פרי צדיק, לחנוכה י״אPeri Tzadik, Chanukah 11
א׳נר חנוכה משמאל מזוזה מימין. ובשאילתות דרא"ג הגיר' ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע ובתשובת מהרי"ל (סוס"י מ) אי' דסיים לקיים מה שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק והוא סיים ע"ז פי' חוט של ציצית. והנה בגמ' (מנחות מג:) אי' כל מי שי"ל תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנא' והחוט המשולש וגו' ושם הכונה על כל הג' מצות שהם כמו חוט המשולש שהוא חזק ביותר ולא על חוט הציצית דוקא. אבל שם כל אותן ג' מצות עצמן הם על האדם כל היום דתפילין בזרוע ובראש היו הולכים כל היום וגם ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו המה תמידיות משא"כ מצות נר חנוכה שמצותה רק בלילה ואז אין הזמן לחטוא וכמ"ש (שבת פט:) דל כ"ה דלילותא. ולא שייך שיהיה מצוה זו להציל מהחטא. ומה גם שהוא לשעה קלה זמן ההדלקה. וע"כ פי' מהרי"ל שהמכוון מהחוט של ציצית באמצע דחוט דציצית הוא לזכור עי"ז כל המצות וצירוף הב' מצות דחנוכה ומזוזה מועיל לאותו חוט להתחזק ולהיות כבחינת החוט המשולש שנעשה בזה בחינת יעקב חבל נחלתו המשולש מקדושת כל ג' האבות כחבל הזה שאין מפקיעין אותו בפחות מג' (כמ"ש ב"ר פ' סח) והכח הזה נקבע ונשלם ע"י הנ"ח בכלל נפשות ישראל. דידוע דבחי' אאע"ה היה להכניס כל באי העולם תחת כנפי השכינה בקבלת עול מ"ש שיהיה נקרא אלהי הארץ בפי כל הבריות וגם להכניסם בעול תורה ומצות דב' אלפים תורה התחיל מימי אברהם וזהו ענין מזוזה בפתחו שנכתב בה ב' פרשיות שהם קבלת עול מלכות שמים ותורה ומצות והכל ע"י בחינת אאע"ה דכ' ואהבת את ה' וגו' וכן בפ' שניה מתחיל לאהבה את ה' אלהיכם וגו' וזהו מדת אאע"ה שהיה בו אהבת השי"ת עד מיצוי הנפש שהשליך עצמו לכבשן האש על קידוש שמו ית'. ומצינו (סוטה כז:) שלמדו דלא עבד איוב אלא מאהבה שנא' הן יקטלני לו אייחל עד אגוע וגו' וכאשר בא יצחק אע"ה וראה שמכל היגיעה של אביו לא הועיל לדורו שלא נשארו בקדושה מכל הגרים שגייר וגם ישמעאל ובניו נטבעו בתאוות ואהבות וחמדות זרים. ע"כ התחיל יצחק להתלהב בנפשו בבחינת היראה שעי"ז יהיה נשרף כל הכחות של אהבות זרות באש היראה. כי האש של התלהבות היראה והקדושה שורף האש של התאוה שנקרא ג"כ בלשון נורא (כמ"ש קידושין פא.) חזי דאת נורא. והוא הכח של תושבע"פ שנא' בה הלא כה דברי כאש. מפני שבא מצד היראה שבלב וכמש"נ הן יראת אדני היא חכמה וכמ"ש (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומע"ט כו' שנא' ראשית חכמה יראת ה'. ובחי' יצחק שהיה מרכבה למדת גבורה להיות גבור הכובש את יצרו ואי' בזוה"ק ותיקונים (שנז' למעלה מא' א) מימינא אתיהיבת תושב"כ ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ. ואמר עוד וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תושבע"פ דהכי אוקמוה מארי מתני' תושבע"פ מפי הגבורה נתנה וכו' וכן אמרו (סוף חגיגה) ת"ח שכל גופן אש כו' והוא התושבע"פ אש אוכלה אש דיצה"ר. וע"ז מרמז מצות הדלקת נר חנוכה דקי"ל הדלקה עושה מצוה היינו ענין ההתלהבות המתעורר בנפש מצד פחד ה'. ועדמ"ש (שהש"ר ה') ע"פ פתחי לי. פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. כן העיקר שידליק בעצמו הפחד והיראה להתגבר על היצה"ר ואח"כ ה' לא יעזבנו בידו. וזה היראה נקנה בנפשם בזמן הנס ע"י התיסדות התושבע"פ כנ"ל. ואמנם גם בזה עצמו אין עוד בירור כי הלא נמצא גם מיצחק פסולת שיצא ממנו עשו שעל הגוון היה בו ג"כ כח החכמה דתורה שבע"פ וכמש"נ ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ואי' מהאריז"ל דהיה בו ניצוצי הקדושה של נפש ר"מ דסתם משנה כותיה שהיה שורש תושבע"פ ויצא מזרעו מנירון (כמ"ש גיטין נו.) וזה ענין מ"ש (תרגום יונתן פ' ויחי) דרישיה דעשו אתנח בגו עיטפיה דיצחק ונקבר ראשו במערת המכפלה ע"ש. והוא נקרא (קידושין יח.) ישראל מומר. כי הוא נולד מיצחק ורבקה ואחר שנימול יצחק לח' שמורה על שורש יהדות. אבל הוא היה בו כח להסירו ולבטלו ולדבק בשרשו הרע. אמנם יעקב אע"ה היה הממוצע של ב' קדושות האבות לזווגם יחד ועי"ז בא לבחי' אמת שהוא החבל המשולש אשר לא ינתק דשפת אמת תכון לעד. כי בחינת של אברהם ויצחק היה רק מצד בחי' אמונה. כי הגם שהיה להם התגלות אלהות כש"נ וירא ה' וגו' היה רק לשעה אבל כל ימיהם החזיקו באמונתם. וכן אי' במכילתא בשלח ע"פ וייראו העם וגו' שלא ירש אברהם אבינו העוה"ז והעוה"ב אלא בזכות אמונה שנא' והאמין בה' וגו'. אבל ביעקב כתיב ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו ופירש"י במקום אשר וגו' איני יודע מה מלמדנו. ובפשוט הכונה להודיע מעלת יעאע"ה דגם אחר ההסתלקות היה נשאר בנפשו באותו מצב כמו במקום אשר דיבר אתו וזהו שהופיע בו בחי' האמת ושפת אמת תכון לעד. וזהו הרמז שע"י הדלקת נר חנוכה המזדווג לבחי' המזוזה מימין שהוא בחי' קדושת ב' האבות אברהם ויצחק נעשה חוט של ציצית באמצע משולש להיות נקבע בנו הקדושה המשולשת מבחי' יעקב קו האמצעי המחברם להיות חבל נחלתו כי זהו עיקר סגולת מצות ציצית שנא' בה למען תזכרו וגו' שנהיה תמיד מבחי' זכור אתר דלית ליה שכחה. וכדאי' (מנחות מד.) באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו כו' עכשיו נדמו עלי כד' עדים כו' שבאו להזכירו ואף שהיה כבר מוכן לעבור הגינו בעדו והצילוהו מן העבירה שזה כל מעשה היצה"ר שמשכח את האדם ושוכח שורש העבירה. שאם היה זוכר שהיא עבירה לא היה עובר. וע"י מצות ציצית בא לזכירה וכמש"נ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו'. ואפשר לומר דאף בגמ' קאי והחוט המשולש על מצות ציצית שע"י מצות תפילין ומזוזה נעשה חוט של ציצית חוט המשולש להיות נקבע הקדושה לעולמי עד ובחיזוק שלא יחטא וכמו שפי' מהרי"ל לענין נר חנוכה. דבגמ' מסיים ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. ובמד' (תנחומ' ויצא) עשה אדם מצוה א' מוסרין לו מלאך א' ב' מצות מוסרין לו ב' מלאכים עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכי' הרבה כו' וכאן כ' מלאך לשון יחיד. רק מזה נר' דדרשו הפסוק על מצות ציצית שהם מקיפים את האדם סביב משא"כ תפילין ומזוזה. ולפי שארבעתן מצוה א' ע"כ חונה מלאך וגו' מלאך א'. ואף המצות עצמן קרוים מלאכי' שהם שלוחים מהש"י וכמ"ש (מד"ת ויגש ו') היו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו כו' וזש"נ חונה מלאך ה' סביב על ד' ציצית שהן מצוה א' ומקיפין האדם. ויחלצם שמצוה זו מביא לידי זכירה וניצול מהיצה"ר. והנה כל זה נקנה בנפשינו ע"י נם חנוכה שעמדו היונים בזלעו"ז להשכיחם תורתך וע"י הנם נקבע בנו הקדושה מכח התחדשות תושבע"פ להיות קיום לכח הזכירה לעולמי עד. והנה קדושת המזוזה מימין שמורה על מדת אאע"ה בחי' האהבה עד מיצוי הנפש קיים לעולמי עד כמו שראו שמסרו נפשם אף קלי עולם על קדושת שמו ית' שזה ממה שנטוע בלב ישראל מהאבות הקדושים לאהבה את ה"א בכל נפשכם. וכן קדושת נר חנוכה נשאר ג"כ לעולמי עד וכמש"נ כי לא תשכח מפי זרעו. והוא מה דקי"ל בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים (כמ"ש ר"ה יט:) כי אותם ב' ישועות דאלו ב' זמנים נשארו לעד. דפורים שהי' לאבד וגו' וזה לא יהי' עוד. וטעמא דחנוכה אמרו (בגמ' שם יח:) שאני חנוכה דמיפרסם ניסא ופירש"י כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות וכו' ולכאורה מה זה תירוץ לקושית הגמ' ותיבטיל איהי ותיבטל מצותה ע"ש. אך המכוון דמפרסם ניסא שלא להשכיח התורה מישראל וזה נשאר לעולמי עד. דאף שהבטיחנו השי"ת כי לא תשכח מפי זרעו מ"מ היה פחד כעין מה שמצינו (מכות כד.) מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים וכן מסיפא דקרא ואכלה אתכם וגו' ואף שהבטיחנו השי"ת כן יעמוד זרעכם ושמכם וכדומה. מ"מ הי' מסתפי והי' פחד וכן כאן הי' פחד. אבל ע"י נס חנוכה האיר להם באור כח תושבע"פ שלא תשכח מפי זרעו לעולמי עד. וכל מועדי מגילת תענית נבטל הארתם בזמן הגלות משא"כ בנס חנוכה שדייקא אחר כל ההסתרות מתנוצץ כח הזה של התחדשות בחינת תושבע"פ בנפשות ישראל לעולמי עד ולהתקיים בנו כי לא תשכח מפי זרעו. וציצית אף דלילה לאו זמן ציצית מ"מ יש דיעות דכסות יום חייב בציצית אף כשלובשו בלילה (כמ"ש או"ח סי' יח) ומצות נר חנוכה הוא רק בלילה. אך כבר אמרנו דלילה אינו זמן חטא כנראה ממה שאמר יצחק אע"ה דל כ"ה דלילותא רק מועיל מצות נר חנוכה כשמזדווג להמזוזה בימין להיות חוט הציצית פועל להזכיר תמיד כל היום. כי נעשה חוט המשולש שהוא בחי' אמת דתכון לעד:
1