פרי צדיק, לחמשה עשר באב ד׳Peri Tzadik, The Fifteenth of Av 4
א׳במשנה (סוף תענית) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות וכו' וחולות בכרמים וכו' וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ובגמ' בשלמא יוהכ"פ משום דאית בי' סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות אלא ט"ו באב מאי הוא אר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה וא' בתוס' (שם) פי' דהיינו יו"ט וכונת התוס' דבגמ' הקשה ב' קושיות על ט"ו באב בשלמא יוהכ"פ הוא יו"ט משום דאית בי' סליחה ומחילה ונוסף ע"ז שנתנו בו לוחות אחרונות אבל ט"ו באב מאי הוא מפני מה הוא יו"ט וגם שיהי' עוד גדול משאר יו"ט. ע"ז תי' ר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה ובזה יתורץ קושיא הא' וזה שא' בתוס' פי' דהיינו יו"ט. ונשאר עוד קו' הב' מאי מעליותי' משאר היו"ט ע"ז א' בגמ' הטעם הב' יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל. והוכחת התוס' מלשון הגמ' בטעם הב' אמר ר' יוסף א"ר נחמן שאם הוא תירוץ אחר על קושיא הא' הי"ל לומר ר' יוסף א"ר נחמן כדרך סוגית הש"ס וכמו שאר המימרות בגמ' שם. מזה משמע שהטעם הזה הוא לתרץ קושיא הב' הנ"ל. והנה במשנה מסיים וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ולכאורה אין לו שום שייכות לכאן גם לפי פי' הרע"ב שחוזר ג"כ על יוהכ"פ שהי' בו חנוכת בהמ"ק מהלשון של המשנה זה בנין בהמ"ק משמע מזה גוף הבנין ולא החנוכה. והנה בפ' נאמר (שופטים כ״א:כ״א) הנה חג ה' בשילו מימים ימימה וגו' והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות וגו'. ותמה שם הרד"ק איזה חג הי' משנה לשנה שיצאו לחול במחולות ואמר שאפשר שהי' ביוהכ"פ שהי' בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וגם ע"ז יפלא למה הי' המחולות רק בשילו ובירושלים ולא בשאר מקומות. והנראה בכל זה דהנה ידוע מא' חז"ל ע"פ זה בעטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. היינו בעת שמופיע בכנס"י הבינה בפנימיות הלב והוא בחי' אמא עלאה כידוע והוא ענין הארת המוחין בנקודה פנימיות שבלב ע"י הארת הדעת המחבר המוח והלב בחי' חו"ב וכידוע שהדעת הוא פנימיות של הכתר שהוא האור המקיף למעלה מן המוחין כעטרה שעל הראש והיינו בחי' העטרה שעטרה לו אמו דייקא. אמנם יש בזה שני בחי' אחת הוא מה שזוכין להופעת הדעת בנפשות ישראל מצד הארת אתערותא דלעילא וזהו הפי' של ביום חתונתו זה מתן תורה שאז הי' נשפע הדעת בכנס"י מצד אתעדל"ע והי' זה במ"ת ע"י משרע"ה שהוא היה כללות הדעת של דור המדבר הנקראים דור דעה והי' נשפע בהם הדעת ע"י מ"ת שהי' אז חרות על הלוחות שנחקק הדעת והכרת הארת אלהות בלוח לבם. וזה נקרא יום חתונתו היינו שהשי"ת בחר בנו להיות לו לעם סגולה וקדשנו בתורחו וחיי עולם נטע בתוכינו כענין קידושי החתן להכלה. ויש עוד בחי' אחת והוא נקראת ביום שמחת לבו וזה בנין בהמ"ק היינו כאשר זוכים נפשות ישראל להתעורר מעצמם בבחי' הדעת והכרת השגחתו ית' בפנימיות נקודת לבם זה נקרא בנין בהמ"ק בעצם כאמרם ז"ל יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנא' וימלא אוחו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדע"ת ובכל מלאכה. וע"ז אמרו ז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו מפני שבחי' הדעת הוא בעצם הבנין בהמ"ק. וזה דייקא נקרא ביום שמחת לבו שכביכול השי"ת מקבל השמחה מנפשות ישראל בעת שבא התעוררות הדעת מצידם. וגם בכל פרט נפש ביחוד בהתעצמו בנפשו לדעת את ה' וכאמרם ז"ל שהקב"ה שש ושמח ככלה חדשה בבוא אליו נפש צדיק:
1
ב׳והנה זהו הענין שא' בגמ' יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. כי הציווי לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הי' מפני שכל שבט ושבט יש לו בחי' מיוחדת בפ"ע בעבודת השי"ת כמו שנא' בברכת יעקב אע"ה להשבטים ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם שלכל שבט בירך בפ"ע לפי ערך בחינתו. ולכן כל שבט בפ"ע נקרא קהל ועדה לענין פר העלם דבר והי' להם סנהדרין לכל שבט בפ"ע. והנה הציווי בלא תסוב נחלה נאמר בתורה בלשון זה הדבר אשר צוה ה' וכבר דברנו מזה שבמקומות אלו שנזכר בנבואת משרע"ה בלשון זה הוא מפני שמצוה זו אין לו שייכות לבחי' משרע"ה כשאר כל התורה שנקרא על שמו כמו שנא' זכרו תורת משה עבדי. ולכן נאמר בלשון זה הדבר אשר ציוה ה' פי' שזה הדבר דייקא הוא רק מציווי השי"ת ולא ע"י בחי' של משרע"ה. כי בחי' משרע"ה הי' הדעת של כלל ישראל היינו בחי' האור מקיף לכל כלל ישראל כאחד וכמו שנא' ג"כ בברכת יעקב אע"ה וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם שכלל גם לכולם כאחד שיהי' נכללים כל הבחי' זה בזה ע"י בחי' הדעת כנ"ל. ולזה הי' הסנהדרי גדולה בלשכת הגזית מכל כלל ישראל כאחד כמו שנא' כי מציון תצא תורה. וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'. והנה להם דייקא האיר השי"ת עיניהם לדרוש שאינו נוהג אלא בדור הזה בלבד והתירו השבטים לבוא זב"ז ע"י בחי' הדעת שהופיע בהם במקום המקדש דייקא וזה הי' בזמן ט"ו בחודש אב. כאשר דברנו מזה בשבת חזון שהחודש אב נברא באות ט' שהוא נהירו דחיי והיינו בחי' האור כי טוב ורק טובי' גנוז בגוי' כמ"ש בזוה"ק. והחודש הזה מסוגל להתגלות בו האור הגנוז משי"ב והיינו ע"י הדעת שהוא בחי' תושבע"פ שמוציא חכמת התורה מבינת הלב כמו שנא' כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. וביחוד בט"ו לחודש אב דאז קיימא סיהרא באשלמותא ולכן הי' גם היום הזה מיוחד לחול במחולות שהוא התגלות האור מקיף ודייקא במקום המקדש כירושלים ושילה שעמד שם המשכן. וגם לעת"ל יהי' הזמן הזה דייקא מוכן לבנין בהמ"ק כדאי' בפסיקתא. שלא יהי' יו"ט גדול ממנו והיינו מפני שאז יהי' תכלית הבירור בהתגלות האור הגנוז ואז עתיד הקב"ה לעשות המחול לצדיקים כמו שנא' ואמר ביום ההוא וגו'. ובחודש הזה דייקא שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו מפצי שלא היינו כדאי לזה ע"י מעשינו. וקודם הפ' הזה נא' זקנים משער שבתו היינו הסנהדרי גדולה שהמה יושבי שער בתורים מנגינתם היינו התלמידים שהי' דרכם ללמוד בניגון כענין גמרא גמור זמורתא תהא. ועי"ז שבת משוש לבנו שהוא השמחת לבו ונהפך לאבל מחולינו היינו בחי' המחול שהיה מיוחד בחודש הזה ונפלה עטרת ראשנו שהוא בחי' האור מקיף כנ"ל. והנה החודש תמוז. נברא באות ח' כדאי' בס' יצירה וידוע מאמר חז"ל (מנחות כ"ט:) חטרי להו לגגי' דחי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם. והיינו כי החודש תמוז הי' מוכן לקבלת הלוחות הראשונות שהמה בחי' חיי עולם והיינו בחי' התגלות הארת תושב"כ שהי' חרות על הלוחות כנ"ל. וע"י שגרם החטא ונשתברו הלוחות נשאר הבחי' חי רק ברומו של עולם. ועכ"פ יכולים אנו להגיע לבחי' החיי עולם ע"י האות ט' שבחודש אב שמרמז לתושבע"פ בחי' הדעת שמצד התעוררות האדם יזכה להתגלות האור כי טוב הגנוז משי"ב. ועי"ז נוכל להגיע גם להחיי עולם בחי' התגלות תושב"כ כמו קודם הקלקול. כמו שדברנו מזה בש"ק שע"י למען ייטב לך שהוא בחי' תושבע"פ אפשר להגיע גם לבחי' למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך שהוא בחי' תושב"כ העומד ברומו של עולם:
2
ג׳והנה אי' שם בגמ' לגי' עין יעקב ד' כתות של הבנות ישראל החולות בכרמים יפיפיות מיוחסות ועשירות ומכוערת או עניות. ואי' בכתבי האריז"ל שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה. ומכוערת ועניות הם נגד אות י' דהשם. ובודאי לא הביא הגמ' זאת לסיפור בעלמא רק שמרמזים לסודות עליונים. והוא כענין מה שנא' בקריעת י"ס ותקח מרים הנביאה את התף בידה ותצאינה כל הנשים אחריה בתפים ובמחולות. וזה ג"כ מרמז לסודות עליונים כמו שנא' הללוהו בתף ומחול והיינו כי שני מיני כלי זמר האלו מכניעים את שתי הקליפות של שתי הנשים שהם כללות הקליפה. בהתף מכניעים הקלי' לילי' שהוא בגימ' של תף והקלי' זו הוא של עצב ויללה כשמה וכמו שא' ז"ל (בב"ר פ' י"ט) התחילה מיללת עליו בקולה ובלימוד תושבע"פ ג"כ מכניעין אותה כי תיבת תלמוד בגימ' כנ"ל. ומחול מכניע הקלי' השני' מחלת כשמה שהוא של שמחה של הוללות וקלות ראש. והנה בקריעת י"ס הי' ג"כ התגלות של האור מקיף לפי שעה כידוע מזוה"ק בשלח דקי"ס בעתיקא תליא. לכן הי' בכח הנשים ג"כ שדעת"ן קלה לצאת בתף ובמחול שהוא האור מקיף מבחי' הדעת כנ"ל וכאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכידוע שיש מדרגות בחי' עיגולים ויושר שבבחי' יושר יש מדרגות חלוקות מעלה ומטה כצורת אדם אמנם בבחי' העיגולים היינו בהתגלות האור מקיף אין חילוק מדרגות וקטן וגדול שם הוא להגיע למדרגה העליונה. ולכן גם בזמן ט"ו באב שהי' ג"כ הזמן המיוחד להתגלות האור מקיף כנ"ל אז ג"כ תשמח בתולת ישראל במחול לדבר דברי קדושה המרמזים לעילא. והנה מימרא השניה דר"י אמר ר' נחמן יום שהותרו שבט בנימין לבוא בקהל הוא ג"כ על רמז דברנו הנ"ל. והוא נלמד מפ' הנ"ל הנה חג לה' בשילו מימים ימימה והי' אם יצאו בנות שילו לחול במחולות וכנראה שהיה ג"כ ביום ט"ו באב ע"פ דברנו הנ"ל. והנה ההיתר לשבט בנימין לבוא בקהל הי' ג"כ מצד הופעת בחי' הדעת בסנהדרי גדולה בזמן המיוחד לזה כמו שנא' למה יגרע היום שבט מישראל. כי מצד בחי' הדעת שהוא כולל כל נפשות ישראל כאחד כנ"ל א"א להיות נגרע שבט שלם מי"ב שבטי ישורון כמו שא' גמירא דלא כלה שבטא מפני שהמה בכללות נגד י"ב גבולי אלכסון. ובשנה הראשונה בזמן הזה התחיל להרעיש זאת בלבם מה נעשה לנותרים לנשים וגו' והאיר הקב"ה עיניהם העצה ע"י שיחטפו לעצמם מהמחולות שהי' ביום הזה ולשנה הבאה ג"כ בהגיע הזמן הזה בט"ו באב האיר הקב"ה עיניהם להסנהדרי גדולה למצוא דרש מתיבת ממנו ולא מבנינו ועי"ז התירם לבוא בקהל בשלימות שיהי' נשלם קדושת השבט בתוך כלל ישראל. ומזה הרגישו שקדושת היום גרם להם להאיר עיניהם בבחי' הדעת שהוא האור מקיף ועי"ז קבעוהו ליום טוב גדול עד שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוהכ"פ וע"ז גם יבוא על נכון הפ' צאינה וראינה וגו' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מ"ת והיינו יוהכ"פ ויום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק והיינו ט"ו באב כדברנו הנ"ל:
3