פרי צדיק, דברים ב׳Peri Tzadik, Devarim 2
א׳ראה החילותי תת לפניך את סיחון וגו'. במ"ר פרשה זו אמר משה לפני הקב"ה לפי שלא נצטוו הגוים על השבת תאמר אם הם עושים אותה אתה נושא להם פנים אמר לו הקב"ה אפי' הם עושים כל המצות שבתורה אני מפילם לפניך הה"ד ראה החילותי תת לפניך. להבין ענין הסמיכות על פסוק זה כי הנה מקודם זה נזכר מה שהזהיר למשרע"ה על אדום לא תתגרו בם והוא בשכר שכיבד עשו את אביו הגם שלא נצטוה ע"ז וגם לא עשה זאת בלב שלם כי מצינו שבעצמו אמר בלבו יקרבו ימי אבל אבי. וגם על עמון ומואב הזהירו וזה בזכות לוט שנלוה לאברהם וגם שאין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה של הצעירה. וחשב משרע"ה בלבו אם הקב"ה כך משלם לגוים שכר מצות קלות שמא תאמר שאם ישמרו איזה אומה את השבת שהוא כללא דאורייתא כולא יקחו עלי' שכר הגם שלא נצטוו עלי' כמו אלו שלפני' כנ"ל. ומה שבא הענין הזה אצל מלחמת סיחון דווקא כי הנה ארץ סיחון ועוג לא נחשבו מכלל שבעת האומות שניתן לישראל כי הלא משרע"ה שלח לו אעברה נא בארצך. וגם עפ"י דין אין עבר הירדן מקודשת בקדושת ארץ ישראל שאין מביאין ממנה בכורים וכמו שנא' ביהושע ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם וגו' כידוע שארץ ז' עממין הוא בקליפה זלעו"ז נגד הז' מדות שבקדושה שהם בהתגלות בפועל ועליהם בא המצוה לא תחי' כל נשמה כדי להכניע כל הז' מדות להקדושה. אמנם הג' אומות קני וקניזי וקדמוני שהם אדום ועמון ומואב שהם נגד ג' ראשונות שבקדושה כח"ב אין עוד כח בנו לבררם בעוה"ז בשלימות ולהכניעם עד עת קץ כדאי' מהאריז"ל לכן נצטוו עליהם שלא להתגרות עמם. והנה גם סיחון ועוג המה בקליפה נגד חכמה ובינה שבקדושה לכן דרשו במדרש הפ' הנה כסה את עין הארץ סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו וכו' קרא לסיחון ועוג עין הארץ שהם זלעו"ז נגד העיינין שבקדושה שהם מרומזים בחדשים הללו תמוז ואב כידוע מהאריז"ל שתמוז ואב הם בחינת עיינין דמטרוניתא. ולכן בהלל הגדול נאמר עליהם ביחוד כי לעולם חסדו לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן:
1
ב׳והנה ידוע מאמרם ז"ל (ר"ה ג.) ע"פ וישמע הכנעני מלך ערד וגו' הוא סיחון הוא ערד וכו' ובאמת הי' עמלק רק ששינה את לשונו על לשון כנען כי עמלק הוא ראשית גוים והיינו נגד בחי' כתר שבקדושה שהוא בחי' ראשית דלית מחשבה תפיסא בי' עוד. וכמו כן לעומת זה בקליפה הוא הראשית להכניס בלב האדם התרשלות וקרירות כמו שנא' אשר קרך בלי שום טעם. וכמו כן בלעם הי' ג"כ משרש קליפה זו לכן הגם שהי' מבין יקרות ישראל עפ"י שכל כמו שאמר בעצמו ועכ"ז הי' שונא דרכם בשורש מפני שהוא הי' ההיפך מבחי' דעת שבקדושה שהוא הפנימיות של הכתר והוא השורש של כל הבנין. וכמו כן הי' המנגד לבחי' דעת שבקדושה שהוא ההכרה בפנימיות הגם שעל הגוון הי' שלם בכל המדות. ונגד זה הועמד משרע"ה להכניעו כמו שנא' והי' כאשר ירים משה ידו וגו'. וגם יהושע הי' מוכן נגדו להמלחמה בפועל נגד קדושת הברית שא' במדרש שזרק עמלק מילות כלפי מעלה ואמר טול מה שבחרת בטענה שגם ישראל אינם זכאים בזה. ויהושע שבא משבט יוסף בירר זאת שעמך כולם צדיקים מעת שנימולו הגם שיעבור עליהם מה מפני שיש להם התקשרות בשורש ע"י מילה לשמונה גם בלי דעת. ויש לומר שג' קליפות הללו עמלק וסיחון ועוג המה נגד הג' תוארים של היצה"ר שנקרא הלך אורח ואיש. וקליפת עמלק בעצם הוא נגד תואר הלך שלא פעל עוד בשום גוון בפועל בהנפש רק התרשלות וקרירות. אמנם אח"ז כשמת אהרן הכהן שהוא נגד בחינת חכמה שבקדושה אז הי' הכח לעמלק להתלבש א"ע בגוון של סיחון והיינו להכניס הקליפה במוח בחכמות זרים והוא נגד תואר אורח שכבר יש לו איזה שייכות במחשבה שנתפס במוח האדם. ולזה במלחמה הראשונה עמו לא הי' לו שום שליטה על נפשות ישראל בפועל. וכאן נא' וישב ממנו שבי שפחה אחת שיש לה קצת שייכות לקדושת ישראל ע"י חיוב מצות שלה. והנה ג' קליפות הללו שהמה נגד כח"ב הגם שאין להם עוד בירור בשלימות בעוה"ז כנ"ל עכ"ז הי' בכח משרע"ה להכניעם מעט ע"י מלחמת סיחון ועוג וע"ז רמזו רז"ל שעמון ומואב טיהרו בסיחון. ונחזור לענין הנ"ל כשבא משרע"ה להלחם עם סיחון שהוא הי' נקי על הגוון בכל המדות בפועל עד בחי' חכמה כנ"ל ולכן אמר משרע"ה בלבו תאמר וכו' שיהי' לו נשיאות פנים ע"י מעשה המצות כנ"ל. וע"ז השיב לו הקב"ה אפילו הם עושים כל המצות שבתורה אני מפילם לפניך כי על אדום ועמון ומואב שהזהיר עליהם הי' רק מצד המצות קלות שהי' להם שייכות להאבות הק' עשו בכיבוד אביו יצחק ועמון ומואב בזכות לוט שנדבק לאברהם אע"ה אמנם המה בעצמם מצד מעשיהם בעצם אין מעשה המצוה שלהם פועל כלום כי אין להם שורש וענף בקדושה:
2