פרי צדיק, חקת ט״וPeri Tzadik, Chukat 15
א׳בכל סעודות שבת אומרים הקפיטל מזמור לדוד ה' רועי וגו' בלילה אחר התפלה ובבוקר קודם הקידוש ובסעודה ג' באמצע הסעודה אחר האכילה. בזוה"ק פרשה זו (קפ"ג ב') על הפסוק ומשם בארה הוא הבאר מ"ש דהכא בארה ולבתר באר וכו' בכל אתר הו"א וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה ה' נוק' ו' דכר א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. והיינו דאות אל"ף אותיות פל"א מורה על מדת עתיקא ואות ה' על מדת מלכות ה' אחרונה ואות ו' שהוא אות אמת על מדת ז"א בחינת שם הוי"ה והוא כלל ג' קדושות שבת עתי"ק וז"א וחק"ת. ואמר אחר כך זכאין אינון ישראל וכו' אחידאן בכללא עלאה דכולא ובג"כ כתיב הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב כללא דו"ה וא' דכליל כלא. והיינו דתיבת והו"א מן והוא עשנו כולל ג"כ ג' קדושות הנזכר כנ"ל. וכתיב אחריו עמו וצאן מרעיתו וכמו שנאמר ה' רועי וגו' על מי מנוחות ינהלני למים דתורה שבכתב נמשל ללחם כמו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבעל פה (כמ"ש רע"מ עקב רע"א ב') ותורה שבעל פה נמשל לכל המשקים כמו הבאר שהיה בו טעם כל מיני משקין (כמ"ש במכילתא) כמו המן שהיה בו טעם כל המאכלים. הכל אחד שכל תורה שבעל פה שהוא בארה לשון נוק' נכלל בתורה שבכתב שהוא באר לשון דכר ותורה שבעל פה הוא בחינת סיהרא דמקבלא משמשא שהוא תורה שבכתב. וכן נדרש בגמרא (קידושין ל:) מאי את אויבים בשער אפילו האב ובנו הרב ותלמידו וכו' נעשים אויבים וכ'ו ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר את והב בסופה ופירש רש"י הכי דרש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה. וצריך להבין גם כן לפי דרש זה הנרמז על תורה שבעל פה מהו הלשון הפ' על כן יאמר בספר מלחמות ה' מה הלשון על כן מה שייכות הוא לענין נחלי ארנון. אך הוא ע"פ האמור דתורה שבעל פה נמשל למשקים ולמים ונהר צריך להיות לו ב' צדדים שיהיו גבוהין מהמים והמים באמצע וכמו כן בתורה שבעל פה יש ימינא ושמאלא מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ומזה נעשה המחלוקת ומלחמה שעל ידי ספר כנ"ל. ובמעברות נחלי ארנון איתא בגמרא (ברכות נ"ד:) כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינן וכו' ובמ"ר איתא שההר מא"י נזדעזע מפני שהוא מארץ ישראל מכל לשפחה וכו' אך לכ"ע נשתוו שני ההרים שביניהם היה הולך הנחל והוא להורות שבאמת אחר המלוקת אז הוא אהבה בסופה שאין שום מחלוקת וכמו"ש (חגיגה ג':) כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן והיינו שהכל הוא כלול בתורה שבכתב. וזה שאמר אחר הנס ממעברות נחלי ארנון שהושוו ההרים על כן יאמר בספר מלחמות ה' היינו מלחמה שעל ידי ספר את והב בסופה היינו שאחר כך אהבה בסופה כמו"ש בגמרא. וכתיב אחר כך ומשם בארה הוא הבאר שהתורה שבעל פה הוא בעצמו הבאר שהוא תורה שבכתב וכמו"ש בזוהר הקדוש השתא דקאמר הו"א כללא דדכר ונוק' אקרי באר וכו'. וכן כתיב אחר כך כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם במחוקק היינו משה רבינו שנקרא מחוקק וכמו שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון והיינו שכל התורה שבעל פה הוא מתורה שבכתב של משה. במשענותם ע"ד שאמר בגמרא (שם י"ד.) על משען לחם ומשען מים בעלי תלמוד ובעלי אגדה וזה במשענותם שכל אחד יש לו משען שלו. ואמר אחר כך וממדבר מתנה שנדרש (עירובין נ"ד.) אם משים אדם עצמו כמדבר וכו' תורה נתנה לו במתנה וכו' ומבמות הגיא ואם מגיס לבו וכו' והוא מוסב על תורה שבעל פה שנמשל למים שמניחין מקום גבוה וכו' ולג' משקין שאין מתקיימין אלא בפחות שבכלים וכו' כמו"ש בגמרא (תענית ז'.) ובשבת שהג' סעודות הם ג' קדושות אלו המרומזין במלת הו"א כנ"ל לכן אומרים בכל הסעודות המזמור ה' רועי וגו' שהוא מצדו אין לו כלל מהשתדלותו רק שהשי"ת רועה ומנהיג שלו. על מי מנוחות ינהלני שהוא בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. ובב' סעודות הראשונות אומרים ועתי"ק וז"א אתיין לסעדא בהדה ובסעודה ג' שהוא כנגד יעקב שאמר האלהים הרועה אותי וגו' שהוא מדת שפלות ועניוות ואמר מאין יבא עזרי (ב"ר ר"פ ויצא) לכן אומרים מזמור זה ה' רועי באמצע הסעודה ואחר האכילה:
1