פרי צדיק, עקב ט״וPeri Tzadik, Eikev 15
א׳בגמ' (ברכות ל"ב:) ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ריש לקיש אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני. וצריך להבין מה תירץ רי"ל בהמשל על הקושיא היינו עזיבה היינו שכיחה. גם הלשון זוכר מעשה ראשונה ולא אמר זוכר ראשונה. גם להלן דרש בגמ' על הפ' התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר נראה דדרש אשה עולה כמו קרבן אשה לעולה מרחם בן בטנה על פטרי רחמים. ולמה דוקא נקט קרבנות עולה ובכורות גם למה זכר שהקרבת במדבר והלא במדבר לא הקריבו רק מעט משא"כ בירושלים הקריב שלמה אלף עולות וכדומה. גם בכורות איכא למ"ד בכורות לא קדשו במדבר ולדידיה לא הקריבו פטרי רחמים במדבר דבהמת הלוים פטרו בכורי בהמה ומה שנולדו אח"כ לא קדשו. רק למ"ד קדשו בכורות במדבר איכא למימר דבכורות שנולדו במדבר הקריבו במדבר אך עכ"פ למה זכר דוקא מה שהקריבו במדבר. אך הענין דעיקר שאלת הגמ' על שינוי הלשון שבעזיבה נזכר שם הוי"ה ובשכיחה נזכר שם אדנ"י אבל על כפל לשון מצינו הרבה פסוקים כפל לשון במלות שונות. ע"ז אמר רי"ל דעיקר מה שאמרה ציון עזבני ה' היינו שבזמן שהי' בהמ"ק קיים הי' השם הוי"ה מפורש שהכהנים היו מזכירין השם ככתבו במקדש בכל יום לבד מה שכהן גדול מזכיר השם ככתבו ביוהכ"פ כמה פעמים. והיינו דשם הי' מפורש השם הוי"ה שמורה על היה הוה ויהיה שאתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. ועתה אינו מפורש עוד בעוה"ז עד שאמרו בפרק חלק שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב שנראה שאינו מאמין כלל. וזה הפי' עזבני הוי"ה שזה נקרא עזיבה שעלה לשמים כנושא אשה על אשתו אף שלא בחר השי"ת ח"ו באומה אחרת מ"מ עלה לשמים כמו שנא' אשובה אל מקומי ונראה כמו שבחר בצבא מעלה. ואדני היינו אפי' שם זה שהוא אם אדונים אני אי' מוראי והוא בחי' אמונה שעכ"פ ע"י האמונה יכול האדם לצייר עצמו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו אף גם זה אינו מפורש כ"כ וזהו שכחני. וזה שאמר רי"ל הלשון זוכר מעשה ראשונה ואתה שכחתני שאין זוכר מעשה ראשונה. שזה השם קראו ישראל להשי"ת כאשר קבלו עליהם עול מלכותו. דאף שאברהם ג"כ קראו אדון כמו שא' (ברכות ז':) לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון וכו'. מ"מ הנפש אשר עשה בחרן עזבו בריתו אחר שמת אברהם. ועיקר שם זה נתגלה וניכר בשלימות אחר שבאו ישראל וקבלו עול מלכותו והי' אומה שלימה שמכירין אדנותו ומלכותו שזה הי' עיקר המכוון בבריאת העולם כמו שא' (שבת פ"ח.) אם מקבלין ישראל התורה אתם מתקיימין וזה הפי' מעשה ראשונה. וע"ז השיבה השי"ת התשכח אשה עולה ע"ד מ"ש זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה שלא שאלו מה יעשו במדבר כמו שא' במדרש (שמו"ר פ' ג' ועוד) כמה מעוברת יש בהן כמה תינוקת יש בהן כמה מיני ריכוכין התקנת למעוברת כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקת וכו' רק האמינו במאמר משרע"ה והלכו וזה חסד נעוריך מה שננערו לילך המדבר. אף שאח"כ במדבר הי' כמה תרעומות אך האהבה הראשונה שננערו לילך אחרי במדבר זה א"א לשכוח. ולכן דרשו אשה עולה מלשון אשה ריח ניחוח ועולות שהקריבו ישראל במדבר. ובמצרים כתיב שלח את עמי ויחוגו לי במדבר ודרשו (חגיגה י':) שהוא על קרבנות וכן אמרו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו. וע"ז הי' עיקר ההליכה ממצרים. ולמשה רבע"ה אמר השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ואף שקאי על מתן תורה מ"מ לשון תעבדון סתם היינו קרבנות. וע"ז אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים שהקרבת לפני במדבר שאהבה זו אי אפשר לשכוח וזה הפי' מעשה ראשונה. מרחם בן בטנה דרשו על פטרי רחמים שזה מה שנתקדש הבכורות ביציאת מצרים כמו שנא' קדש לי כל בכור שישראל קרוין בני בכורי שקשורים בשורש בראשית המחשבה וקאי על עיקר קידוש בכורות שהי' ביציאת מצרים. ע"ז אמר שאי אפשר לשכוח מה שהמליכוני וקבלו אדנותי בצאתם ממצרים. ואח"כ מסיק ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני דעיקר אדנותו ומלכותו קבלו במתן תורה שקבלו עליהן עול מלכותו בשמירת כל התורה והמצות. ואז נקרא בשם אדון כמו שפתח אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ תקבלו עול מלכותי. וע"ז אמר הן על כפים חקותיך ופירש"י (תענית ד'.) ויש לומר על כפים על השמים צורת אדם שהוא בכסא וכן נשא לבבינו אל כפים ע"ש. וקאי על צורת יעקב אע"ה שחקוקה בכסא הכבוד ואיך תאמר ציון עזבני ה'. ואף דאי' במד' (איכה ב' א') על הפ' השליך משמים ארץ תפארת ישראל כך אמר הקב"ה לישראל כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון הוי השליך וגו' מ"מ בכתוב מסיים ולא זכר הדום רגליו ביום אפו שרק ביום אפו השליך משמים ארץ תפארת ישראל אבל כשעבר יום הכעס הוחזר עטרה ליושנה ודמות יעקב חקוקה עוד בכסה"כ וזה על כפים חקותיך. ואף כשעלה לשמים ג"כ עיקר ההסתכלות כביכול הוא בך. חומותיך נגדי תמיד ע"ד שא' (פסחים פ"ז.) אני חומה זו כנס"י ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. דכנס"י נקראה בלשון חומה ע"ד שא' (יומא ט':) ע"פ אם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף ככסף שאין רקב שולט בו שיהי' קיים לעד. ואף משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד כמו שא' (ברכות ח'.) ויש השראת שכינה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והוא כנגד מה שאמרו ואדני שכחני שאינו זוכר מעשה ראשונה מה שקבלו אדנותו. וע"ז אמר חומותיך נגדי תמיד מה שישראל כחומה נגד או"ה בגלות. וכל מה שעבר עליהן מהצרות לא יועילו להזיזם מעבודת השי"ת כמו שנדרש במד' שה"ש אני חומה נגד אברהם כשירד לכבשן וזהו חומותיך נגדי תמיד שאף בזמן הזה עומד לנגד השי"ת מה שמקבלין ישראל עול אדנותו ומלכותו וזהו הנחמה:
1