פרי צדיק, לחנוכה כ״גPeri Tzadik, Chanukah 23
א׳ח' דחנוכה קורין זאת חנוכה ואף שלא נזכר שם זה בראשונים מ"מ כיון שנקרא כן בפי רוב ישראל בודאי י"ל מקום בד"ת. וגדולה מזו מצינו שזכרו בגמ' היינו דאמרו אינשי ונעשה מזה ד"ת בש"ס. ושורש השם הוא ע"ש שקורין בו פר' זאת חנוכת המזבח. ומסתמא יש לזה שייכות לקדושת היום. והענין שכבר אמרנו שתיבת זאת מורה על דבר המפורש לעין שיוכל להראות באצבעו וכמו לשון זה בלשון זכר. שדרשו (מגילה טו:) וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין לו על לבו כו' דכשהוא חקוק על לבו הוא כמפורש לעין ויתכן לומר לשון זה כמראה באצבע. וכן הוא לענין הטובה בודאי. וזה שדרשו (וי"ר פ' כא) בזאת יבא אהרן בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת שקדושת השבת שחקוקה בלב ישראל הוא כאור מפורש לעין שיוכל להראות באצבע ונקרא זאת. וכן וזאת התורה שהתורה אור והוא אור מפורש שיוכל להראות באצבע. וכתיב בוא"ו וזאת דו' איקרי אות אמת אמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה':) והוא מורה על יחוד קבה"ו (כמ"ש זוה"ק ר"פ חוקת) וכן בברכת יעקב אע"ה כתיב וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם שכולו נראה כמיותר שכבר נזכר שבירך אותם. אך מאחר דכ' איש אשר כברכתו ברך אותם ללמד שכלל לכל השבטים שכולן כלולין בכל הברכות של כל שבט ושבט וכמו שפירש"י מהמד' (רבה ותנחומא) לכן כתיב וזאת שהקדושה מכל שבט היה מפורש וחקוק בלב שיתכן לשון זאת שהוא מפורש שיוכל להראות באצבע. וכתיב בו' וזאת שהוא אות אמת מדתו של יעקב דכ' תתן אמת ליעקב. להורות שע"י שהם כלולים כולם בקדושת יעקב כלול כל א' בקדושת כל השבטים. וכן ענין קרבנות הנשיאים שנדרש (במד"ר נשא) כונות על קרבנות של כל א' מהקרבנות ביחוד. והיינו שכל א' מהנשיאים היה לו כוונה מיוחדת בקרבנותיו. דאל"כ למה כפל הכתוב לפרט בכל א' הקרבנות והו"ל לכתוב וכן הקריב נשיא פלוני ביום פלוני כיון שכולם הקריבו מספר א' אע"כ שאין כונתו של זה דומה לזה. וכ"כ במד"ר (שם פ' יג) אע"פ שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל א' וא' הקריב לפי דעתו וכו' והיינו שכל א' היה לו כונה מיוחדת לפי קדושת שבטו. וכתיב בסוף קרבנות כולם זאת חנוכת המזבח וגו' וכלל מספר כל הקרבנות. ולכאורה למה הוצרך הכתוב למנותן ומעצמינו נוכל לידע מספר כולם וע"כ השמיענו הכתוב בזה שנכלל כל אחד מהנשיאים מקדושת כל י"ב השבטים וכונת קרבנותיהן וכ"כ במד"ר (שם) אלא העלה עליהם האלו כולם הקריבו ביום ראשון וכאלו כולם הקריבו ביום אחרון. וא' שם שאין זה גדול מזה. וע"כ נדרש על כל א' כונות מיוחדות ואח"כ כוללם יחד שכלולים כל א' מכל י"ב הקדושות. וכ' זאת שמורה שהיה קדושת כל השבטים בכל א' מפורש שיתכן לשון זאת והיינו שהיה חקוק הקדושה בלב וכנ"ל. והנה מה שקורין בחנוכה בפ' הנשיאים. אף שחנוכת הנשיאים היה בקרבנות. וחנוכה שאנו עושין הוא בנרות והם זכר לנרות המקדש וטפי הו"ל לקרות בפ' בהעלותך. ואם מפני שאין בו רק ד' פסוקים וליכא עשרה פסוקים לג' גברי הו"ל להתחיל בפר' זאת חנוכת המזבח וגו' ובהעלותך שיהיה ביחד עשרה פסוקים. אמנם הענין אף דאשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש (כמ"ש בריש עירובין) מ"מ סתם משכן על המשכן שעשה משה. ומשכן הוא ע"ש אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וכן מורה מקדש שהקב"ה שוכן שם והכנ א' אך הוא עפמ"ש (זח"ג רל א) איהו אמת ואיהי אמונה. והוא דמקדש מורה כשהוא מפורש השראת השכינה בבחי' אמת. ומשכן הוא כשאינו מפורש כ"כ רק ע"י בחי' אמונה והמשכן היה אף בחו"ל ומקדש היה בא"י. וע"כ ענין חנוכת החשמונאים שאנו עושים אף בגליות הוא כעין חנוכת המשכן. רק אז עד שלא נתקדשה הארץ הוכשר חו"ל למשכן והיה החנוכה בקרבנות במעשה משא"כ אחר שנתקדש בית עולמים ואין רשות להקריב קרבן. החנוכה היא בנרות שהיא תורה אור שע"ז אמרו (מד"ר ר"פ בהעלותך) הקרבנות כ"ז שבהמ"ק קיים אבל הנרות לעולם ע"ש ואף דנרות בהמ"ק ג"כ בטלין אחר החורבן. רק דקאי על נרות חנוכה וכמ"ש הרמב"ן. והיינו אור תושבע"פ שזה ניתן לכהנים (וכמו שנת' למעלה) וע"כ בחנוכה שאנו עושין על השראת אור תושבע"פ בלב ישראל וכמו שאמרנו על מש"נ אל ה' ויאר לנו שע"י נרות חנוכה שאנו מדליקין השי"ת מאיר בלב ישראל מטלא דעתיקא טל תורה שבע"פ ועושין ע"ז חנוכה. קורין בפר' קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן. ואף שאין לנו קרבן במעשה מ"מ יש לנו האור תורה שבמעשה מצות הקרבנות. וכמו שאמרנו במ"ש (סוטה כא.) דנר מצוה מה נר מאיר לפי שעה אף מצוה וכו' ונר' דס"ל לגמ' דנר מצוה היינו כנר כמו שהוא דולק ובזוה"ק (ח"ב קסו א) איתא דמצוה רק שרגא והיינו נר ופתילה ושמן בלא שלהבת ואמרנו שבכל מצוה יש אור והוא המכוון לש"ש וזה נקרא אור תורה שעיקר התורה קיום המצות ומה לי שלומד הפרשה או מכוין כונת המצוה. רק האור תורה שבמצוה מאיר רק לפי שעה משא"כ האור תורה שבקיום מ"ע של לימוד התורה הוא מאיר לעולם ועז"נ תורה אור (ונת' מא' ב). וכן יש לנו המכוון שבקרבנות הנשיאים שכל א' מהם התכוון לכונה מיוחדת לפי דעתו והוא קדושת השבט וכמו שזכרנו מהמ"ר ולזה יכולים לזכות אף בזמה"ז. והנה נר מצוה ותורה אור כנגד זה זכו ישראל במתן תורה בב' כתרים א' כנגד נעשה והיינו אור תורה שבמעשה המצוה. וא' כנגד נשמע שהוא תורה אור. והם כנגד תפילין ש"ר שהוא כתר נשמע. ותפילין של יד שהוא ג"כ כתר והוא נגד נעשה שכל הפעולות ע"ש הידים. ואיתא בתקו"ז (תיקון ל) קב"ה ושכינתיה דאינון ברא וברתא אינון תפילין דילן. והיינו תפילין דרישא עמודא דאמצעיתא קב"ה. ותפילין דיד שכינתא תתאה וכמ"ש לעיל מינה. וע"כ חנוכת המשכן שמורה אני ה' שוכן בתוך בני ישראל בבחי' איהי אמונה היה החנוכה במעשה הקרבנות. ואח"כ היה חנוכת אהרן בנרות המנורה שהוא מורה ומרמז על אור תורה שהוא לעולם. וע"כ בחנוכה שהוא חנוכת האור השוכן בלב ישראל כמ"ש אל ה' ויאר לנו. והוא אף בחו"ל כעין חנוכת המשכן קורין בפר' קרבנות הנשיאים שמורה על נר מצוה. האור שבמצות הקרבנות שהתכונו כל נשיא ונשיא לפי דעתו וקדושתו ומתחילין בנשיא שבט יהודה שכל ישראל נקראו על שמו (כמ"ש ב"ר פ' צח) ומסיימין בז' וח' בקרבן נשיאי אפרים ומנשה שכל ישראל נקראו ע"ש יוסף שארית יוסף (כמש"ש פ' עא). וכן לעתיד יבאו ב' משיחים משיח בן יוסף שיברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים ומשיח בן דוד שיהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם בשבילו (כמ"ש יומא פו:) והיינו שיכניס הרהור תשובה בכל לבות ישראל. וביום הח' קורין עם נשיא מנשה קרבנות שאר הנשיאים וקורין אח"כ זאת חנוכת המזבח וגו' שמורה איך שנכלל קדושת כל השבטים בכל שבט ושבט. וכיון שנחקק הקדושה בלב הרי הוא כמפורש לעין שיוכלו להראות באצבע ויתכן לשון זאת. והיינו שבכל א' מישראל יש קדושת האור תורה שבנר מצות הקרבנות של כל נשיא ונשיא. ואח"כ קורין פ' בהעלותך את הנרות שהוא על תורה אור שמאירה לעולם. וניתן לאהרן הכהן כמש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. והיינו שע"י שהדליקו הנרות בכל הח' ימים שמתבררין ישראל עד הוד זוכין לבחי' ועמך כולם צדיקים ונכללין בכל קדושות השבטים וזוכין להאור מהקב"ה כמש"נ אל ה' ויאר לנו והיינו מאור תושבע"פ וע"ז חנוכת הנרות שהם זכר לנרות בהמ"ק שהם תורה אור והוא מאיר לעולם. ולכן קורין יום זה זאת חנוכה שמורה שכבר נקבעו ונחקקו כל הקדושות מכל השבטים בלב ישראל והוא כמפורש לעין שיתכן לומר לשון זאת כמראה באצבע על חנוכת האור שבלב ישראל:
1