פרי צדיק, לחמשה עשר באב ה׳Peri Tzadik, The Fifteenth of Av 5
א׳במשנה (סוף תענית) לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכו'. ובגמ' אמרו טעמים מה שלא היו יו"ט לישראל כט"ו באב אבל עיקר יו"ט בט"ו באב נמה הוא. וכבר אמרנו שמ"ש במשנה ביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק שיבנה ב"ב המכוון על בנין בהמ"ק דלעתיד שיהי' באב כמו"ש בפסיקתא ולזה אמר שיבנה ב"ב (ונת' במאמרים הקודמים). ואז יהי' עיקר התגלות תושבע"פ וזה שא' שמחת לבו ע"ד שא' (סנהדרין צ"ט.) ללבי גליתי וכו'. וא' בגמ' ו' טעמים ע"ז ואי' בפע"ח להאריז"ל שהוא כנגד יסוד והוא ע"פ מה שנא' אור זרוע לצדיק ואי' בזוה"ק (ח"ב קס"ו:) האי אור זרע לי' קוב"ה בגנתא דעדנוי וכו' ע"י דהאי צדיק וכו' דיוסף הוא ההמשכה מבחי' תושב"כ שהוא אות ו' לבחי' תושבע"פ שהוא ה' אחרונה מ' מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ואמר טעם אחד יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה אף שזאת הי' אחר החורבן והמשנה מיירי מזמן הבית כמו שא' בברייתא בת מלך שואלת מבת כ"ג. אך הרגישו אז שהוא יום מוכן לקדושה זו. וביתר הי' מלכות בן כוזיבא דאמר אנא משיח (סנהד' צ"ג:) ואי' במד' (איכה ב' ב') רע"ק וכו' אמר היינו מלכא משיחא וכו' ומן הסתם כיון שטעה בו רע"ק הי' באמת ראוי לכך. והיינו שהי' בו מאור תושבע"פ ומש"ה רע"ק שהי' שורש תושבע"פ כמו שכ' האריז"ל אמר עליו היינו מלכא משיחא. וזה הענין שכ' הרמב"ם ז"ל (פי"א מה' מלכים) שרע"ק הי' נושא כליו של בן כוזיבא (ונת' לעיל מא' א') ומצינו במ"ר שם שאמר כשיצא למלחמה לא תסעוד ולא תכסוף הה"ד הלא אתה אלהים זנחתנו וגו' ובגמ' (גיטין נ"ז.) אי' שאמר כן בר דרומא ואמרו שם דאכשליה פומי' לבר דרומא ודוד דאמר הכי דוד אתמוהו קא מתמה. ומלשון המ"ר הה"ד הלא אתה וגו' נראה שהאמת הי' אתו במה שאמר. אך באמת ידע בנפשו שראוי לגאולה שהי' בו אור תושבע"פ כ"כ שהוא עיקר התיקון בגליות רק החסרון הי' שלא ידע שע"ז הי' השבועה שלא יעלו בחומה כמ"ש (כתובות קי"א) אף שיהיו ראוים לגאולה ע"ד שא' (פסחים פ"ז.) אני חומה זו תורה והיינו תושבע"פ וכמו שא' שם ושדי כמגדלות אלו ת"ח היינו שהם מניקים לישראל התושבע"פ והי' השבועה שלא יעלו בחומה היינו בכח החומה זו תורה ועבר על השבועה ומש"ה נהרג. ואפשר שהי' משיח בן יוסף ומשום זה נהרג. ואפשר שהי' ממשפחת יוסף וממשפחת דוד מזה מזכרים ומזה מנקבות. ומשיח ב"ד יכול להיות אף כשהוא רק מן הנקבות מזרע דוד וכמו שמצינו (סנהד' צ"ח:) דאמר רב על משיח אם מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש וא' (בר"ר פ' ל"ג ועוד) דאמר רבינו הק' ואין סליק ר"ה ריש גלותא להכא אנא קאים ליה מן קודמוהי למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין והוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא וכו' ומ"מ אמר רב שרבינו הק' הוא משיח. וכן יכול להיות שבן כוזיבא הי' מב' המשפחות והי' סבור בן כוזיבא וכן רע"ק שהוא משיח ב"ד ובאמת הי' משיח בן יוסף ונהרג. ואח"כ בט"ו באב שנתנו הרוגי ביתר לקבורה הבינו שנתקן הקלקול מבן כוזיבא ולכן תקנו אז ביבנה הטוב והמטיב שמרמז על התורה הטוב מרמז על תושב"כ כמו שא' (ברכות ה'.) אין טוב אלא תורה מפסוק כי לקח טוב נתתי לכם שמורה על תושב"כ והמטיב מרמז לתושבע"פ שנקרא ג"כ טוב כמו שנא' טוב לי תורת פיך ולשון המטיב משמע לאחריני כמו שא' (סוכה מ"ט:) תורה ללמדה זו תורה של חסד ונא' ותורת חסד על לשונה והיינו תושבע"פ שהוא על הלשון. ומטעם זה אפשר שתיקנו הטוב והמטיב בשינוי יין יותר משאר דברים והתוס' (תענית שם) כ' לפי שהיו כמו גדר בכרם ולא נסרחו ולפי האמור יתכן שיין מרמז לתושבע"פ כמ"ש ברע"מ (ח"ג רע"א ב') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ודא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ:
1
ב׳ואמרו בגמ' מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ומיירי במי שעוסק תמיד בתורה כל היום ומט"ו באב צריך להוסיף גם בלילה. והיינו דלילה שהוא בחי' סיהרא והוא מקבלא משמשא מרמז לתושבע"פ דמקבלת מתושב"כ. וכן מצינו (תנחו' סו"פ תשא) מנין היה משה יודע אימתי יום וכו' וכשהי' מלמדו על פה משנה ותלמוד הי' יודע שהוא לילה וכו' ואי' בגמ' (עירובין ס"ה.) לא איברי סיהרא אלא לגירסא פי' לחזור על לימודו שזה נקרא גירסא דלענין סברא אמר בגמ' אח"ז מחדדן שמעתך דיממא נינהו. וזה ענין שנא' באיכה קומי רוני בלילה וגו' ושם נאמרו רק קינים והגה ואיך אמר באמצע קומי רוני. אך הוא ע"פ מ"ש במדרש (ויק"ר פ' י"ט) אין רנה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני בלילה והיינו לחזור על גרסת המשניות שהי' רגילין ללמוד בניגון שלא ישכחו מפני שהיו שונין בע"פ כמו שא' (מגילה ל"ב.) והשונה בלא זמרה וכן מצינו (שבת קי"ג.) גמרא גמור זמורתא תהא שאמר דבר בלא טעם הוא כזמירות וזה ענין לא איברי סיהרא אלא לגירסא לחזור על משנתו. וזה מט"ו באב ואילך שמקודם אמרו בגמ' (עירובין שם) לא איברי ליליא אלא לשינתא וכ' בתוס' כמו לילי תקופת תמוז וי"א דשיעור ס' נשמין ו' שעות ומט"ו באב ואילך שהלילה יותר מששה שעות צריך להוסיף מהלילה על היום ללמוד גם בלילה וע"ז א' לא איברי סיהרא אלא לגירסא. וזה שנא' באיכה קומי רוני בלילה המכוון על לימוד תושבע"פ שזה יהיה התיקון בגלות שעיקר הגלות הוא כדי להוציא משם כל התושבע"פ. וכשיוציאו כל התושבע"פ אז יתקיים ולא יהי' שריד לבית עשו וגו' וכמו שאמרנו. וכן תמיד יארע ט"ו באב בימים שקודם או אחר שבת פ' ואתחנן שנא' בו פ' כי תוליד ואח"ז הדברות שניות דאי' במד' (שמו"ר פ' מ"ו) ובלוחות שניות אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות. וכשחל בשבת עצמו בודאי הוא זמן המוכשר להתפשטות תושבע"פ וכמו שאמרנו הפי' של נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם שהנחמה הוא שכל תכלית הגליות הוא רק להוציא מהם החיות של כח בחי' תושבע"פ שבהם שהוא שם אלהים (ונת' ואתחנן מא' ט'). וזה מה שא' במשנה לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכיוהכ"פ וכו' ששניהם מענין בחי' תושבע"פ יוהכ"פ יום שנתנו בו לוחות אחרונות שכלול בהם גם תושבע"פ וכן ט"ו באב זמן מוכשר להוסיף בתושבע"פ כנ"ל. וא' וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה היינו במלך שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו כנס"י כמו שפי' רש"י ז"ל. וזהו ע"פ מה שנא' אשת חיל עטרת בעלה וזה שהובא ע"ז בגמ' אר"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע וכו' היינו שהם יהיו כמו עטרה להקב"ה וזה בעטרה שעטרה לו אמו דאשה יראת ה' הוא בחי' כנס"י. וכן נפשות ישראל יסובבו כביכול את השי"ת כמו שנא' עטרת בעלה והוא סוד נקבה תסובב גבר:
2