פרי צדיק, עקב י״בPeri Tzadik, Eikev 12
א׳כבר אמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם נגד ז' מדות התחתונות והפטורה זו השני' הוא כנגד מדה ב' גבורה שהוא מדה"ד. והנה נאמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם וגו' שזהו הדין הקשה העזיבה ח"ו וכן כתיב אח"כ הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה שהוא מפני שעזב ה' אותנו ח"ו. וכן אסף אמר למה אלהים זנחת לנצח וגו' היינו שבשם אלהים שהוא בחי' גבורה זנחת ח"ו לנצח. וכן מפורש בגמ' (סנהד' צ"ז:) שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם וגו' וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת. וכן הוא מפורש בפסוק לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלהי משפט ה'. וזה שאמר בנחמה זו ותאמר ציון עזבני הוי"ה שהשם של מדת רחמים עזבני ח"ו ואדנ"י היינו שם זה שמורה על דין דינא דמלכותא דינא (כמ"ש זח"ב קי"ח א'). אבל מדה זו נקראת ג"כ בחי' שכינה וא' (מגילה כ"ט.) שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו' ולא עזב אותנו אך ע"ז אמר ואדנ"י שכחני ששכח אותנו ח"ו בגלות. וע"ז משיב הנביא התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה והוא כנגד שאמרו ואדני שכחני שהשכינה נקראה בשם אימא וכמו שמצינו בגמ' (קידושין ל"א:) כי הוה שמע קל כרעי' דאימי' אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. וכן אי' (ברכות ל"ה.) ואין אביו אלא הקב"ה וכו' ואין אמו אלא כנס"י וכו' דכמו דמדות חכמה ובינה מכונים בזוה"ק אבא ואימא כן הקב"ה היינו מ' ת"ת מכונה בשם אב ומלכות בחי' אם זעיר ומלכות מכונים דכר ונוקבא. וע"ז אמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה שלא יצויר שכיחה בשכינה שהוא כעין אמו. גם אלה תשכחנה היינו אם יצוייר ח"ו שישכח גם אלה והוא ע"פ מה שא' בזוה"ק (ח"ג רצ"ח א') גם אלה תשכחנה דכתיב אלה תולדות השמים והארץ שאפילו אם יצויר שישכח כל הבריאה אבל ואנכי לא אשכחך והוא ע"פ מה שא' ברע"מ (זח"ג רנ"ו ב') אנכי מסט' דכתר דאיהו אין וכו' אנכי בי' כתר ובי' אין דאות כ' מרמז על כתר ונשאר אותיות אי"ן שהוא בחי' עתיקא (זח"ב ס"ד ב') והיינו כיון שישראל קשורים בשורש בראשית המחשבה כמו שא' במד' בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית לא יצויר עוד שכיחה ח"ו. וכמו שנא' לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם ירום מורה על בחי' עתי"ק כמו שנת' כ"פ שלשון רם או גדול אצל השי"ת מורה שהוא מרומם למעלה מכל תפיסה וזה ואנכי לא אשכחך. והוא כנגד מה שאומר ציון עזבני הוי"ה ששם זה מורה על ט' המדות וקוצו מרמז על כ"ע (כמו"ש זח"ג ס"ה ב'). ובגמ' (ברכות ל"ב:) ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני והיינו שאמר השי"ת אז אנכי שהוא מורה שישראל קשורים בשורש בראשית המחשבה שכן מורה אנכי ה' אלהיך שכל אחד מישראל מאמין בה' ממילא מחמת שקשור בשורש. וזה מ"ש בזוה"ק (האזינו שם) אלא בשמי' אחידן כמה דקוב"ה לא אנשי שמי' דהא הוא כולא כך קוב"ה לא אנשי לון לישראל דהא אחידן בשמיה ממש. והוא ע"ד מ"ש בזוה"ק (ח"ג ס"א א') ובמה אחידו ישראל בשמא קדישא בגין דזכו באורייתא דכל מאן דזכי באורייתא זכי בי' בקוב"ה וזהו ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני. והכל אחד כיון שקשורים בשורש אחיד באורייתא ואחיד בקוב"ה וכמו שכ' בזוה"ק בכ"ד. ומסיק (בסנהד' שם) וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר שנא' אשרי כל חוכי לו. והיינו שע"י הקיווי והחיכוי זוכין שיכנוס ללב באמת הנייחא והנחמה וזהו השכר. ואומרים הפסוקי נחמות בשבת שבשבת יש התגלות בחי' עתיקא וכמ"ש בזוה"ק ובפרט בסעודה שני' שהוא סעודתא דעתיקא ועי"ז יוכל הישראל לזכות שיכנוס הנייחא זו ללב שהוא ואנכי לא אשכחך היינו ע"י בחי' אנכי שמורה שקשורים בשורש שהוא בחי' עתיקא כנ"ל. וכן נדרש בזוה"ק (ח"ב פ"ט א') ביום הניח וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת שבו נכנס נייחא בלב שאף שהוא עוד בתוך העבודה הקשה מ"מ יודע שהכל מהשי"ת והוא לטובה:
1