.) לוחות עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה. והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קכג רע"ב) התורה והמצוה דאינון בן ובת. והיינו ו' תורה דאיקרי אות אמת כמ"ש בזה"ק (ריש ח"ג) אמת זו תורה כמ"ש בגמ'. ה' מצוה והיינו מדת מלכות שהוא תורה שבעל פה והמשנה שורש תורה שבעל פה. ודרשו אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים שהם הנוספים על תורה שבכתב ונתנו לכתב. להורתם זה גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני ע"ש. וזה מ"ש באו' דר"ע אם נאמר אהיה עם פיך למה נאמר והוריתיך כו' אלא עם פיך זו פתיחת פה ומענה לשון וז"ש והוריתיך זה גנזי חכמה שגלה לו הקב"ה וכו'. והיינו ספר אלה הדברים שאמר בר"ח שבט שבו שורש כל תורה שבעל פה כאמור. וז"ש אני נותן לך פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם. שהתורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה גבוה יותר מכל תורה שבעל פה. והוא ההלכה למשה מסיני שהמציא משה רבינו מפלפולו ונתן מתנה לישראל (נדרים לח.) הלכתא בלא טעמא (ונת' חנוכה מא' ב וית' עוד בס"ד) והטעמים והפלפול לא נגלה לשוןם חכם רק מה שמכוין ברוח הקודש (כמ"ש ב"ב יב. ורמב"ן שם) וזה עסק חודש זה לתקן ע"י אור תורה שבעל פה כל פגם וקלקול הנחש ולזכות להיות מרכבה למדת צדיק יסוד עולם דאחיד בשמיא וארעא:
2