פרי צדיק, לחמשה עשר באב ו׳Peri Tzadik, The Fifteenth of Av 6
א׳לא היו יו"ט לישראל כחמשה עשר באב וכיוהכ"פ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין וכו'. ויש להבין למה בכלי לבן ובכ"מ מצינו שבת לבושי בגדי צבעונין והענין דבזוה"ק (תרומה קל"ה א') אי' זהב וכסף וגו' מאתם מאינון זמני ושבתי וכו' עד ותולעת שני דא ט"ו באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת כד"א האמונים עלי תולע וכו'. ומשמע שהם אדומים דתולעת שני אדום. ומפרש שם וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זאת בחי' שכינתא כידוע אשר תקחו מאתם מכללא דשית סטרין עלאין וכו' פי' שש המדות מאתם מאינון זמני ושבתי וכלהו רזא חדא. והיינו דו' המועדים הם כנגד ו' הרועים שהם מרכבה להו' מדות כמו שאמרנו כ"פ. וכאן בזוה"ק חשב סדר אחר זהב ברזא דיומא דר"ה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא וכו' והוא נגד יצחק אע"ה שמדתו פחד יצחק וכ"כ בתי"ז (ריש תי' מ"א) תשרי יומא תנינא. ואמר וכסף דא יוהכ"פ דמתלבנין חוביהון דישראל וכו' חשב יוהכ"פ נגד כסף שהוא מ' אאע"ה ואנו חושבים תמיד פסח נגד אאע"ה ויוהכ"פ נגד אהרן הכהן שהוא המכפר. אך יש כמה סדרים בזה וגם מדת אהרן הוא בחי' חסד ג"כ. ואמר ונחשת יומי דקרבנין דחג וכו' נחשת ידוע שהוא נגד יעקב אע"ה וכנגדו חג הסכות וכמו שנא' ויעקב נסע סוכתה ותכלת דא פסח וכו' רזא דנהורא תכלא וכו' וקטילת כל בוכרי מצראי וכו'. וארגמן דא שבועות רזא דארגוונא דא תושב"כ וכו' מימינו אש דת למו והוא נגד משה רבינו. ואח"כ חשב תולעת שני נגד ט"ו באב דבנוח ישראל הוו נפקי בכלי מלת וכו' ומכל אילין אנן נטלין תרומת ה' בכל זמנא וזמנא וכו' ט"ו באב איהו קיימא בחדוה על בנות ישראל שהוא בחי' כנס"י והנה מזה נראה מהזוה"ק שגם בזמן הזה הוא יו"ט בט"ו באב ולא רק בירושלים בזמן הבית כמו שנראה מהמשנה. ובמשנה מסיים וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו כנס"י כמו שפירש"י שם. והוא כמו שכ' במד' (סו"פ פקודי) לא זז מחבבן עד שקראן אמי והיינו כיון שברא השי"ת עולמו כדי שיתגלה מדת מלכותו וזה מתגלה ע"י ישראל שמקבלין עול מלכותו נקראים הם כנס"י מ' מלכות. וכשנכנס היראה למעמקי הלב זוכין להיות נקראים אמי שהוא בחי' שכינתא עלאה בינה לבא. ואמר (שם) ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק שיבנה ב"ב וכבר אמרנו דקאי על ט"ו באב והוא ע"פ מ"ש בפסיקתא שבנין העתיד יבנה בחודש אב שנקרא אריאל. והיינו כמו דאי' במ"ר (איכה א' ועוד) שמשיח נולד בט"ב היינו שאז מופיע רוחו של משיח לנפש שהוא ראוי לכך שבכל דור יש נפש הראוי להיות משיח אם יהי' הדור ראוי לכך ואז תיכף ירד הבהמ"ק בנוי ומשוכלל משמים (כמ"ש רש"י ר"ה ל' סע"א) ויהי' החנוכה עד ט"ו באב. וחשב יוהכ"כ וט"ו באב שבהן יוצאות בכלי לבן. ויוהכ"פ שהוא יום סליחה ומחילה יתכן כלי לבן ע"ד שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וכן ט"ו באב הוא מצד ישראל ההכנה לתשובה דכבר אמרנו דבט"ב תיכף כשנחרב בהמ"ק שבו ישראל בתשובה שמקודם סברו שלא יחרב הבית וכיון שראו שנחרב שבו בתשובה ומזה נולד תיכף משיח וזה שא' (בר"ר פ' מ"ב) אין והיה אלא לשון שמחה ומקשה מדכתיב והיה כאשר נלכדה ירושלים א"ל עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עונותיהם וכו'. וע"ז מרמז ג"כ שהיו יוצאות בכלי לבן ע"ש כשלג ילבינו כמו ביוהכ"פ. ואמר בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו היינו הגם שיש בישראל פושעים ג"כ ומ"מ כשהן באגודה אחת גם הם כשלג ילבינו ואפי' החלבנה שמרמז לפושעי ישראל כיון שהוא מחובר עם הי' סממנין שנותנים ריח טוב גם החלבנה נותן ריח טוב. וזה שא' שאולין שאף שיש אחד שאין לו בגד לבן שהוא מפושעי ישראל מ"מ כשמתערבין עם ישראל אז גם הם כשלג ילבינו. וזה שא' כל הכלים טעונין טבילה שיש מי שיש לו מעשים מכוערים בפועל וטמאין נטבלין ונטהרין וזהו מצד ישראל ההשתדלות לתקן המעשה ע"י תשובה:
1
ב׳אך יש עוד קליפה דכמו דישראל נקראו ראשית כמו שא' בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שקשורים בשרש בראשית המחשבה בחי' כ"ע. יש כנגד זה בקליפה ראשית גוים עמלק ובזוה"ק (ח"ג ק"ס א') עמלק יצרא בישא והוא שורש היצה"ר ונא' עליו אשר קרך שהצנינך והפשירך שמשליך קרירות על האדם וכמו שא' (בכורות ה':) רפידים שריפו עצמן מד"ת וזה היפך מקליפת הקנאה תאוה והכבוד שמהם מסתעף הג' עבירות ע"ז ג"ע ושפ"ד שהן נקראו אש. תאוה מצינו (קידושין פ"א.) נפיק מיני' כי עמודא דנורא א"ל חזי דאת נורא וכו' וקנאה שהוא כעס מפורש בפ' וחמתו בערה בו. והכבוד והגאוה שמסתעף ממנו ע"ז נקרא ג"כ אש כמו שא' (יומא ס"ט:) נפיק אתא כי גוריא דנורא מבית קה"ק וכו' וג"פ אש גימט' תתק"ג וזה שא' (ברכות ח'.) תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם שג' קליפות אלו מוציאין את האדם מן העולם. וקליפה זו של עמלק הוא קרירות כשלג וזה שולט אף במי שאין בו שליטה להכשילו בג' קליפות הנ"ל שהם בכח האש. משליך בו קרירות וריפוי ידים מן התורה והוא ראשית דקליפה ואח"כ בא מזה לחטאים בפועל. וע"ז נא' באשת חיל שהוא בחי' אשה יראת ה' לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שהוא לבוש אדום והוא אש דקדושה. וז"ש על ט"ו באב יום שמחת לבו ובעטרה שעטרה לו אמו דיוהכ"פ הוא יום חתונתו בחי' בינה תשובה עלאה עלמא דאתי. וכן חודש אב אותיות אלף בית אלף בינה (שבת ק"ד.) אלף אותיות פלא בחי' כ"ע. ובו התחיל עשרת הדברות אנכי שהוא נגד כ"ע כמו שא' (זח"ג רנ"ו ב') אנכי בי' כתר ובי' אין. וב' בו התחלת התורה בראשית ומרמז על בינה ושער הנ' מנ' שערי בינה הוא דעת המתגלה לבעל תשובה. וזה שא' (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו. וחודש אב אי' בס' יצירה שנברא באות ט' ואי' בזוה"ק (ח"ב קנ"ב א') שאות ט' הוא נהירו דחיין בכל אתר שהוא מורה על אור כי טוב והוא אילנא דחיי. ולגי' האר"י ז"ל המליך אות ט' בשמיעה וכו' ואב בשנה ושמיעה נגד שבט שמעון כמו שנא' כי שמע ה' וגו' ותקרא שמו שמעון גם לפי מה שסידר האריז"ל הי"ב חדשים נגד י"ב שבטים כסדר הדגלים מגיע אב נגד שמעון. ולגי' הגאונים המליך אות ט' בלעיטה והוא נגד שבט אשר כמו שחשב הראב"ד ז"ל י"ב כוחות הנפש נגד י"ב שבטים חשב לעיטה נגד אשר דכ' מאשר שמנה לחמו. ושבט אשר שמעתי מרבינו הק' זצ"ל שבו שכיחים מקרים ולכן פרשת הלא כבני כושיים שמרמז על פגם הזה אמר עמוס שהוא משבט אשר. וכבר אמרנו מה שמוזכר בגמ' יוסף בן שמעון למשל ולא אמר ראובן בן שמעון המכוון שאף שמעון ג"כ בבחי' צדיק שומר הברית כמו בחי' יוסף. וכן כאן נחשב בזוה"ק בסדר המועדים ט"ו באב לששי שהוא נגד מדת צדיק יסו"ע דבאמת אות ט' מרמז על אור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו צדיק כי טוב (חגיגה י"ב.) וכתיב אור זרוע לצדיק ואף שבט שמעון בכלל ועמך כולם צדיקים בשורש במ' צדיק יסו"ע. וט"ו בחודש דסיהרא באשלמותא אז שלימות קדושת החודש וכשזוכין לשבת עלאה בינה אז אתפני יצה"ר מתמן כמו"ש בתי"ז ואז מכתירין להשי"ת. ובשבת ובכל המועדים אומרים קדושת כתר שיש בהן התגלות עתיקא בחי' כתר. ובט"ו באב אף שהוא יום חול נדרש ע"ז בעטרה שעטרה לו אמו שמכתירין להשי"ת ואז נתקן שורש הקליפה שהוא ראשית גוים עמלק:
2
ג׳וזה שא' בזוה"ק דבנות ישראל הוו נפקי במאני מילת כד"א האמונים עלי תולע שהוא אדום והוא מה שנא' לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים כנ"ל וזה זוכין מצד השי"ת. וחודש ניסן ותשרי שהם חדשים שנברא העולם לר"י בניסן ולר"א בתשרי ואלו ואלו דברי א"ח כמ"ש תוס' (ר"ה כ"ז.) שבתשרי עלה במחשבה ולא נברא עד ניסן וכן ב' החדשים הם זמן הגאולה וג"כ אלו ואלו דא"ח כמו שאמרנו שאם יזכו להגאל ע"י תשובה יהי' בתשרי ואם לאו בניסן נגאלין. והימים טובים מתחיל בהם בט"ו דאז סיהרא באשלמותא. וכן בחודש אב הזמן בט"ו שבו פסקו לכרות עצים למערכה והיינו דעד ט"ו תוקפה של חמה שהחמה משפיע לסיהרא בחי' כנס"י. ואז בט"ו פסקה תוקפה. ואז ישראל מצדם בנות ישראל בחי' כנס"י יוצאות בכלי לבן ע"י תשובה כשלג ילבינו. והשי"ת מצדו מבטיח ואומר לא תירא לביתה משלג מקלי' עמלק כי כל ביתה לבוש שנים. ומייתי בזוה"ק פסוק האמונים עלי תולע שהתחלת הפרשה איכה יועם זהב דמיירי בגדולי ישראל ובמד' נדרש על יאשיהו שהי' ג"כ קדוש וכתיב תשתפכנה אבני קודש קדושי ישראל. וכתיב בני ציון היקרים יקר מורה על התגלות עתיקא וכמו שנא' והחדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וכתיב שם האוכלים למעדנים ובודאי לא קאי על אכילה בהנאת הגוף כיון דמיירי בקדושי עליון. רק הפי' ע"פ מה שא' בזוה"ק באכילת שבת שהוא בקדושה שהוא ברזא דענג ר"ת עדן נהר גן וזהו האוכלים למעדנים לשון עדן שאכילתם בקדושה תמיד והם מתקנים כל שורש הקליפה שהי' באכילה ובהם כתיב האמונים עלי תולע שהוא תולעת שני ונא' עליהם כי כל ביתה לבוש שנים והם מתקנים הראשית דקליפה אשר קרך כנ"ל:
3
ד׳וזה עסק יום זה דאיהו קיימא בחדוה על בנות ישראל בחי' כנס"י שזוכין לישרות לב לה' עלאה אמא עלאה שהוא בעטרה שעטרה לו אמו ואתפני יצה"ר מתמן וכתיב ולישרי לב שמחה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. וכבר אמרנו שממה שנסדר ע"ז בגמ' שם מאמר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' נראה שהמחולות הם מעין המחול דלעתיד לבא והוא כמו שאמרנו שאז זוכין לשבת עלאה שמכתירין להקב"ה וכשמופיע וזורח אור בחי' עתיקא בלב ישראל אז זוכין להיות מראין באצבע שרואין מפורש הנה אלהינו זה כמו בקריעת י"ס דבעתיקא תליא כמו"ש בזוה"ק זכו ג"כ ישראל אז להיות כל אחד מראה באצבע לאמור זה אלי וגו'. וכמו שא' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכן כאן זכו להמחול להיות כל אחד מראה באצבעו. ואמרי בחור שא עיניך וראה והיינו שכנס"י אמרו להשי"ת ע"פ מה שא' בזוה"ק (ח"ג קמ"א א') תפארת בחורים כחם ונראה על הים כבחור טוב הה"ד בחור כארזים כגבור עביד גבורן ודא הוא תפארת וכו'. ואמר לו שא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו' ובפע"ח אי' שנחשבו ד' כתות (והוא לגיר' עין יעקב) ואמר שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה והיינו שכל אחד וא' מבקש מהשי"ת שהוא תפארת בחורים בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך שהשי"ת בוחר בישראל (ונת' לעיל מא' א'). ואח"כ נסדר מאמר עתיד הקב"ה וכו' וכל אחד מראה באצבעו והיינו כל אחד לפי השגתו ומדרגתו יזכה להיות מראה באצבעו היינו בכח החיות שלו הנה אלהינו זה וגו':
4
ה׳וזה שא' לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכיוהכ"פ לישראל דייקא היינו שמצד ישראל היו הם המובחרין. שכל הזמנים ומועדים אף דישראל מקדשי להו מ"מ הקדושה הוא מצד השי"ת שנזכר בתורה לשון מקרא קודש לבד ר"ח שלא נזכר בו כלל לשון קדושה בתושב"כ רק ראש ב"ד אומר מקודש וכל ישראל עונין אחריו מקודש מקודש. ומטעם זה אמרנו דזה דאי' (זבחים צ"א.) דר"ח נקרא מקודש נגד שבת אף דבודאי קדושת שבת גדולה משל ר"ח ופירש"י הטעם דר"ח איקרי מועד ואינו מובן שהרי שבת מעולה יותר. אך מצד ישראל הקדושה בר"ח מעולה שישראל מכניסין קדושה לחודש (ונת' במ"א). וכל המועדים נקראים מקרא קודש ויוהכ"פ הוא מה שישראל מצדם זוכין לעשות מקרא קודש שיהי' לו קדושת שבת שאסור אף מלאכת אוכל נפש. ויום זה יום ט"ו באב שהוא יום חול ג"כ זוכין ישראל מצדם להיות מכתירין להשי"ת כמו שנא' בעטרה שעטרה לו אמו. וזוכין לשכינתא עלאה ואתפני יצה"ר מתמן לתקן גם שורש הקליפה הראשית גוים עמלק אשר קרך. ואשת חיל כנס"י נא' עלי' בהבטחה מהשי"ת לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים דיוצאין אז בכלי מילת האמונים עלי תולע כמבואר לעיל. ומצד ישראל דייקא לא היו ימים טובים כחמשה עשר באב וכיוהכ"פ וכאמור:
5