פרי צדיק, עקב ט״זPeri Tzadik, Eikev 16
א׳סיום הפטורה דפ' זו בפסוק כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ופירש"י וערבתה אף הוא לשון מדבר אלא שהערבה כבר הי' בה ישוב והוחרבה. והענין ע"פ מה שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'. שופר גדול מרמז למ' בינה כמ"ש בזה"ק (ח"ב מ"ו ב' וש"מ). והיינו דשופר מורה על יראה כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ויראה נקרא לב כמו שא' (יומא ע"ב:) על פסוק ולב אין שאין בהם יראת שמים. והוא כמו שכתוב (בהגה"ה דריש או"ח) כשישים האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וכו'. ובינה ג"כ נקרא לב כמו דאי' (בפתח אליהו) בינה לבא והוא כשנכנס היראה למעמקי הלב כמו שנא' אז תבין יראת ה' וגו' וזה נקרא שופר גדול. וע"ז נאמר ובאו האובדים בארץ אשור הם אשר נטמעו לגמרי בין האומות ואינם יודעים כלל שרשם שהוא מישראל אעפ"כ אז גם בהם יעורר השופר גדול יראה ועי"ז ישובו לה'. והנדחים בארץ מצרים היינו שיודעים שורשם שהם מישראל רק ע"י שאור שבעיסה הם נדחים מהקדושה ומוקפים בקליפה כעובר בבטן אמו כמו שהיו במצרים. וזה שנא' כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה הב' מיני חרבות האובדים והנדחים וזה שאמר וישם מדברה נגד האובדים בארץ אשור שנטמעו בין האומות לגמרי והם מכונים בשם מדבר שלא הי' ישוב מעולם ישם אותה כעדן הוא עדן עלאה בחי' כ"ע כמו שא' (תי"ז תי' נ"ה) ולית עדן אלא כ"ע. והיינו שהם צריכים להתעוררות התשובה מבחי' כ"ע ע"ד שא' (שבת פ"ט:) אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו'. שבמאמר ראשון בראשית שהוא כנגד כ"ע שם הוזכר תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים. ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים זה רוחו של משיח בזכות התשובה שנמשלה למים (כמ"ש ב"ר פ"ב) ואותם יברר השי"ת שהם כשנים הללו שסדורות וכו' וכשלג ילבינו. וערבתה מרמז על הנדחים בארץ מצרים שהם כערבה שהי' מקודם ישוב ונחרב והם נצרכים לגן ה' היינו בילה תשובה עלאה וכמו שנא' ולבבו יבין ושב. ונקרא גן ה' ע"ד שא' (זח"ג קפ"ב ב') האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא וכו' עדן תתאה הוא בחי' בינה כמו שא' (זח"א כ"ו א') מעדן דא אימא עלאה להשקות את הגן דא שכינתא תתאה וכמו שא' (זח"ג שם) והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא גן דלתתא הוא בחי' חקל תפוחין קדישין שנקראו כן ישראל וע"י אתעדל"ת שהוא יראה תתאה יזכו לשופר גדול יראה גדולה ותשובה עלאה. ונא' אח"ז ששון ושמחה ימצא בה לשון מציאה שבא בהיסח הדעת היינו שזוכין מצד השי"ת ע"י שבת תתאה שהוא שבת דמע"ש דאיהי יראה וכו' היינו ע"י אתעדל"ת זוכין לשבת עלאה שהוא השופר גדול. וכשזוכין לשבת עלאה ולמעבד לון דירה בתרי בתי לבא אז אתפני יצה"ר מן תמן (כמ"ש תי"ז תי' מ"ח) וזוכין ליישר הלב ועי"ז באים לשמחה כמו שנא' ולישרי לב שמחה וכמו שא' ישרים לשמחה וזה בא במציאה מהשי"ת. תודה וקול זמרה ע"פ מה שא' (בר"ר פ' ע"א) הפעם אודה וגו' זה נותן לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה וכו' וכיון שילדה לאה בן רביעי אמרה הפעם אודה וכו' והוא כשנותנין יותר מהחיוב בא הודאה. וכן כאן כשבא במציאה בהיסח הדעת בא הודאה. ובמזמור לתודה נאמר עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה כשזוכין לשמחה שהוא לישרי לב שמחה שזה בא מצד השי"ת כשזוכין לשבת עלאה שהוא כמציאה כנ"ל אז באו לפניו ברננה. וזה שנא' תודה וקול זמרה. ובמזמור דיום השבת כתיב טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון מורה על מ' עתיקא והיינו שבשבת זוכין להתגלות עתיקא כידוע וכשזוכין לשבת עלאה ואתפני יצה"ר מן תמן בא תודה וקול זמרה. ואז זוכין לתקן בשורש שיבורר אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית אז כשלג ילבינו שנעשה הכל כזכיות שכן עלה במחשבה לפניו בברייתו של עולם במאמר בראשית שיהי' ברישא חשוכא והדר נהורא (כמ"ש שבת ע"ז:) דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא (זח"ב קפ"ד א') ונעשה מהכל טוב מאוד:
1