פרי צדיק, דברים א׳Peri Tzadik, Devarim 1
א׳אלה הדברים אשר דיבר משה וגו' בתנחומא ר"פ זו יתברך שמו של מלך מלכי המלכים וכו' שכל הנסים שעשה לישראל במדבר כך עתיד לעשות להם בציון במדבר כתיב אלה הדברים ובציון כתיב אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. ואח"כ חשב שאר פסוקים שנאמר במדבר ובציון. ועיקר שייכות לפ' זו הוא פסוק אלה הדברים וצריך להבין דאלה הדברים דפ' זו הוא קאי על משה שהוא דיבר ובציון אלה הדברים עשיתים קאי על השי"ת ומה הוא הדמיון זה לזה. והענין דאלה הדברים דפ' זו כולל ב' ענינים אחד שהם משנה תורה והוא התחלת התורה של משה רבינו שהוא בחי' תושבע"פ וכמו"ש (מגילה ל"א:) ומשה מפי עצמו אמרן וכמו שנא' הואיל משה באר את התורה הזאת ופירש"י בשבעים לשון פירשה להם. וכן נדרש חצבה עמודי' שבעה אלו ז' ימי בראשית (כמו"ש סנהד' ל"ח.) והיינו ז' מדות התחתוניות וכמ"ש בזוה"ק (בתוס' לפ' בהעלותך קנ"א א') ומדה ז' שהוא כנגד שבת מלכתא מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. וכן נדרש (שבת קט"ז.) חצבה עמודי' שבעה אלו ז' ספרי תורה וספר זה הוא ס' ז' כנגד מדת מלכות ומלכות פה תושבע"פ וכו'. וזה הענין שנכתב בס' זה דברות שניות דאי' (שמו"ר פ' מ"ז) עכשו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרש ואגדות וכו' וכן (שם פ' מ"ו) ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות וכו' הה"ד ויגד לך וגו' כי כפלים לתושי'. והב' נדרש אלה הדברים על דברי תוכחות (כמו"ש בספרי הובא ברש"י) ושניהם נכללים בלשון אלה הדברים ע"פ מה שאומרים בשם היהודי הקדוש ז"ל שלמד בכל יום איזה פסוקים מס' משנה תורה שאמר שהוא לו לספר מוסר ומה זה דוקא ספר דברים הלא יש כמה ספרי מוסר. אך ע"פ מ"ש התניא ההבדל בין תוכחות שלומדים מתוך הספרים ובין מה ששומעים מפי מוכיח חי שבשעת הדיבור יוצא מהלב ועי"ז נכנס ללב. ולשון אלה הדברים הוא כמו לשון זה הדבר רק שם בלשון יחיד וכאן בלשון רבים. ואמרנו על מה שא' בספרי (פ' מטות הובא ברש"י) מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר היינו שבשעת שאמר משרע"ה זאת הי' זה הדבר אז היוצא מפי הקב"ה שהי' שכינה מדברת מתוך גרונו ולא כנבואת שאר הנביאים שנא' בלשון כה אמר ה' שמספר מה שאמר השי"ת. וכן כאן מורה ג"כ הלשון אלה הדברים אשר דיבר משה שזה הוא הכח בדברי משנה תורה שמי שקורא בהם הוא כשומע עתה מפי משה והן הן אלה הדברים אשר משה דובר עתה בפי הקורא. ודברי משה הם זה הדבר אשר צוה ה' כנ"ל וכתיב כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישיב אלי ריקם רק נכנס ללב ופועל בטח:
1
ב׳וזה מעלת דברי התוכחה של משנה תורה דכתיב אלה הדברים שהקורא בהם שומע עתה אלה הדברים אשר דובר משה עתה בפי הקורא. וכן בציון כתיב אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור מחשך היינו תושבע"פ וכמו"ש (תנחו' נח ג') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תושבע"פ וכו'. וכן נדרש (סנהד' כ"ד.) במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל שהתושבע"פ הוא בחי' טלא דעתיקא תזל כטל אמרתי שזוכין להוציא אור הראשון מתוך החושך דייקא. ומעקשים למישור הם דברי תוכחה שהם ליישר לב העקום כמו"ש בגמ' (ברכות נ"ט.) לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו. וזהו ג"כ ע"י תושבע"פ שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס שאלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה (כמ"ש נדרים כ"ב:) וזהו אור זרוע לצדיק (כמ"ש זח"ב קס"ו סע"ב) שהוא הרב חכמה. וע"ז אמרו (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה של צדיק מופיע בו השי"ת מאור הראשון וכיון שזוכה לאור אז ממילא אור צדיקים ישמח שזוכה ליישר הלב מכל וכל ואז ישרים לשמחה דכתיב ולישרי לב שמחה (כמוש"ש). וזהו הפי' ומעקשים למישור הם דברי התוכחה שמיישרין לבו של אדם. וזאת כולל ג"כ הפ' אלה הדברים שנאמר בציון כמו אלה. הדברים דכאן. ואמר עשיתים ולא עזבתים שבאמת השי"ת עושה שניהם שהתושבע"פ הם דברי אלהים חיים וכן הדברי תוכחה הם דברי אשר יצא מפי ולא ישוב אלי ריקם כי אם עשה וגו' ועי"ז נעשו המעקשים למישור. ובשבת זוכה כל אחד מישראל להיות כמו שנא' ודבר דבר שידבר ויהי' בבחי' פי ה' וכמו שנתבאר כ"פ וזוכה לתושבע"פ כמו"ש בזוה"ק (ח"א מ"ז ב') ביום השביעי דא תושבע"פ וזוכין ליישר העקמומיות שבלב ועי"ז ולישרי לב שמחה:
2