פרי צדיק, לחנוכה כ״דPeri Tzadik, Chanukah 24
א׳בתנחומא ובפסיקתא ע"פ ביום השמיני נשיא לבני מנשה ילמדנו רבינו נ"ח שהותיר בה שמן וכו' לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כו' א"ל הקב"ה כו' כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין כו' שאף על דבריהם אני מסכים כו' תדע לך שהרי יעקב כו' וישם את אפרים לפני מנשה כו' וקיים הקב"ה גזרתו אימתי בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה כו'. ולהבין סמיכת דבריהם אלו למצות נר חנוכה דוקא י"ל בזה בהקדם לתרץ קושית הקדושת לוי למה מברכין בחנוכה שעשה נסים כו' ואין מברכין בפסח על נס יצ"מ. ונראה בזה עפ"י פשוט דהא מברכין בפסח אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' מפני שביציאת מצרים אין שייך לברך על הנסים שנעשה אז רק על עיקר הגאולה שהיא נוגע גם לנו עתה. כי אז לא היה עוד התורה והיו משוקעים בקלי' מצרים כעובר במעי אמו וכמו שדרשו ע"פ גוי מקרב גוי ואלו לא הוציא הקב"ה כו' הרי אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' וע"ז מברכים על עיקר הגאולה משא"כ בנס חנוכה שאין שייך לברך על הגאולה שהיה להם אז מיונים כי מה נ"מ בזה לנו עתה. רק מברכים על הנסים שעשה אז לאבותינו בזמן הזה אמנם הא גופא קשיא למה מברכים כאן שעשה נסים כו' על הזמן שעבר. שלא נמצא שנתקן ברכה רק על המקום שאירע נס לאבות כמ"ש בפרק הרואה על כל נסי אבותינו. או על נס יחיד שמברך שעשה לי נס במקום הזה מפני שרואה אותו מקום בעצמו שנעשה בו הנס. אבל על הזמן לא שייך לברך על הנס שהיה אז כי הלא הזמן כבר עבר. הגם שמצינו בכל המועדים מקראי קודש שמופיע הקדושה שהיה מאז באותו זמן בכל שנה כשמגיע הזמן. הוא רק מה שהשי"ת גילה לנו בתוה"ק לעשות היו"ט מפני שמופיע גם עתה בזמן הזה ההארה הראשונה. אבל בנס חנוכה מאיזה טעם תקנו לברך על הנס שהיה בזמן העבר והגם שבנס פורים מברכין ג"כ על נסים שהיה בזמן העבר. הוא ג"כ מפני שהיה עוד בימי הנביאים וידעו שהקב"ה הסכים לזה וכמש"נ קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקיבלו למטה ומזה למדו שאסתר ברוה"ק נאמרה (כמ"ש מגילה ז.) והוא עוד בחי' תושב"כ משא"כ בחנוכה שהיה לאחר שפסקה הנבואה רק מצד מצות חכמים לבד. וי"ל בזה שדייקא בנס זה של חנוכה ראו חכמים שמופיע קדושת הנס על הזמן ולכן קבעו המצוה והברכה על הזמן. ובזה יובן שאלת הגמ' (שבת כג.) על ברכות נ"ח. והיכן צונו רב אויא אמר ולא תסור ר"נ אמר שאל אביך ויגדך וגו' ולמה שאלו במצות נ"ח יותר משאר מצות דרבנן שמברכין עליהם כמו על נטילת ידים וברכת הלל והרמב"ן בריש ס' המצות וכן הר"נ בדרשותיו הרגישו למה לא נ"ל לר"נ בטעמא דלא תסור. אמנם הוא עפ"י הנ"ל שבודאי יש כח להחכמים לתקן מצות וכן לעשות הרחקות וגזירות עפ"י הסיג לתורה כש"נ ע"פ התורה אשר יורוך וגו' ויש לברך עליהם וצונו. משא"כ במצות חנוכה שהוא קביעות מצוה על נס זמן שכבר עבר ע"ז שאלו והיכן ציונו. ומשני רב איוא שגם זה נכלל בלא תסור. וזה לא ניחא לי' לר"נ דס"ל שהוא רק על הוראת דיני התורה משא"כ מצות חנוכה שהוא על קדושת זמן העבר וע"ז מייתי הפ' שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שלא נאמר דוקא על דיני התורה רק שתשמע להזקנים כל מה שיאמרו לך וע"ז הרמז מייתי התנחומא והפסיקתא על מצות חנוכה דייקא שלא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כזו דייקא מפני שאינם מן התורה כדברינו וע"ז מסיים שאין רשאים לומר כן אף על מצוה זו שהוא מורה על הופעת קדושה בזמן למה שאף על דבריהם אני מסכים גם מה שגוזרים על השראת קדושת הנס בהזמן כש"נ ותגזר אומר ויקם לך והיינו אף אמירה בעלמא תדע שהרי יעקב בירך הקטן לפני הגדול וקיים הקב"ה גזירתו בקרבנות הנשיאים וכו' והוראה זו היה דייקא בזמן חנוכת המשכן שהודיע הקב"ה בזה שמסכים על דברי חכמים כי עצם חנוכת המשכן היה בו ג"כ השראת הקדושה מכח מעשה ידי החכמים וכמש"נ ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו' וימשחם ויקדש אותם. כי הלא לא היה השראת הקדושה במקום קבוע כבהמ"ק שהיה מקומו מקודש מאז מבריאת העולם במקום אבן שתיה וכש"נ מכון לשבתך פעלת ה'. משא"כ קדושת המשכן שהיה מטולטל ממקום למקום. ורק היה בו השראת הקדושה שע"י חנוכת הנשיאים והמשיחה. ואז הופיע השי"ת שמסכים למעשה חכמים גם בענין השראת הקדושה כנ"ל ולטעם זה י"ל שקורין חנוכת הנשיאים בחנוכה מפני שאז הופיע הקב"ה שמסכים לדברי הזקנים שנא' ותגזר אומר ויקם לך:
1