פרי צדיק, לחנוכה כ״בPeri Tzadik, Chanukah 22
א׳לזאת חנוכה
1
ב׳יום ח' דחנוכה קורין זאת חנוכה. מפני שקורין בו תשלום חנוכת הנשיאים ופ' זאת חנוכת המזבח. ואיתא בפסיקתא (פר' ו) שהמשכן נגמר בכ"ה כסלו ועמד מקופל עד א' בניסן כו' הפסיד כסלו כו' מה שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי. והנה חנוכת המשכן היה ע"י נשיאי י"ב שבטים שהוא השלימות מצד כנס"י מתתא לעילא די"ב שבטים המה כלל כנס"י כמ"ש (ב"ב קטו:) גמירי דלא כלה שיבטא. וחנוכת חשמונאים היה מצד אתעדל"ע כי כהני שלוחי דרחמנא נינהו (כמ"ש יומא יט.) והם הופיעו בחי' זו בתוך כלל ישראל להיותם ממלכת כהנים. ולזה היה במספר שמונת ימים כנגד השפעת הארה דלעילא ממדת חכמה עד יסוד שהוא גמר המעשה. ולזה קורין ביום ראשון של חנוכה נשיא יהודה וביום אחרון שלימות נשיאי בני יוסף. כי יהודה ויוסף הם כלל קדושת ישראל שכל ישראל נקראו על שם יהודה (כמ"ש ב"ר פ' צח) יהודי אנא. וכן נקראו ע"ש יוסף (כמש"ש פ' עא) כמש"נ שארית יוסף. כי בחי' יוסף יורה על שלימות המעשים ובחי' יהודה יורה על שלימות התיקון לחיי עולם וע"ז רמזו (סוטה י':) יוסף שקידש ש"ש בסתר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה כו' יהודה זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. והיינו יוסף שהוא מרכבה למדת יסוד המורה על שלימות המעשים כשנותסף לו ה' נמצא בו ג' אותיות משם הוי"ה ב"ה המרמזים על שלימות מחכמה עד יסוד שהוא בחי' סוף מעשה כי י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת כליל שית ספירין (כמ"ש זח"ג רנח א) והיינו מחסד עד יסוד. אבל יהודה נקרא כולו ע"ש של הקב"ה ועוד נמצא בו אות ד' שמורה על בחי' שלימות התגלות מלכות שמים כי ה' ד' הות שע"י השפלות והדלות זוכין לה' אחרונה שהוא תכלית התגלות מלכות שמים. והנה אמרנו ששמונת ימי חנוכה מרמזים גם על שלימות מבינה עד מלכות היינו מרצון שבלב שהוא מוטל על האדם להיות לו רעותא דלבא שזהו בחי' בינה ליבא ואח"כ נגמרים שבעת המדות שהם כלי המעשה בעזר השי"ת כמש"נ ה' יגמור בעדי וגו' מעשי ידיך אל תרף ונמצא שביום הח' של חנוכה נגמר בחי' מלכות. ובודאי יצדק השם זאת חנוכה על בחי' התגלות מלכות שמים כידוע זה וזאת הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה וכמ"ש ברע"מ איהו אמת ואיהי אמונה דהיינו בחי' זה הוא הדבר שעומד מבורר לנגד עיניו וכמ"ש (מכילתא וזוה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שהוא שכל א' הראה באצבע זה אלי וגו' וכמו כן לעתיד שיהיה מבורר השגת אלהות לעין כל כשיעברו כל המסכים ויתגלה האמת לאמתו אמרו (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו' וכל א' וא' מראה באצבעו שנ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' וגו' וזה בחי' יום ההוא שיתגלה כאור יום בחי' הו"א. ולכן תקנו לומר אמת ויציב בשחרית שהוא התגלות האמת כמו שהוא. ובערבית תקנו לומר אמת ואמונה שנא' ואמונתך בלילות. שזה בחי' זאת התגלות מלכות שמים ע"י האמונה הגם שלא הוסר החשכות מ"מ ע"י תוקף האמונה שנקבע בנפשות ישראל יכולים לקבוע בנפשם היראה כמו שרואים בחוש. וכדאי' בלשון הרמ"א ריש או"ח כשישים האדם אל לבו שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו כו' מיד יגיע אליו היראה וכו' והיינו בבחי' זאת ע"י אמונה שישים אל לבו והוא בחי' שכינתא וכנס"י שנא' כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וכש"נ סוד ה' ליראיו שליראיו השגת אלהות הוא בחי' סוד וכדאי' בזוה"ק (ח"א קג רע"ב) נודע בשערים בעלה לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל כו' וזה הבחי' נשלם בשלימות ביום האחרון של חנוכה ולכן נקרא זאת חנוכה:
2