פרי צדיק, עקב י״גPeri Tzadik, Eikev 13
א׳בפסיקתא להפטורה זו ד' שאל ירמי' וכו' מאוסה געילה עזיבה ושכיחה וכו' לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון וכו' התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. ואח"ז א' שם אמר להם הקב"ה אתם שלטתם באצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמי' ולציון אני משיב אתכם וכו' שנא' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וכו'. ואח"כ הביא בפסיקתא די' לקורא וכו' השיב אחור ימינו וכו' אמר דוד לפני הקב"ה וכו' איני דוחק אלא בשביל ימינך וכו' למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני לפיכך וכו' א"ל הקב"ה וכו' ימיני ממושכנת בשבולך וכו' ואם שוכח אני אותך ימיני אני שוכח וכו'. הענין הוא ע"פ מה שא' בגמ' (ברכות ו'.) נשבע ה' בימינו וכו' זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו וזה מורה על תושב"כ דאי' בתיקונים (תי' ל') יהי אור דא ימינא ויהי אור דא שמאלא וכ"כ בזוה"ק (ח"ב קס"ז א') יהי אור דא אור קדמאה דאיהו ימינא וכו' ויהי אור דמימינא נפיק שמאלא וכו' והיינו שמימינא בחי' תושב"כ נפיק שמאלא בחי' תושבע"פ שהתושבע"פ צריך להיות נכלל בימינא. וכן הוא בתיקו' (תי' כ') מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ וכו'. וזה הפי' השיב אחור ימינו שעד הגלות הראשון הי' בחי' נבואה שהוא כמו תושב"כ שהוא מפורש שהוא דבר ה' וכמו שא' (יומא כ"ט.) על נס פורים נתנה לכתוב קאמרינן. והיינו דאסתר דכתיב בה ותלבש אסתר מלכות וא' (מגילה י"ד:) שלבשתה רוח הקודש זה ניתנה לכתוב היינו שהוא מפורש לעין אף על הלבוש שהוא דבר ה'. משא"כ תושבע"פ אף שבאמת הוא ג"כ דברי אלהים חיים אך אינו מפורש רק נראה שהחכם מחדש זאת מדעתו. דמטעם זה נמשל לטל כמו שנא' תזל כטל אמרתי כמו טל שאינו ניכר איך שיורד מן השמים. ובבבל התחיל העסק תושבע"פ ע"י אנשי כנה"ג כמו שאמרו והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה ורוב הגזירות מאנשי כנה"ג וכמו שא' (עירובין כ"א:) הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי. וזה נקרא בבחי' אחוריים שאינו מפורש שהוא דבר ה'. וזהו הפי' השיב אחור ימינו מפני אויב שעיקר התושבע"פ שהוא בבחי' אחור הוצרך כדי לתקן הרב כעס. וכמו שא' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' כי ברב חכמה רוב כעס. וזה מפני אויב מפני שיש שעבוד מלכיות וכל זמן שנמצא הרע באומות עי"ז נכנס גם בישראל השאור שבעיסה ונצרך ע"ז הרוב חכמה לתקן הרוב כעס. וכן היצה"ר נקרא ג"כ בלשון שונא כמ"ש (סוכה נ"ב.) ומשום זה קראו משה ערל שהוא בא מהם (ונת' כ"פ). וזהו השיב אחור ימינו מפני אויב שהתושבע"פ נקרא בבחי' אחוריים שאינו מפורש שהוא מהשי"ת. וכן כל סודות הזוה"ק נכתבו בלשון תרגום דלשון הקודש הוא מפורש שהוא דבר ה' וכמו שא' (ב"ר פ' י"ח) שנתנה התורה בלה"ק וכו' כך נברא העולם בלשון הקודש שמעת מימיך וכו' גברא גברתא אלא איש ואשה וכו'. ותרגום נקרא בחי' אחוריים ורבי אף שהי' אחר החורבן כיון שסידר הלכות בנגלות סדרן בלשון הקודש. והגמ' שנא' בהם בלשון תרגום אף שהוא בנגלות מפני שבבבל הי' לשונם כך. אבל סודות הזוה"ק לא נאמרו רק בלשון תרגום וזהו השיב אחור ימינו:
1
ב׳וזה שא' להם הקב"ה אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני שהוא התורה שנקרא ימין וזהו הושיעה ימינך וענני. והיינו שנאמר ותאמר ציון עזבני הוי"ה דשם הוי"ה מרמז על בחי' תושב"כ וכמו שלמדו (ברכות כ"א.) לברכת התורה לפניה מפ' כי שם הוי"ה אקרא הבו גודל וגו'. ואדנ"י שכחני והיינו שם זה שמרמז למ' מלכות ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה. וע"ז השיב השי"ת שלא יוכל להיות שכיחה וכמו שכ' בזוה"ק (ח"ג רצ"ח א') כמה דקב"ה לא אנשי שמי' דהא הוא כולא כך קב"ה לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמי' ממש. וכעין שנא' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני שהוא תורה שנקרא שם ה' כאמור. ואמר ואנכי לא אשכחך הוא ע"פ מה שא' בפסיקתא שאמר הקב"ה לירמי' וכי אני עזבתים תחלה הם עזבו אותי וכן לאסף הם זנחו אותי וכן לבני קרח הם הסתירו פנים תחלה וכן כשישראל לא ישכחו את השי"ת אז השי"ת לא ישכחם ג"כ. וזה שא' ואנכי לא אשכחך שנדרש (ברכות ל"ב:) זה מעשה סיני ואי' במדרש (שהש"ר פ' ישקני) בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע ת"ת בלבם והיו למדים ולא היו משכחין וכו'. והיינו כיון שנעקר אז היצה"ר מלבם שכל עסקו הוא לשכח את האדם ממילא לא היו משכחין. אך לאחר שחזר יצה"ר למקומו חזרו להיות שוכחים. וכן כתיב בפ' זו אחר ואכלת ושבעת וברכת וגו' דלא כתיב בזה פן יפתה לבבכם כמו שכתוב בק"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה שהאכילה מביא לידי שליטת היצה"ר וכמו שכ' בספרי פ' זו ועוד בכ"ד. וכאן דכתיב וברכת שזה עצה שלא תביא האכילה לידי שליטת היצה"ר מ"מ כתיב אח"כ השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך דכיון שיש עוד שליטת היצה"ר יוכל עוד להשכיח את האדם. ואח"כ כתיב ורם לבבך ושכחת וגו' שתחלת הסתת הנחש שהוא היצה"ר הי' בגאות כמו שנא' והייתם כאלהים וגו' שמזה שהלביש השי"ת עצמו כביכול לצורך בריאת העולם בלבוש מלכות וגאות כמו שנא' ה' מלך גאות לבש מזה נסתעף בזה לעומת זה קליפת הגאוה שזה הוא ענין מלכין קדמאין שכל אחד אמר אני אמלוך (וכמו שנת' במ"א) וזה שנא' ורם לבבך ושכחת. וע"ז אמר ואנכי היינו מה שנתקע בשעת מ"ת בדיבור אנכי ת"ת בלבם שלא ישכח. כיון שיזכרו הם השי"ת ולא ישכחו אותו ממילא לא אשכחך. וזה תכלית הגליות שיוקבע ת"ת בלבם ע"י התושבע"פ שבא לתקן הרב כעס שהוא קלקול הנחש שרוצה רק לשכח האדם מהשי"ת וע"י התושבע"פ זוכין לאור הראשון שיוקבע ת"ת בלבם כמו במאמר אנכי. ובשבת בסעודה שני' זוכין לשבת עלאה שהוא בחי' זכור אתר דלית לי' שכחה ולא קיימא בי' שכחה כמ"ש (זח"ב צ"ב ב') וממילא זוכין להיות ואנכי לא אשכחך ומשום זה אומרים הנחמה זו:
2