פרי צדיק, עקב א׳Peri Tzadik, Eikev 1
א׳והיה עקב תשמעון וגו' במד"ר פ' זו פתח הלכה אדם מישראל וכו' ואימתי אתה נותן לנו שכר המצות וכו' אמר להם הקב"ה מצות שאתם עושים וכו' אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בעניינו והי' עקב תשמעון. והנה כל היעודים שחשב אח"כ וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' לא שייך כלל לעוה"ב כמו שא' (ברכות י"ז.) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' ולא פו"ר. גם לשון הכתוב והי' עקב תשמעון משמע שתשמעו בעקב והמד' מפרש על השכר שיהי' בעקב. אך באמת אי' (פ"ד דאבות) שכר מצוה מצוה וזה יהי' השכר שתשמעון ועקב קאי על ימות המשיח דאי' (שבת קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וכו'. והיינו שאז יהי' נעקר יצה"ר מלבם כמו בשעת מ"ת רק שם הי' לפי שעה לבד ואז יהיה לעולם. וזה שפתח במד' בענין שמירת שבת דכיון שמצינו (שם קי"ח:) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין וכו' ובהרבה מקומות אי' שבת אחד מכלל שעד היום שלא נגאלו עוד לא שמרו ישראל עוד שבת אחד כהלכתו. וע"ז א' אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחלה כשנתנה להם באלוש מנין שנאמר וישבתו העם ביום השביעי מדכתיב עליהם בכתוב מפורש וישבתו העם מכלל ששמרו אז השבת כראוי. ועי"ז זכו באמת אז למתן תורה ונגאלו אך אח"כ חזר יצה"ר למקומו. וע"ז אמר במדרש ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת כיון שהדבר רחוק כ"כ שישמרו השבת כראוי שהרי רואים שלא זכינו עוד לשמור כל ישראל שבת א' כהלכתו. ע"ז אמר לא נתתי לך אלא לטובתך שבאמת לענין עונש לא נחשב כן דכל שישראל רוצה באמת לשמור שבת ומשתדל לשמרו אף אם נכשל מה שלא מדעת שבדבר קל יוכל לבוא לידי חלול שבת אין הקב"ה בא בטרוניא ואמר כיצד את מקדש השבת במאכל ובמשתה וכו' ואני נותן לך שכר וכו' שאפי' ע"ז יהי' לך שכר. רק לענין שיהי' נקרא שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה על כלל ישראל שעי"ז יהי' נגאלין זה הוא דבר גדול לזכות לזה. אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר וכו' אבל שכרו בעקב אני נותן לך וכו'. וזהו והי' עקב שמוסב על ימות המשיח תשמעון היינו שזה מכלל השכר מצוה שתשמעון כמו שנא' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וגו' וזה שנאמר אח"כ ושמר וגו' וברך וגו' מצד השי"ת וכל שיתן השי"ת מידו לא יבא מזה רעה ח"ו וקטרוג היצה"ר ויהיה האכילה בקדושה כענין לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. וימות המשיח הוא סמוך לעוה"ב שהוא יום שכולו שבת והוא כמו תוספות שבת ואז יהיה ההשתדלות מצד האדם ההכנה לקבל הקדושה בקביעות כמו הדלקת המנורה שמדליקין בתוספות שבת. ואח"כ יהי' ימים שאין בהם לא זכות ולא חובה. וכן מצינו בגמ' (בכורות מ"ד:) שנדרש הפ' שבפרשה זו לא יהי' בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום והיינו קול תורה וקול תפלה. אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה והוא ע"ד שא' (חולין ה':) בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה פי' שמכירין שהכל מצד השי"ת ולא מהשתדלותו כלום. וכמו שאמר יעקב אע"ה האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהכיר שכל ההשתדלות אינו מצידו רק מצד השי"ת. ובשבת זוכה האדם להכיר זאת שהכל מהשי"ת ששבת הוא בחי' מהימנותא שלימתא וכמו שכ' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק וכו' בג' קדושות שבת. וכשמכירין את כח הנותן שהכל מהשי"ת אז יכולין לזכות לכל הברכות בני חיי ומזוני שהם מבחי' מזלא ועתיקא. וכשהוא מהשי"ת לא יירא עוד מקטרוג היצה"ר וכמו שא' (בר"ר ר"פ י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת ולא יוסיף עצב עמה היינו עצב היצה"ר. וכמו שיהי' לימות המשיח והי' עקב תשמעון שהשכר יהי' שתשמעון כנ"ל. ובשבת שזוכין ג"כ להכיר שהוא מהשי"ת לכן אומרים בכל הסעודות ה' רועי לא אחסר כיון שמכירין שה' הרועה אז אין פחד מהיצה"ר ולא אחסר. וכן נדרש בזוה"ק (ח"א מ"ח ב') הפ' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך על יום השבת שאז יש להישראל נייחא מעצב היצה"ר שהוא על מה שעבר ומרגזך היינו מרוגז היצה"ר שעל להבא כמו שא' (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר כיון שמכירין שהכל מהשי"ת. ולכן כתיב ביום הניח ולא כתיב בהניח דקאי על יום השבת:
1