פרי צדיק, לחנוכה כ״אPeri Tzadik, Chanukah 21
א׳כבר אמרנו שנקרא ראש חודש ולא התחלת חודש מפני שהיום הזה הוא הראש והמקור של החודש וכאשר אמרנו שיצירת החדש הזה באות עין ור"ח טבת חל בחנוכה להיות נשפע מהאור של ר"ח שהוא המקור להאיר העינים בקדושה על כל החודש ע"ד שא' (עירובין מא.) דבתר רישא גופא אזיל ואי' בפי' הראב"ד על ס' יצירה בחודש טבת שמזלו גדי מביא הפ' ושעירים ירקדו שם ופ' ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו. וי"ל בזה עדמ"ש (שבת עז:) מ"ט עיזי מסגן ברישא כו' כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא ופירש"י סתם עזים שחורות והוא עדמש"נ חשך משחור תארם. ויון נמשל לשעיר בדניאל דכ' והצפיר השעיר מלך יון והמה הקליפה של חשך כמ"ש (בב"ר) וחשך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ואיתא במגילת תענית בח' טבת נכתבה התורה יונית והחושך בא לעולם ג' ימים והיינו בחי' החשכות של חכמת יונית שהם העתיקו התורה שבכתב ואמרו אנו ישראל (כמ"ש מד"ת תשא לד) הגם שעוע"ז ועושים כל שחפצים הם מלבישים את התורה לדברי רוח. וגם אמרו (פ"א ממס' סופרים) כשהעתיקו התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל. והיינו כי במ"ת היה נשפע הארה גדולה ואח"כ כשעשו העגל ונשברו הלוחות חזר החשכות וכענין הזה היה בשעה שעמדה יון להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך וזה היה בחדש טבת שמזלו גדי שהוא בחי' החשכות ודייקא אז פעלו בנם ע"י מסירת נפשם להאיר מתוך החשך ביתר שאת עדמ"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. והיינו כברייתו של עולם וכמ"ש (שבת קל.) כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה כו' עדיין היא מוחזקת בידם והיינו שפעלו עי"ז דייקא להיות נחקק החוקי חיים בלב. וזה ג"כ הרמז ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו כי יעקב אע"ה קיבל הברכות דייקא ע"י הלבוש של גדיי העזים שהוא בחי' השעיר דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. וענין החשכות של השעיר מרמז על פגם הברית והוא ענין השעיר של בהכ"ס דאיתא בגמ' (ברכות סב.) ולרבי ליה גדיא שעיר בשעיר מיחלף ופירש"י שד של בהכ"ס דומה לשעיר ועליהם נא' ושעירים ירקדו שם. ועפ"י פשוט מפני שזה נא' על חורבן בבל שיהיה מקום שממה וטינופות. אמנם עיקר הטעם כענין קליפת פעור שהוא בצואה והיא הקליפה של תאות זנות בשטים מפני שהיצה"ר בזה נקרא מנוול וכמו שאמרנו עפמ"ש (שבת קנב.) אשה חמת מלא צואה כו' וע"כ נקרא שעיר. ואיתא בגמ' (קידושין עב.) הראני ישמעאלים דומין לשעירים של בית הכסא ופירש"י מלובשים שחורים וכו' והוא ג"כ למכוון זה כי ישמעאל הוא הקליפה של זנות כידוע וזה נקרא שחור ומכוער בתוה"ק היפך יפה תואר שמורה מי שנגדר בזה ויש לו גוף נקי ומהודר. וכמו כן בני קדר המה שחורים מפני שהם מקליפה של ישמעאל וכמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל דפר' הלא כבני כושיים אתם לי מרמז על בני הנעורים שדוה לבם על שהמה משוקעים בזו התאוה ולכן נקראו בני כושיים ומנחם אותם בזה שנא' אח"כ כי הנה אנכי מצוה וגו' ולא יפול צרור ארץ שהשי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שהכל יהיה נתקן בעזר הש"י. ועל רמז זה אמרו (ברכות שם) אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא כי שם צניעות הונח על הנגדר מתאוות כמ"ש (כתובו' ב:) משום צנועות ומשום פרוצות וזה דייקא בבהכ"ס ששם משכן קליפה זו כנ"ל. והוא ג"כ רמז מ"ש (ברכו' ח:) בג"ד אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וצנועין בבהכ"ס וצנועין בדבר אחר מפני שזהו שורש הצניעות. רק סמוך לזה אמרו אני צויתי למקודשי אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם שבישראל ענין זה הוא קדושה הגודר א"ע בצניעות ואצלם הוא רק על הגוון ומקודשים לגיהנם (ונת' מא' יד). והנה יון נקרא שעיר וחושך מפני שהם רצו להכניס הקליפה שלהם בישראל שאז היה הגזירה תיבעל לטפסר תחילה והיינו שרצו להטיל הזוהמא שלהם שהם משוקעים בזוהמת הנחש ורצו להטיל בנפשות ישראל. ודייקא ע"י חשכות זה נעשה הנס בחי' נהורא דנפיק מגו חשוכא להאיר עיניהם ולזכך נפשות ישראל ע"י נרות של חנוכה. וכמו כן בכל שנה ושנה בחודש טבת שמזלו גדי הוא מוכן לחשכות הזו כרמז ושעירים ירקדו שם כנ"ל ודייקא בחשכות הזה הוא הזמן המסוגל לתיקון ובירור הקדושה ע"י הופעת הארת קדושת נרות חנוכה שמתנוצץ בר"ח. דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. וזהו רמז השני שכ' הראב"ד ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו. שע"י הלבוש של השעיר דייקא זוכין לקבל הברכות ושפע הקדושה וכמש"נ שם וירח את ריח בגדיו ואמרו (סנהדרין לז.) א"ת בגדיו אלא בוגדיו והיינו ריח רע של שטף של עזים. ועי"ז זוכין ויברכהו ע"י שמתגברין ומזככין עצמם בפנימיות. כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא:
1
ב׳ואיתא (סוטה מט.) טהרה בטלה טעם וריח כו' מורחינא ריחא דחינוניתא א"ל בני טהרה יש בך. ומכוון של הטהרה הוא מטומאה היוצאת מגופו כי ע"י טהרת קדושת הברית זוכין לבחי' הריח וכמ"ש (עירובין כא:) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וע"ז נקט לשון בחורי ישראל שאז הוא העת להיות נשמר מחטאת נעורים ואמרו שם ע"פ והנה שני דודאי תאנים וגו' תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים רעות אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח והיינו התאנים הטובות הוא הנשמר מנעוריו בקדושה זו והיינו בחורי ישראל שלא טעמו כו' והתאנים הרעות היינו גם מי שפגם וקלקל בזה יש יכולת בידו לתקן אם יהיה רק נשמר ויגדור א"ע מכאן ולהבא. וע"ז מכונים בשם תאנים עפמ"ש (ברכות מ.) אילן שאכל ממנה אדה"ר תאנה היתה. והיינו מפני שנמצא בהם מתיקות לאכילה וזהו עטיו של נחש שהכניס באדם להרגיש תאות והנאת הגוף בתאוות המתוקים לגוף למראה עיניו וזה בחי' עץ הדעת טוב ורע. כי הנשמר בזה בקדושה הוא בבחי' הטוב וההיפך בהיפך. אמנם גם מי שנלכד ח"ו בהיפך יהיה נתקן בתשובה עד שגם הוא יתן ריח טוב וכמ"ש וירח את ריח בוגדיו משטף של עזים כנ"ל. וענין אמרם ז"ל ושמא תאמר אבד סברם כו' והלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה. הוא ההו"א עפמ"ש בזוה"ק (ח"א סב א וש"מ) על פגם זה שתשובתו קשה והיינו מפני שזה תלוי רק כשיהיה נתברר בשלימות הפגם הראשון עטיו של נחש ויהיו הזדונות נעשות כזכיות וממילא יתבטל המיתה שהביא הנחש בעולם ובירור הזה לא יוכל להיות בעוה"ז עד ימות המשיח שנזכה לחיי עולם שזהו אורו של משיח שנא' חיים שאל ממך נתת לו ארך ימים עולם ועד. ואז יהיה משיח מורח ודאין (כמ"ש סנהדרין צג:) שיושלם בחי' הריח טהרה בשלימות כש"נ עליו והריחו ביראת ה'. וע"ז אמרו ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח כי גם מי שפגם בזה ח"ו יש לעולם תקוה ותיקון ע"י שיהיה נשמר לפנות לבו ועיניו מהרהורים רעים ויכניס א"ע בעסק התורה תמיד וכדאי' בהרמב"ם ז"ל (סוף ה' א"ב) שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. וע"י עסק התורה יזכה להראייה שבקדושה כש"נ והיה עינך רואות את מוריך כלשון תורה שהוא מורה את התגלות כבודו ית"ש להאדם ועי"ז יזכה לריח טהרה כש"נ יראת ה' טהורה עומדת לעד כי עסק התורה הוא תכלית התשובה והתיקון לפגם הנ"ל. ותיבת יראה הוא מרמז על תשובה כמו שדרשו (ע"ז יט.) אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש וכן א' (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה כו' שנא' ראשית חכמה יראת ה' וע"י עסק התורה יש ביכולת תמיד להיות נתקן הפגם גם בעוה"ז כמש"נ לכל בשרו מרפא (ונת' כ"פ) וכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד דקאי על התורה כמ"ש בזוה"ק (ח"ג פ סע"ב) שעומדת לעד להאדם לטהרו ולזכך נפשו שיזכה לרוח טהרה:
2